מודל יישומי לתקשורת אמפתית עבור מטפלים ממקצועות הבריאות (5-SEM) The Five Stage Empathy Module/ ד"ר אורדית טרנטו

דיבור הוא אמצעי ראשון במעלה ביצירה של קשרים בינאישיים וביסוסם. באמצעות דיבור אפשר לייצר תחושות חיוביות או שליליות, לשנות דעה, להקנות ידע או לייצר מוטיבציה. במובן זה, ניתן לומר שדיבור הוא פעולה (Austin, 1962). אין מדובר רק במובן המוטורי, שהרי דיבור מצריך פעולה מוטורית, אלא  שבאמצעות דיבור בלבד ניתן לייצר שינוי בקרב אדם אחר. שינוי פנימי המגולם במחשבה, ברגש, או בתחושה גופנית. במובן זה דיבור יכל להביא אדם לכדי פעולה שנובעת אמנם מחוויה פנימית, אך יכולה לבוא לילדי ביטוי בפעולות ממש, כמו למשל קבלת החלטה וביצועה. ביטוי נוסף גלום בשינוי שיכל להיווצר ביחסים באמצעות תקשורת, שיח והקשבה הדדית. כך, ניתן לבסס בתוך קשר בינאישי יחסי אמון, ערבות הדדית, חברות או לחלופין ריחוק, חשדנות, חשש ואף פירוד. דיבור משמש אמצעי ראשון במעלה ליצירת קשר ותקשורת בין רופא ומטופל. במפגש ייחודי זה דיבור הוא אמצעי להעברת מידע כמו גם אמצעי לביסוס יחסי אמון, פתיחות ושיתוף פעולה.  לשיח זה תרומה מכריעה פעמים רבות בתהליך האבחון שכן אותם פרטים שמטופל מספר (גם אלו שנראים בתחילה כלא חשובים) תורמים לפאזל אותו מרכיב הרופא כדי להצליח באבחון. לעיטים מדובר על פרטים מחיי היום יום או בהסטוריה רפואית יהיה אשר יהיה שיח פתוח והקשבה מעמיקה, הוא מפתח לנגישות כזו למידע (Ha & Longnecker, 2010).

באופן זה מתקיים דיאלוג משמעותי של מטפל-מטופל, המבסס קשר של אמון, הבנה הדדית, מוכנות לחלוק מידע ונכונות לקבל החלטות משותפות (Bredart, et al., 2005, Duffy et al., 2004, Wang et al., 2022). מבחינה מקצועית, שיח הוא האמצעי ליצירת הסכמה לגבי תכנית טיפול, נכונות מצד מטופל למעקב שוטף המצריך לקיחת אחריות לעיתים במצבים מאתגרים מבחינה גופנית, נפשית ואף כלכלית. מחקרים מצביעים על כך שליצירת אמון ושיתוף פעולה עם מטופלים השפעה על סיכויי החלמה (Arora, 2003, Hall, Roter, & Rand, 1981, Harmon et al., 2006 Herndon, & Pollick, 2002, Kindler, et al., 2005, Roter, 1983, Tongue, 2005, Van Erkel et al., 2022). מאפיינים אלה של קשר בין מטפל-מטופל נשענים על מקצועיות, הכוללת יכולות ליצירת שיח ותקשורת בונה. עולה השאלה כיצד ניתן לייצר תקשורת בינאישית עם מטופל שתתאים לתנאים המקצועיים , לסוג הקשר ולמגבלות הקיימות במערכת הבריאות. מאמר זה יציג סוג כזה של תקשורת: תקשורת אמפתית. 

מחקרים מציעים כי תקשורת אמפתית יעילה במיוחד ביצירת אמון, שיתוף פעולה וערבות הדדית (Redmond, 1989, Tietbohl, 2022). אולם, למרות היותה אפקטיבית באופן מיוחד, אמפתיה נותרת במידה רבה מעין רעיון או מושג מופשט, שיישומי הלכה למעשה ומשמעותו אינם לגמרי מובנים וחד משמעיים. אמפתיה נותרת עבור אנשים רבים כמושג בעל משמעות חיובית, אך במובנים רבים גם ערטילאי. יש שידעו להגדיר אמפתיה, אך גם כאשר ההגדרה ברורה המשמעויות העומדות מאחוריה  אינן לגמרי מוחשיות. כך למשל, זה נכון שבמובן מסויים אמפתיה היא יכולת להבין את האחר מנקודת מבטו (הסובייקטיבית). הגדרה זו משאירה סימני שאלה רבים, שידונו בהמשך במידה המתאימה לרוחב היריעה של מאמר זה.

לעיתים קרובות מפגשים עם מטופלים, לקיחת החלטות וביצוע הליכים רפואיים מתקיימים בזמנים קצרים ותחת עומס רב. הרעיון לפיו יש מקום להשקיע בשיחה או בתקשורת בינאישית בונה יכול להיתפס כפריבילגיה או כאפשרות לא ריאלית, ולפיכך אינה מהווה חלק אינהרנטי מתפקידו של הרופא או לחלופין כחלק הכרחי או מועיל עבור הרופא. יתכן כי תפיסה זו מבוססת על ראיה, לפיה יש הפרדה בין מתן מענה טיפולי מצוין ובין אופי התקשורת הבינאישית שהתקיים בין הרופא והמטופל. לכאורה אפשר לומר כי תוצאות טובות מייתרות את ההכרח בתקשורת אמפתית לצורך העניין, שכן המטופל קיבל את המענה הנחוץ לו. יחד עם זאת, מחקרים מראים כי אלו שתי פעולות התומכות האחת בשניה במובן הדיאלקטי. שכן יצירת תקשורת התורמת לאמון מעלה את הסיכוי מצד המטופל לשיתוף פעולה, לקיחת אחריות והעלאת המוטיבציה. פרמטרים אלו תורמים לתוצאות בריאותיות חיוביות וברות קיימא, שכן למרכיב הקשר השפעה לתווך ארוך ובכך גם לשמירה על התוצאות לאורך זמן (Mercer, Reynolds, 2002, Terry, 2016). נותרת שאלה בדבר האפשרות לייצר תקשורת שכזו בתנאים מיוחדים אלו, במילים אחרות האם ניתן לתת לרופאים כלי עבודה יעיל ומותאם שניתן לגייס אותו לצרכיהם ולמדוד את מידת האפקטיביות שלו כדי שמי שמשתמש בו יוכל להעריך את יעילותו ותרומתו לתוצאות הטיפוליות. להלן מודל יישומי לתקשורת אמפתית הקרוי 5-SEM (Five Step Empathy Model). זהו מודל הבנוי כך שיכל להפוך לחלק טבעי ואינטגראלי משיח טיפולי שגרתי. חשוב לציין, כי אמנם אין צורך בידע קודם, אך מדובר במיומנות נרכשת שדורשת תרגול ולמידה.

אבקש לפתוח בהצגת כוחה הייחודי של תקשורת אמפתית ותרומתה לקשרים בינאישיים וטיפוליים. לצורך הדיון נגדיר שני הצדדים: נותן ומקבל (אפשרויות נוספת יכולה למשל להיות מענה אמפתי ניתן למספר אנשים). במובן זה, ניתן להתייחס לאמפתיה כאל פעולה בין אם ספונטנית (למי שאמפתיה היא חלק טבעי מאופן דיבורו) או כפעולה המכוונת לאדם אחר.  פעולה זו עונה על צורך אנושי מולד ואוניברסאלי: להיות מובן מנקודת מבט סובייקטיבית. להיות מובן משמע להיות נראה, ראוי, מקובל ורצוי. אלו הן תחושות בעלות ערך אנושי רב, שכן משמעותן החברתית היא קבלה ללא שיפוטיות. הרצון להיות מובן קיים בין בני משפחה, קולגות, חברים, בין מטפל ומטופל ובכל קשר אנושי אחר. זהו רגע נדיר ומשמעותי שבו האחר מצליח לראות את המציאות מנקודת מבטך ולנסח אותה במילים, זה הרגע שהו האדם חש שרואים אותו ומקבלים אותו על כל תחושותיו והווייתו. זה יכל להיות רגע שבו נוצרת הבנה עמוקה או תובנה מכוננת, אך זה יכול להיות גם רגע שבו אתה יודע שהאחר מבין אותך לגמרי מתוך היותו קשוב, ברצון אמיתי וכנה. מענה אמפתי יכל להיות מילה או משפט קצר שמתאר אמת סובייקטיבית, המתייחסת לתחושה, צורך, מצב רגשי או פרספפקטיבה. קבלת המענה האמפתי תורמת לחיזוק הקשר ולקרבה, בעיקר בשל שלוש סיבות: 1. באותו הרגע אדם מרגיש מובן לגמרי, זוהי תחושה נדירה, נעימה ומאוד מוערכת. 2. אמת זו באשר היא, מהווה מקור להבנה עצמית וחיבור. 3. נוצרת תחושה של אמון והדדיות, המהווה את אבני הבניין לקשר חיובי המאופיין בשיתופיות ומוטיבציה.

במהלך ויכוח, ייעוץ או שיחה אנשים משתדלים לרוב להיות מובנים על ידי בני שיחם. בדרך זו מנסים שני הצדדים (או מספר צדדים) להיות מובנים. לכל אחד הרצון שהשני יבין אותו מנקודת מבטו הוא. עם זאת, פעמים רבות מאמצים אלו עולים בתוהו. יש ואחד מן הצדדים מוותר על שאיפתו להיות מובן, ובמקום זאת מגייס את כל יכולותיו להבנת האחר. פעולה כזו מצריכה  קשב המכוון לדבריו של האחר, שככל הנראה אינם עומדים בקנה אחד עם דעתו של המקשיב, במטרה ללמוד את האמת מנקודת מבטו, ללא כל שיפוטיות ובמאמץ להימנע מתגובתיות. הפניית קשב מעין זו מייצגת  גישה יוצאת דופן מכמה טעמים: ויתור על הרצון העצמי להיות מובן, ניסיון להצליח להבין את האחר, ניסיון להדגים לאחר בצורה מילולית את מידת ההבנה באופן שישקף בצורה הטובה ביותר את האמת הפנימית מנקודת מבטו. הצלחה בכך תזכה לערכה רבה מצד השותף לקשר ותתבטא באופן פיזיולוגי (ירידה במתח שרירי ואישונים מורחבים) ונפשי (חוויית הקלה, רווחה ושביעות רצון). ביטוי מילולי מהצד השני עשוי להפוך במצב זה לתובנה פנימית עבור המקבל, בכך שתחושות או ביטויים פנימיים אחרים שתורגמו למילים מהוות מצע טוב להתבוננות ולפעולה עתידית. הפניית הקשב של אחד הצדדים אל האחר תורמת הן לאחר והן לאיכות הקשר, שכן ברגע של הבנה נוצר גם רגע של אמון וקרבה.

אחת המטרות במפגש הטיפולי היא לייצר תקשורת מבוססת הבנה, שתוביל לאמפתיה ואמון. יש והבנה זו נתקלת בחסמים הנובעים מפערים תרבותיים, דתיים, ממבנים אישיותיים ועוד. כך, מערכת אמונות שונה יכולה להקשות על מטופל לשתף פעולה עם מטפל בעל אמונות הזרות לו, כמו מטפל המאמין כי בריאותו תלויה ביחסיו עם אבותיו הקדומים או במידת האמון שלו במערכת הבריאות ככזו הפועלת לטובתו. ניתן לראות תופעות מעין אלו במקרים שבהם אנשים סרבו לקבל חיסונים לנגיף הקורונה (Said, et al, 2021, Abdul-Mutakabbir, 2021, Fisk, 2021). הסירוב לקבל חיסון לנגיף הקורונה נובע ממערך אמונות שאינן בהכרח נשענות על בסיס חשיבה רציונאלית, אלא נשענות בחלקן על תפיסת עולם אישית. מגוון חסמים יכולים להוות קושי ביצירת קשר המבוסס על הבנה הדדית, אמון ושיתוף פעולה בין מטפל ומטופל. חלק מחסמים אלו נובעים מהבדלים שקשורים במגדר, גיל, אישיות, תרבות וכדומה. הקשבה אמפתית מסייעת בצמצום ולעיתים אף בהסרת חסמים אלו, בכך שמאפשרת למטופל להרגיש מובן מנקודת מבטו, דבר  המהווה מקור לתחושה של קרבה והבנה. ממקום זה ניתן לייצר שיח רגוע יותר ופתוח. 

תקשורת אמפתית ניתנת ללמידה בשל מנגנון מולד הקיים אצל כל אדם (Dziobek, 2008). למנגנון זה מסוגלות ללמוד באמצעות חשיפה בלבד, כך שבמובן זה לתקשורת אמפתיה תכונות "מדבקות" שכן חשיפה ספונטאנית מייצרת למידה בלתי מודעת (Shamay-Tsoory, 2011). מנקודת מבט אבולוציונית, אמפתיה היא יכולת חשובה במיוחד שמסייעת בקבלה חברתית ובביסוס קשרים חברתיים חזקים וארוכי טווח. ככל שאדם מוערך יותר מבחינה חברתית וקשריו רבים וחזקים יותר, כך סיכויו לשרוד גדל. סוג זה של למידה פעיל מגיל צעיר מאוד תודות ליתרונות החברתיים שהוא טומן בחובו. תינוקות או ילדים שלא נחשפו לתקשורת אמפתית מתקשים במקרים רבים ליישם יכולת זו בבגרותם. ילדים שחוו מצד מבוגרים משמעותיים הבנה אמפתית יוכלו להבין אחרים ביתר קלות כמו גם את עצמם, את רצונותיהם וצרכיהם. יכולת זאת היא בסיס לחוסן פסיכולוגי, ליכולת התמודדות עם אתגרי חיים וליכולת לבסס קשרים חזקים ומיטיבים (Walter, 2012, Martingano, & Konrath, 2022) .

אמפתיה היא פעולה שבאה לידי ביטוי בהקשבה וברצון להבין את האחר מנקודת המבט שלו. לפיכך, הצעד הראשון לפי מודל חמשת השלבים להפקת מענה אמפתי (5-SEM)  הוא בירור נכונות להתערבות (.Recognition (R צעד זה תלוי בכך שאדם יהיה מעוניין בכך או ירשה זאת, ולפיכך יש לבדוק האם יש לאדם רצון לקבל מענה אמפתי. הענקת אמפתיה לאדם שאיננו מעוניין בכך מתאפיינת בהיעדר אמפתיה, כלומר בהיעדר התחשבות ברצונותיו מנקודת מבטו. הענקת אמפתיה לאדם שלא רוצה בכך היא פעולה שמקורה ברצונו של הנותן ולא ברצונו של המקבל, ובכך מייצגת פעולה הפוכה. לעומת זאת, במקרה בו אדם מעוניין באמפתיה ישנם סימנים ברורים שיכולים להעיד על כך. למשל, יש ואדם המעוניין באמפתיה יצור קשר עין, ינסה למשוך תשומת לב או ינסה לספר חוויה כלשהי. ניתן לומר כי הרצון לאמפתיה הוא מובנה בכל תקשורת מטפל-מטופל, שכן מטופל מגיע בדרך כלל עם רצון לשתף את הרופא בחוויותיו, דאגותיו, מיחושיו וכדומה, ומאפייני הקשר מוכתבים מראש. תפקידו של הרופא להעניק סיוע תלוי במידע שמטופל רוצה, להעביר לכן בדיקת נכונות המטופל לקבל אמפתיה כמעט שאיננה נדרשת.

השלב השני נקרא הקשבה פעילה Active Listening (AL): שלב זה כולל חמישה תהליכים המתקיימים על פני רצף: 1. הקשבה פעילה לסיפור והפגנת פניות מלאה. פניות יכולה לבוא לידי ביטוי בישיבה מול האדם, יצירת קשר עין, והבעת עניין אך ורק בדובר. 2.  ניסיון להבין לעומק, במידת האפשר, את החוויה העומדת בבסיסו של הסיפור (למשל החוויה של היעדר שליטה, בדידות, חוסר סבלנות, צורך בהכרה וכדומה). הבנה שמתאפיינת בהיעדר שיפוטיות ובהיעדר ניסיון לקבוע את מידת ההיגיון או ההצדקה לדבר. על מנת להצליח לעשות זאת יש לזהות חוויה אישית בעלת מאפיינים דומים. הסיפור האישי יכל להיות שונה לגמרי אבל החוויה הרגשית, שעומדת בבסיסו או נובעת ממנו, יכולה להיות דומה מאוד. כך למשל, יתכן שמעולם לא היית מעורב בתאונת דרכים אך החוויה של אירוע שמתרחש בפתאומיות ומלווה באיבוד שליטה יכלה להיות מוכרת מניסיון אחר. 3. בעוד הסיפור מסופר, יש לנסות ולנסח משפט קצר המייצג את החוויה. הניסוח חייב להיות מאופיין בהסתייגות  (לדוגמא: אולי אתה מרגיש שאתה לא בשליטה), אך בשלב זה אין לומר את המשפט אלא רק לחשוב כיצד ניתן לנסח אותו. 4. יש להמשיך ולהקשיב קשב רב עד שתהיה הפוגה בדיבור 5. ברגע שהדובר פסק רגע מלדבר, זהו הרגע שבו ניתן להגיש את הניסוח המתומצת. זוהי פעולה הדומה לנגיעה קלה ולא יותר. כאמור, יש לומר את הדברים בצורה מסוייגת שכן וודאות מצד המטפל עומדת בניגוד לגישה אמפתית. הרי אין אפשרות לדעת משהו על הדובר מבלי שהדובר יסכים לכך או יקבל זאת כאמת פנימית שלו. ההנחה הבסיסית היא שאי אפשר להתיימר ולדעת דבר על האמת הפנימיות של אדם אחר, אלא רק לשער או להציע ניסוח או מעין שיקוף של אמת זו.

שלב שלישי מכונה מדידת התאמה של המענה האמפתי (Empathetic evaluation (EE) יש להמתין ולראות אם הניסוח שהוצע אכן משקף את האמת הפנימית של הדובר. אם הניסוח מתאים התגובה תהיה אישור המלווה לעיתים בתגובה רגשית וגופנית ("כן! זה בדיוק מה שאני מרגיש! נכון!") בהמשך להבעת ההסכמה יעלה גם הרצון להמשיך ולספר עוד. הסכמה תגרור אחריה מעין שצף של דיבור שמאפשר לקבל עוד מידע ואפשרות להבין טוב יותר את הדובר.

שלב רביעי ביצוע חוזר של הקשבה פעילה(AL) והשלב החמישי הוא מענה אמפתי מסכם Final Empathetic Evaluation (FEE) מענה אמפתי שני זה יכל להיות דומה למענה הראשון או יכל להיות כזה שמדייק יותר את החוויה של הדובר. ניתן לדייק את הניסוח בעקבות הנכונות של הדובר לשתף בפרטים נוספים אודות החוויה. יש פעמים בהם המענה האמפתי הראשון מספיק ואין צורך בהמשך הקשבה ומענה נוסף. התהליך השלם אמור לערוך בין 2-4 דקות, עם זאת מיומנות זו דורשת למידה ותרגול עד כדי שהיא יכולה להפוך ליכולת מובנית וטבעית (ניסוח המודל, כפי שהובא, בהשראת שיחות אישיות עם פרופ' יובל וולף).

מדידה והערכה: להלן ארבעה גורמים למדידה ולהערכת מידת ההצלחה של מענה אמפתי: 1. לאחר השלב השלישי (EE) ניתן להעריך את מידת ההצלחה על ידי מאפייני תגובת המקבל לניסוח הראשון של ההיגד האמפתי. ניתן להשתמש במדידה של סקלה 1-5, כאשר 5 מייצג את התגובה החיובית ביותר ו-1 מייצג תגובה שלילית 2. קבלה של מענה בצורה חיובית תייצר רצון לתת עוד מידע  3. לאחר מענה אמפתי שני תהיה חשיבה בקול על פתרונות ודרכי התמודדות מצד המקבל. רצון זה יכל לבוא לידי ביטוי אחרי שלב EE או אחרי שלב FEE, כיוון שמצב פסיכולוגי שבו יש בהירות והבנה ברורה המנוסחת במילים, אין עוד עיסוק בהגדרת החוויה ובניסיון לייצר הבנה, ובמקום זאת  מתפנה המקבל לעסוק בפתרון הבעיה.

לסיכום, אמפתיה היא פעולה שמטרתה להבין את האחר מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו ללא שיפוטיות. בכוחו של מענה אמפתי לייצר גשר המאפשר לגשר על פערים, לצמצם את המרחב בין אדם אחד לאחר ולפורר את תחושת הפירוד. במצב זה נוצרים חיבור והבנה עמוקה של מצב רגשי או חוויתי פנימי של אדם, המובן על ידי שני הצדדים באותה מידה. חיבור זה תורם להסרה של חסמים הנובעים מחשדנות, חוסר ביטחון, תחושת בדידות או פחד. במקום זאת מתעוררות תחושות של קרבה, הבנה, ביטחון והערכה. אלו הן תחושות שיכולות להוות בסיס איתן לשיתוף פעולה וליצירת מטרות משותפות. מכאן חשיבותה הרבה של תקשורת אמפתית בתוך יחסים בכלל ובין מטפל ומטופל בפרט. בעידן שבו רופאים ומטפלים ממקצועות הבריאות בכלל עובדים תחת לחץ של זמן של שיקולים כלכליים, שוני תרבותי ולעיתים גם מרחק, יצירת אמון היא מפתח לקבלת מידע ולהתמודדות משותפת עם אתגרים בריאותיים. מודל 5-SEM תורם בשני אספקטים: 1. מקצר את הזמן ביצירת קרבה ושיתוף פעולה עם מטופלים 2. שיתוף פעולה זה מייעל את הטיפול בכך שמייצר מוטיבציה עבור מטופלים להקפיד על לקיחה של תרופות, ביצוע בדיקות וכדומה. כמו כן, יש עליה באחוזי ההצלחה של תכניות טיפול והדבר מוביל למעשה לחיסכון כלכלי במערכות בריאות ולהתייעלות.

חשוב לציין שיישום במודל מצריך תרגול ואימון כיוון שהיכולת לקיים תקשורת אמפתית איננה תמיד טבעית, ספונטאנית או אוטומטית. תרגול יעיל מתקיים בקבוצות למידה אשר כוללות למידה תיאורטית לצד למידה פרקטית. שימוש במודל 5-SEM הופך את הדיון הקבוצתי לתהליך יעיל ופורה במיוחד כיוון שניתן לבחון כל שלב ולהבין כיצד יש לבצע אותו בצורה האפקטיבית ביותר. כמו כן, הצלחת המודל ומידת האפקטיביות שלו ככלי עבודה יכולה להימדד על ידי בדיקת שני משתנים: 1. מדידת התגובה של המטופל (במדד 1-5 כפי שתואר לעיל)  2. הערכת מידת האמון ושיתוף הפעולה מצד המטופל לאורך זמן. הדבר יכול להתבצע בתום כל פגישה על ידי שימוש בכלי מדידה מהיר ויעיל. בדרך זו ניתן למדוד את מידת היעילות של 5-SEM ולבדוק האם יש שיפור ביכולות הביצוע של המטפל ביישום המודל. בדרך זו אמפתיה יכולה להפוך חלק מתקשורת יומיומית, חלק אינהרנטי שבכוחו להשפיע על אחרים ולהצמיח חשיבה וגישה המאופיינת ברצון לקדם מטרות משותפות ולשאוף להצלחות משותפות.

Bibliography

Abdul-Mutakabbir, J. C., Casey, S., Jews, V., King, A., Simmons, K., Hogue, M. D., ... & Veltman, J. (2021). A three-tiered approach to address barriers to COVID-19 vaccine delivery in the Black community. The Lancet Global Health, 9(6), e749-e750.

Arora, N. K. (2003). Interacting with cancer patients: the significance of physicians’ communication behavior. Social science & medicine, 57(5), 791-806.

Bredart, A., Bouleuc, C., & Dolbeault, S. (2005). Doctor-patient communication and satisfaction with care in oncology. Current opinion in oncology, 17(4), 351-354.

Duffy, F. D., Gordon, G. H., Whelan, G., Cole-Kelly, K., & Frankel, R. (2004). Assessing competence in communication and interpersonal skills: the Kalamazoo II report. Academic medicine, 79(6), 495-507.

Dziobek, I., Rogers, K., Fleck, S., Bahnemann, M., Heekeren, H. R., Wolf, O. T., & Convit, A. (2008). Dissociation of cognitive and emotional empathy in adults with Asperger syndrome using the Multifaceted Empathy Test (MET). Journal of autism and developmental disorders, 38(3), 464-473.

Fisk, R. J. (2021). Barriers to vaccination for coronavirus disease 2019 (COVID-19) control: experience from the United States. Global Health Journal, 5(1), 51-55.

Ha, J. F., & Longnecker, N. (2010). Doctor-patient communication: a review. Ochsner Journal, 10(1), 38-43.

Hall, J. A., Roter, D. L., & Rand, C. S. (1981). Communication of affect between patient and physician. Journal of health and social behavior, 18-30.

Harmon, G., Lefante, J., & Krousel-Wood, M. (2006). Overcoming barriers: the role of providers in improving patient adherence to antihypertensive medications. Current opinion in cardiology, 21(4), 310-315.

Herndon, J. H., & Pollick, K. J. (2002). Continuing concerns, new challenges, and next steps in physician-patient communication. JBJS, 84(2), 309-315.

Kindler, C. H., Szirt, L., Sommer, D., Häusler, R., & Langewitz, W. (2005). A quantitative analysis of anesthetist–patient communication during the pre‐operative visit. Anaesthesia, 60(1), 53-59.

Lipp, M. J., Riolo, C., Riolo, M., Farkas, J., Liu, T., & Cisneros, G. J. (2016, June). Showing you care: an empathetic approach to doctor-patient communication. In Seminars in Orthodontics (Vol. 22, No. 2, pp. 88-94). WB Saunders.

Martingano, A. J., & Konrath, S. (2022). How cognitive and emotional empathy relates to rational thinking: empirical evidence and meta-analysis. The Journal of Social Psychology, 1-18.

Mercer, S. W., & Reynolds, W. J. (2002). Empathy and quality of care. British Journal of General Practice, 52(Suppl), S9-12.‏

Redmond, M. V. (1989). The functions of empathy (decentering) in human relations. Human Relations, 42(7), 593-605.

Roter, D. L. (1983). Physician/patient communication: transmission of information and patient effects. Maryland state medical journal, 32(4), 260-265.

Saied, S. M., Saied, E. M., Kabbash, I. A., & Abdo, S. A. E. F. (2021). Vaccine hesitancy: Beliefs and barriers associated with COVID‐19 vaccination among Egyptian medical students. Journal of medical virology, 93(7), 4280-4291.

Shamay-Tsoory, S. G. (2011). The neural bases for empathy. The Neuroscientist, 17 (1), 18-24.

Terry, C., & Cain, J. (2016). The emerging issue of digital empathy. American journal of pharmaceutical education, 80(4).‏

Tietbohl, C. K. (2022). Empathic Validation in Physician-Patient Communication: An Approach to Conveying Empathy for Problems 'ith Uncertain Solutions. Qualitative Health Research, 32(3), 413-425.

Tongue, J. R., Epps, H. R., & Forese, L. L. (2005). Communication skills for patient-centered care: research-based, easily learned techniques for medical interviews that benefit orthopedic surgeons and their patients. JBJS, 87(3), 652-658.

Van Erkel, F. M., Pet, M. J., Bossink, E. H., van de Graaf, C. F., Hodes, M. T., van Ogtrop, S. N., ... & van der Zaag-Loonen, H. J. (2022). Experiences of patients and health care professionals on the quality of telephone follow-up care during the COVID-19 pandemic: a large qualitative study in a multidisciplinary academic setting. BMJ Open, 12(3), e058361.

Walter, H. (2012). Social cognitive neuroscience of empathy: Concepts, circuits, and genes. Emotion Review, 4(1), 9-17.

Wang, Y., Wu, Q., Wang, Y., & Wang, P. (2022). The Effects of Physicians’ Communication and Empathy Ability on Physician-Patient Relationship from Physicians’ and Patients’ Perspectives. Journal of Clinical Psychology in Medical Settings, 1-12.