עלון הביו-אתיקה האינטרנטי של פורום צפת לביו-אתיקה.

עלון מס' 24, מרץ 2023

קנאביס רפואי ומדיניות המדיקליזציה

קנאביס רפואי ומדיניות המדיקליזציה: קריאה לדיון בוועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים/ ד"ר דניאל מישורי*, עו"ד חץ-דוד עוזר**

*אוניברסיטת תל אביב / החזית המקצועית לאתיקה / עלה ירוק

** עלה ירוק

1. מבוא: הדיון הביו-אתי החסר

משרד הבריאות מספק למטופלים בהתוויות רפואיות שונות רישיון לצריכת קנאביס מזה כשלושה עשורים (להלן: קנאביס רפואי). בעשור הקודם, נדמה היה שמדינת ישראל מתקדמת כמו מדינות מובילות אחרות בעולם בהקשרים שונים. רפורמת ה"מדיקליזציה" הפכה, בהקשר זה, למבחן עבור הרפואה, המדע, הפוליטיקה ומערכת המשפט במדינות השונות. מאמר זה יעסוק בהתמודדות המערכת הרפואית עם המדיקליזציה של הקנאביס בהיבט המקצועי והביו-אתי.

בשנת 2019 הוגשה עתירה לבג"ץ מטעם עמותת (מטופלי) הקנאביס הרפואי נגד רפורמת ה"מדיקליזציה", שלכאורה מפרה את זכויות המטופלים מכל היבט אפשרי, לצד טענות כבדות משקל כנגד השיקולים המדעיים והרפואיים שהנחו את מנסחיה. למרות זאת, ועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים נמנעה עד כה מכל דיון בסוגיה, למרות שהשלכותיה מתייחסות כיום ליותר מ-120 אלף בעלי רישיון לקנאביס רפואי, ומאות אלפי צרכנים נוספים, חלקם העוסקים בטיפול-עצמי בקנאביס, המוגדרים כעבריינים פליליים בשל העובדה שאין להם רישיון לשימוש רפואי בקנאביס, והם חשופים לסנקציות קשות ולאלימות האכיפה של רשויות המדינה.

לעניות דעתנו, כל עוד אנשי הרפואה הם האחראים על הסדרת הנושא עליהם להיות כפופים לכללי הביו-אתיקה בכל הנוגע למדיקליזציה של הקנאביס והנגשתו לאוכלוסיית המטופלים הנזקקים לו. הסקירה שתובא לעיל תדגיש את הסכנות בקיום משטר של פיקוח רפואי ומתודולוגיה רפואית שאינן כפופות לכללי האתיקה הרפואית הליברלית, ואינן מקפידות על עקרונות בסיסיים של הסכמה מדעת, אוטונומיה של המטופל, הזכות לשמחה, לביטחון אישי וחופש והזכות שלא להיות כפופים לטיפולים רפואיים בכפייה (ראשית, כל אל תזיק).

Beauchamp& Childress (1994)[1] תיארו ארבעה עקרונות אתיים שאמורים לשמש בפרקטיקה הרפואית: (א). שמירת האוטונומיה של המטופל, כלומר שמירה על זכויות בסיסיות של המטופל לכבוד ולחופש, (ב Non-maleficence - לא להזיק, (ג)- Beneficence להיטיב, ו-(ד) עיקרון הצדק - הקשור באמירת אמת, בהוגנות ובשוויוניות. כל אלה מופרים לכאורה בפרקטיקה הנוהגת כיום במשטר הפיקוח הרפואי על הקנאביס, בהנחיית היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות (יק"ר).

2. רקע

הקנאביס הוא מהרפואות החזקות שידועות כיום ובעבר לאדם, העולה מונים רבים על מרבית המוצרים שכיום מוגדרים ונמכרים כ"תרופות". זאת, על פי קריטריון שהודגם במחקרים רבים, ששימוש בצמח מסוגל להחליף עשרות תרופות אחרות, כולל ברמת המטופל הבודד. לפיכך, המדע אינו יכול לתמוך בהתייחסות אל הקנאביס כאל "רע", ועולה החשש שבעניין זה חל ברפואה בלבול ואף היפוך עם ה"טוב".

הטוב הוא הטבע, ומה שמיטיב עם הבריאות. אמנם עודף טוב עלול לפגוע, וכך גם שימוש (Use) יתר, שעלול להגיע ל- Abuseומחייב שיקול דעת (הבחנה בין הטוב והרע). אולם, יש פער גדול בין הסיכון ל- Abuse(פרטי ואישי, שאינו פוגע בזולת) של הצמח, לבין כינון משטר של פיקוח רפואי, שבמסגרתו כוחות האכיפה (משטרה, מערכת המשפט ועוד) קיבלו משימה להפלות ולהפעיל אלימות מאורגנת מדינתית נגד קהילת צרכני וצרכניות הקנאביס וליצור אינספור תסריטים בהם שימוש תמים בצמח רפואי עלול להסתיים במפגש אלים עם רשויות המדינה, שמקדישה לצורך משימה זו משאבים חברתיים יקרים כנגד אזרחים שומרי מוסר שהם לעתים אף מטופלים ברישיון משרד הבריאות. עצם הצורך ברישיון אמור להיות במחלוקת, שהרי הטבע אינו מחייב "רישיון", שהרי לא מחלקי הרשיונות יצרו את הטבע, ולכן לא להם להגבילו.

הקנאביס מהווה חלק מהתרבות האנושית במשך אלפי שנים, כחלק מתזונת האדם (זרעים ושמן) וכאחד מצמחי המרפא המסורתיים הידועים ביותר. בתרבויות שונות קנאביס זוהה גם עם מסורות רוחניות ואמוניות. שימוש רפואי היה חלק קטן בלבד מאפשרויות צמח זה, שכללו בעיקר סיבים, טקסטיל, חבלים, מפרשים, נייר ועוד. בעידן של משבר אקולוגי, מוצרים מבוססי קנאביס יכולים היו לתמוך בכלכלה ירוקה ובמגוון רב ערך של תעשיות אקולוגיות, כגון לבנים קלות ומבודדות (המפקריט), נייר במחיר סביבתי של שישית מנייר עץ, דלק ביולוגי, חומרי גלם,[2] קשירת פחמן (והיה ותחזיות שינוי האקלים נכונות) ועוד. כל אלה בלתי אפשריים בעולם של היום, שדחה את הטבע (צמח הקנאביס) ומזהיר בהיסטריה אנשים מפני חומרים משני תודעה ("סמים") פסיכואקטיביים, במיוחד קנאביס וחומרים פסיכדליים.

בשנת 1925, בהשפעת שר הבריאות המצרי ובשיתוף פעולה עם ממשל היובש בארה"ב, הוכנס הקנאביס לרשימת החומרים המפוקחים באמנת האופיום הבינלאומית, שהפכה בהמשך לאמנה היחידה לסמים נרקוטיים (1961) ולאמנת האו"ם בנושא חומרים פסיכוטרופיים (1971), שאכפה את האיסור העולמי על קנאביס, עם וריאציות מקומיות. מאז, חוקים בארה"ב (חוק החומרים המבוקרים, 1970) ובבריטניה (1973) סיווגו את הקנאביס כחומר מפוקח (controlled substance) ברמה העליונה (Schedule I), סם מסוכן לכאורה ללא ערך רפואי ופוטנציאל גבוה לשימוש-לרעה (abuse), בדומה להרואין (למעשה, קל כיום בהרבה לרשום ולספק אופיאטים רפואיים מאשר קנאביס).[3] בשנת 1972 הוכרזה מדיניות "המלחמה בסמים", שנחשבת כיום כישלון מוחלט. בספירה הגלובלית כידוע אין להעביר "סמים" בשדות תעופה, אפילו במדינות דמוקרטיות וליברליות לכאורה, גם אם אדם הגיע מארץ חופשית בעניין (למשל מהולנד), שבה הקנאביס אינו מהווה עבירה.

בשלושים השנים האחרונות, הצטברו ראיות למכביר בעניין העלויות החברתיות המרובות של הפללת צרכני וצרכניות הקנאביס בעולם הרחב ובישראל, ומנגד מגוון נרחב של יתרונות הקשורים לשימוש הבריאותי והטיפולי בצמח. במקום לגליזציה של הקנאביס, או למצער אי-הפללה (דה-קרימינליזציה), הופיע דפוס חדש של פיקוח חברתי על הצמח: מדיקליזציה.

בישראל תוארה מדיניות הממשלה כ"מדיקליזציה, לא לגליזציה".[4] ה"רפורמה" הישראלית בקנאביס רפואי (להלן: MC), שהחלה בפועל בתחילת 2016, עם פרסום הטיוטה הראשונה של "הספר הירוק" (נוהל 154), והחלה רשמית ב-1 באפריל 2019—שיקפה את מדיניות הפיקוח הרפואי באופן שהפר לכאורה באופן יסודי ושיטתי עקרונות יסוד של האתיקה הרפואית (ביו-אתיקה).

ישראל הייתה אמורה להוביל את הקנאביס הרפואי: "הפתיחות של ישראל וההיסטוריה של 50 שנות מחקר המריחואנה שלה מציבות אותה בראש תחום המריחואנה הרפואית", טען ב-2015 אחד המומחים;[5] ישראל הייתה אמורה להפוך ל"ארץ הקודש של המריחואנה הרפואית".[6] זרחין וחבריה (2020) כתבו כי "בשל הניסיון הרב שלה עם מדיניות MC והמחקר החלוצי שלה בתחום, רבים רואים בישראל שחקן מוביל בזירת ה-MC העולמית". הערכה זו היא ככל הנראה מיושנת. "ישראל הפכה לפח הזבל של עולם הקנאביס", "אין רגולציה שתשמור על המטופלים", "הבירוקרטיה המסורבלת בדרך לקבלת רישיון שימוש גורמת לרבים לצרוך את הקנאביס בשוק השחור", הן חלק מהטענות שחוזרות בשנים האחרונות.[7] לפי אחד מפעילי הליגליזציה הבולטים בישראל:

"עד לפני שנים לא רבות, ישראל עדיין נחשבה למדינה המובילה בתחום הקנאביס הרפואי: מדינות רבות ציפו לרגע בו יאושר יצוא הקנאביס מישראל ועיני כל היו נשואות למדינתנו הקטנה בצפיה לחידושים נוספים בתחום. בשנת 2017 פורסמה כתבה באתר US NEWS שכותרתה: "ארץ הקודש של הקנאביס - כיצד הפכה מדינה בגודל של ניו ג'רסי למרכז הקנאביס הרפואי....זה היה לפני כמעט 4 שנים. מאז, רפורמת הקנאביס יצאה לדרך ונראה כי היא גרמה לישראל לדשדש במקום. כיום, העולם כבר איננו מצפה לרכוש את התוצרת הישראלית, אשר עדיין לא אושרה ליצוא (מלבד משלוחים בודדים). מדינות רבות חלפו על פנינו בדרכן לאימוץ גישה הגיונית יותר כלפי הצמח אשר יותר ויותר מתברר כי הוא הרבה פחות מזיק, אם בכלל, מאלכוהול, מסיגריות, מגבינות עתירות שומן ועוד.[8]

הניסיון המצטבר בישראל מאז שנת 2019 מוכיח לכאורה שמדינת ישראל נתקלה במכשולים ובכשלים, בעיקר בשל רפורמת ה"מדיקליזציה" והאקולוגיה המדיקלית שסביבה. עובדה זו ראויה לתשומת לב חברתית ומדעית, ומספקת שיעורים חשובים ואזהרות מפני מדע ורפואה הלכודים לכאורה בצבת של שמרנות רפואית מחד, ושל אינטסים וכוח מאידך.

3. שמרנות רפואית (Medical conservatism)

ה-DEA האמריקאי הסביר את עמדתם ה"שמרנית" בחוברת מאפריל 2020 הטוענת כי:

“To date, the FDA has not approved a marketing application for any marijuana product for any clinical indication. Consistent therewith, the FDA and DEA have concluded that marijuana has no federally approved medical use for treatment in the U.S. and thus it remains as a Schedule I controlled substance under federal law”.[9]

הצהרה זו מסכמת כמה מהעיוותים במדע העכשווי בתוספת תפיסות רגולטוריות שגויות. תקנות ה-FDA מיועדות לתרופות פרמצבטיות / פרמקולוגיות, לא עבור הטבע. ה-DEA משתמש ב-FDA כתירוץ "מדעי" לא לעדכן את המדיניות הציבורית והפלילית, למרות שמדע בלתי-תלוי וחסר פניות היה מחייב שינוי מוחלט של הכללים ביחס לקנאביס. באמצעות הסירוב לשנות את הכללים, ה-DEA מאפשר את המשך המלחמה בסמים שאפשרה לו להפוך לצבא התוקף מדינות וארגונים ברחבי העולם, במיוחד במרכז ובדרום אמריקה, בשירות מדיניות חוץ אמריקאית אלימה, ובשירות תעשיות הנשק.

לא ניתן להפריז במשמעות עובדה זו: המדע נשלט על ידי הממשל במדינות שונות ועל ידי סוכנויות רגולטוריות מקצועיות ומדעיות, המוטות באופן שמשרת את תעשיית הפארמה והנשק על חשבון הטבע ורפואותיו (צמחי מרפא וכדומה), באופנים המפרים את היושרה המדעית, תוך השחתת הפרקטיקה הרפואית ומערכת המשפט (שהתרגלה לשפוט על פי החוק ומוסכמות שמרניות ולא על-פי הצדק), תוך קידום מדיניות המפרה עקרונות ביו-אתיים בסיסיים ופוגעת בזכויות אדם. ישראל ממלאת, אף היא, תפקידי מפתח בתהליכים אלה.

4. ההקשר הישראלי

מערכת הבריאות הישראלית נחשבת בדרך כלל לאחת הטובות והשוויוניות בעולם, עם ביטוח רפואי ציבורי כמעט אוניברסלי, המגובה על ידי מערכת חינוך רפואית מוערכת ומחקר ביו-רפואי מעולה, הן באקדמיה והן בתעשיה ובביוטק. ישראל גם נהנית מיכולת הפקת נתונים רפואיים אופטימלית, בשל המידע הרב שנמצא בידי קופות החולים, ונחשבת גם כמובילה בתחומי הערכת טכנולוגיה רפואיות, מאגרי מידע דיגיטליים וכדומה.

יתרה מכך, ישראל היא המקום שבו החלו מדע ומחקר הקנאביס בשנות ה-60 עם עבודתו של פרופ' רפאל משולם, חובריו ותלמידיו. הם בודדו את ה-THC (הקנבינואיד הפסיכואקטיבי העיקרי), CBD (אנטי דלקתי), זיהו את הקנבינואיד האנדוגני אננדאמייד, גילו את המערכת האנדוקנבינואידית בגוף האדם ועוד. כל אלה הפכו את ישראל למועמדת מושלמת למלא תפקיד מוביל במחקר ובטיפול בקנאביס רפואי. במקום זאת, הרפורמה בקנאביס רפואי התמקדה בשמירה על המודל הפרמצבטי של הרפואה, תוך הכפפת מטופלים למערכת רישיונות רודנית, המפרה בגלוי עקרונות יסוד של מדע, רפואה, אתיקה ושל זכויות אדם. זאת, החל מהגדרת המושג "קנאביס רפואי", בה משתמש משרד הבריאות, המהדהדת חוסר יושר אינטלקטואלי בדומה לתירוצי ה-DEA להימנעות מסיווג-מחדש של קנאביס:

"קנביס אינו תרופה, אינו רשום כתרופה, ויעילותו ובטיחותו בשימוש למטרות רפואיות טרם הוכחו. יחד עם זאת קיימות עדויות לכך שקנביס עשוי לסייע לחולים הסובלים ממצבים רפואיים מסוימים, ולהקל על סבלם. על פי הוראות פקודת הסמים המסוכנים ]נוסח חדש[, התשל"ג-1973( להלן – הפקודה(, קנביס – CANNABIS – הוא חומר המוגדר כ"סם מסוכן" שחל לגביו איסור שימוש אלא אם ניתן לדבר רישיון כדין. הסמכות על פי הפקודה לתת רישיון לשימוש בקנביס היא של מנכ"ל משרד הבריאות או מי שהוסמך על ידו )להלן: ה"מנהל"(.[10]

במשרד הבריאות מדגישים:

..." the Ministry of Health – the IMCA, operates according to medical principles and in a similar manner to what is customary with registered medical remedies”[11] [underlines added]

במילים אחרות, לא ניתן לרשום קנאביס כתרופה, בהתבסס על קריטריונים שרק תרופות פרמצבטיות יכולות לעמוד בהם. בעודו מודה כי "יש ראיות המצביעות על כך שקנאביס עשוי לסייע לחולים הסובלים ממצבים רפואיים מסוימים ולהקל על כאביהם", משרד הבריאות משתמש לכאורה ב"עקרונות רפואיים" (למשל, שכפול של מינונים מדויקים של חומרים פעילים, אישור ה-FDA) המונעים את השימוש בקנאביס בכל מקרה בו אין ראיות "מספיקות" לכל התוויה/אינדיקציה (מצב רפואי מסוים), שהם מצבי בריאות לקויים כפי שהוגדרו על ידי הרפואה, ובכך מאריך ללא הגבלת זמן את קבלת הקנאביס הרפואי לתחום הרעיוני של הרפואה, מתוך התעלמות ממצבים בריאותיים כמו "תסמונת החסר הקנבינואידי" (endocannabinoid deficiency)[12], שמשמעם שיש אנשים שהופכים לחולים בהיעדר פיטו-קנבינואידים (קנבינואידים ממקור צמחי).

המדיקליזציה של הקנאביס גורמת לכך שיתרונות הצמח ותכונותיו הטבעיות נחשבים לחסרונות בקריטריונים של הרפואה והמדע (התפתחות ושינוי, לעומת הדירות—REPLICABILITY—של הצמח). מומחי הרפואה מדמים לעצמם שבכל מבחן יתברר שבחשבון אחרון שהמדע והטכנולוגיה עולים על הטבע, בעוד שהם עשויים להיות המקסימום שבני אדם מסוגלים אליו (לטוב, או פחות מכך) לעומת התבונה האינסופית של הטבע, האבולוציה והמערכת האקולוגית.

השאלה "האם הקנאביס הוא תרופה?" כבר נידונה לפני כעשור על ידי החוקר ופעיל הקנאביס הרפואי צחי קליין (2013).^{^[13]} לטענתו, התשובה תלויה באופן בו מגדירים "תרופה". אם מגדירים תרופה כ"חומר שיוצר ע"י חברת תרופות וקיבל תווית של תרופה", אז קנאביס הוא לא תרופה; אם ההגדרה היא "תכשיר המכיל חומר כימי פעיל, המשפיע על התא החי [או הגוף החי] ומשנה את פעילותו", אזי הקנאביס הוא בהחלט תרופה.

בשתי ההגדרות לא הוזכרו ריפוי או השפעה מטיבה על המטופל, אף שברור שלוקחים תרופה למטרה של ריפוי או לפחות הקלה בסימפטומים, וכן למניעה. גם כאן הקנאביס עונה על הגדרת ה"תרופה". אז מדוע במשרד הבריאות טוענים ש"קנאביס אינו תרופה"? לפי קליין, "זה לא טיעון לוגי. זוהי הכרזה, ואפשר להוסיף שהיא גם חסרת אחריות". מדוע נותנים לאלפי חולים בישראל להשתמש בקנאביס בהמלצה של רופא מומחה ובאישור משרד הבריאות אם זו אינה תרופה? לפי קליין, "ההכרזה על קנאביס כסם מסוכן נבעה ממניעים שאינם קשורים לתועלת הרפואית שיש בו. פשוט ועצוב. מאז ההחלטה עברו הרבה שנים והתרגלנו כבר לחשוב כך, שקנאביס הוא מסוכן, וזאת למרות שהמחקרים המדעיים הוכיחו שקנאביס בצורתו הטבעית כמעט ואין בו סכנה. הוא כלל לא רעיל ואם עושים בו שימוש למטרות רפואיות יש בו תועלות רבות." (שם).

5. בְּטִיחוּת (safety)

ה"בטיחות" של קנאביס וחוסר-הרעילות הבסיסית שלו (אין אפשרות להגיע למנת יתר קטלנית של קנאביס באמצעות דפוסי צריכה כמו עישון או אידוי) הוכחו כבר בשנות ה-70. בלתי סביר שצריכת קנאביס תגרום לפגיעות פיזיות (רעילות—toxicity), אבל "בטיחות" עדיין משמשת כעילה להגבלת הקנאביס הרפואי, לפעמים בהתבסס על חוויות שליליות של שכרות (סוטול) ותסמינים קשורים. הספרות המדעית סוקרת השפעות לא-נעימות של צריכת יתר של קנאביס (מסחרחורת או בחילה ועד אירועים פסיכוטיים נדירים), אך אין "מינוני יתר" במובן של סיכונים הקשורים להרואין, קוקאין, כדורי שינה או אופיואידים. אף אחד לא ינסה (ויצליח) להתאבד באמצעות מנת יתר של קנאביס (סביר יותר שיירחף בחיוך מספר שעות, עד למאנצ'יס—מהסיבה שהקנאביס מגביר פעילות מוחית הגורמת לירידת סוכר ולכן לתיאבון).

תופעות הלוואי המתוארות בספרות המחקרית הן לרוב תוצאה של צריכה מוגזמת בשוגג של מיצויים או edibles (מאכלים עם קנאביס, למשל עוגיות), והן פחות שכיחות בשאיפה (עישון או אידוי), מה שגורם לרוב לכמה שעות של בלבול או חוסר התמצאות (לעיתים רחוקות בלבד גרוע יותר משיכרון של אלכוהול, לרוב עם השלכות בריאותיות מזעריות). לעתים קרובות, מתח רגשי בזמן השימוש עלול לנבוע מחוסר ניסיון בשימוש בקנאביס (כמו במקרים של חומרים משני תודעה אחרים). לכן יש להקפיד על זהירות ב"sett & setting" (הקשר: ה-sett הוא המצב הנפשי האישי; ה-setting היא איכות הסביבה הפיזית והחברתית). לעתים קרובות, פחד ופרנויה, שנחשבים "תופעות לוואי" של צריכת קנאביס, עלולים להיות תוצאה של מחשבות בנוסח "המשטרה כאן/אחרי", כלומר, תולדות של מדיניות ההפללה.

השפעות לא נעימות, כאמור, הן איומים קלים על בריאות הפרט בהתחשב בהשפעות חיוביות כגון "אופוריה, רגיעה ואובדן עיכוב חברתי" (שם), וגם בהתחשב בחלופות שהן שימוש לרעה בסמים אחרים כגון אלכוהול, אכילת יתר (פחמימות וסוכרים), תרופות פרמקולוגיות או קנבינואידים סינתטיים זולים שהם "מסוכנים באופן משמעותי [מקנבינואידים צמחיים], עם השלכות שעלולות להיות מסכנות חיים".[14]

6. מבחן הקנאביס (האמת)

מאז תחילת שנות ה-90 החל שינוי, שאמור היה לבשר על מהפכה ובמובן מסוים זכה להצלחה אדירה. קומץ חולים ישראלים, רופאיהם ופעילים אחרים לקידום קנאביס הוכיחו כי קנאביס מועיל לטיפול במגוון הולך ומתרחב של מצבים בריאותיים, חלקם חמורים, לטיפול בסימפטומים ולכאורה אף לריפוי אתגרים רפואיים מורכבים וקשים, פיזיים ורגשיים כאחד. כך נוצרה תנועה חברתית חסרת תקדים (בהשראת תנועת ה-MC בקליפורניה ובמקומות נוספים) ללגליזציה של קנאביס ולמתן קנאביס למטופלים. למען הסר ספק, "קנאביס רפואי" לרוב אינו אלא קנאביס רגיל הגדל ברישיון מטעם תאגיד המדינה, הניתן לצרכים רפואיים או ברישיון לצריכה מנימוקים רפואיים.

בתחילה היה זה טפטוף בלבד, קומץ ואחר כך כמה עשרות חולים שדרשו וקיבלו אישור לטיפול בקנאביס, אבל עד שנת 2010 הסכר נפרץ, הראיות הפכו בלתי ניתנות לערעור ומספר החולים עם רישיון רפואי עבור הקנאביס החל לטפס במהירות והגיע ליותר ממאה ועשר אלף עד 2022.

‏עדויות החולים והמטופלים הוכיחו שמצבם של מקבלי MC השתפר, רובם לא הושפעו לשלילה, כפי תחזיות מתנגדי הקנאביס בתחילה (לא הייתה "מגיפה" של "תופעות לוואי" וגם לא של תאונות דרכים). הקנאביס אמור היה להיות "מטוהר" (rehabilitated) ומאומץ על ידי הרפואה המודרנית; להיות מוסר מחוקי הסמים ולהפוך לטיפול שעשוי להוביל להכללה של צמחי מרפא נוספים ברפואה.

שינוי כזה עשוי היה להוביל גם לחידוש מעמד הרוקחים (pharmacists), שמאז השתלטה הרפואה התאגידית/ פרמקולוגית (ה"מדעית") על התחום הפכו במידה רבה לזבנים בשירות חברות התרופות, כאשר מסורות רוקחות של אלפי שנים בכל התרבויות נשכחו והושכחו לטובת תפיסה תעשייתית של רפואות, והרגולציה שמאשרת ומשרתת אותה. מאמר זה לא היה נכתב אם עובדות והצלחות שהצטברו ביחס לקנאביס היו נתקלות בהערכה מדעית ורפואית חסרת פניות.

מה שקרה מאז היה מבחן לחברה, לרפואה ולמדע בישראל (ובעולם), שהסתיים בכישלון יחסי, עם כמה נקודות זכות ואף מספר הישגים משמעותיים. במקום "לשחרר" את הצמח ולהפסיק את רדיפת המשתמשים, ובמקום להסיר את ההגבלות על התזונה והטיפול מבוססי הקנבינואידים (והסרת המגבלות על התעשיות האקולוגיות), הקנאביס נותר בלתי חוקי, תוך שנוצרה הבחנה מלאכותית בין קנאביס "רפואי" ל"פלילי" ( כל שימוש לא-רפואי או ללא רישיון רפואי).

מרשם לקנאביס רפואי ניתן לקבל מרופאים בעלי הסמכה מיוחדת ממשרד הבריאות (שעברו הדרכה ב"מתודולוגיה" שלו לקנאביס, להלן), אך המרשם אינו מספיק, שכן נדרש גם "רישיון" (או "אישור"), המתקבל מיחידת הקנאביס הרפואי במשרד הבריאות, שניתן על ידי ועדות אנונימיות, אשר נוהגות להפיק מרשמים, לבטל או לדחות המלצות של רופאים מומחים לגבי רשיונות, כמויות ומינונים של קנאביס רפואי, מבלי לראות את החולים, וללא מתודולוגיה או אחריותיות נראות לעין. המערכת כולה מבוססת על ההיגיון של ההרתעה (deterrence), כדי למנוע את הרחבת השימוש בטיפולים בקנבינואידים, כולל טיפול עצמי.

כחלק מ"רפורמת" הקנאביס הרפואי נוצרה מערכת רישיונות יקרה (כיום מדובר על מעבר למרשמים, אולם גם הם בפיקוח מיוחד), גוזלת זמן ומבזבזת מאמצים (לרוב דורשת המלצה של מומחים פרטיים יקרים). מערכת זו מפרה-לכאורה את כל כללי האתיקה הרפואית היסודיים, לרבות הזכות ל"הסכמה מדעת" (informed consent) לטיפול רפואי והציווי "ראשית אל תזיק" (Primum non nocere; First do no harm).

פעמים רבות התנאי לקבלת רישיון קנאביס הוא "מיצוי" כל שאר הטיפולים התרופתיים ה"קונבנציונליים" (כלומר, הפרמצבטיים), כלומר כפיית טיפולים רפואיים (הפרות של "הסכמה מדעת") ופוטנציאל לפגיעה ממשית עקב "תופעות לוואי" (הפרת הציווי "קודם כל אל תזיק"). יתר על כן, לעתים דרישות של חולי MC להגדיל כמויות או מינונים נענית בטענות לחשד להתמכרותם לקנאביס, לדחיית בקשותיהם ואף מוצעים "טיפולים" נגד ההתמכרות-לכאורה. ביחס למתבגרים (ולעתים גם ביחס לבגירים), טיפולי "גמילה" מקנאביס מוצעים לעתים על ידי בתי המשפט, כחלופה להליכים פליליים.[15]

7. מדיקליזציה (1)

רפורמת ה"מדיקליזציה", שפותחה בעשור האחרון, מגבילה במידה ניכרת את מתן רישיונות הקנאביס מבחינת התוויות (מצבים רפואיים המצדיקים שימוש בקנאביס), כמויות ומינונים. ב"עקרונות המדיניות של קנאביס לשימוש רפואי" של משרד הבריאות, "המתווה הבסיסי" הוא: "מדיקליזציה - השימוש בקנאביס למטרות רפואיות, לא לגליזציה או דה-קרימינליזציה". עוד נאמר, כי "עמדת משרד הבריאות היא נגד לגליזציה לאור ההשלכות הבריאותיות השליליות הפוטנציאליות וההשפעות המזיקות [של קנאביס], במיוחד בגיל צעיר".[16] הצהרה זו העמידה את משרד הבריאות בעמדה שלילית ריאקציונרית בנוגע ללגליזציה:

“…we have no intention of legitimizing any form of legalization, as some try to do by using cannabis for medical purposes as a stepping stone to legalization. Cannabis for medical use is meant to serve sick people and patients.”[17]

המדיקליזציה היא אפוא חלופה ללגליזציה, ולא רק הרחבת הרפואה לתחומי מחקר וטיפול חדשים. משרד הבריאות הפך לגורם ריקאציוני הפועל נגד ליגליזציה, ולפיכך לבעל אחריות מלאה על תוצאות המדיניות: המשך ההפללה, וה"מדיקליזציה".

8. "הספר הירוק"

המטרה המוצהרת של מדיניות "הספר הירוק" היא למנוע "דליפה" (leakage) לציבור הרחב (כולל בקרב מטופלים פוטנציאליים, שטרם קיבלו אישורים ממשרד הבריאות). מדיניות זו מייצרת אווירה של חשדנות מתמדת כלפי מטופלים ומתייחסת לבעלי אישורים כאל סוחרי סמים פוטנציאליים, ולכן מנסים כל הזמן לצמצם את הכמויות המותרות. המשמעות היא שבכל רגע נתון יש רבים שלא קיבלו גישה או שקיבלו גישה מוגבלת בלבד לטיפול שעשוי היה לעזור להם. ההליכים הבירוקרטיים מגבילים ומייאשים במכוון, במטרה לצמצם את הגישה לצמח.

המתודולוגיה של היק"ר לשימוש וטיפול בקנאביס רפואי, שהיא לדעתנו חסרת-תוקף, פורסמה לראשונה בשנת 2016 באמצעות "הספר הירוק", שעידכונו האחרון היה במאי 2019. עד כה (ראשית 2023), טרם פורסם בספרות הרפואית מאמר מדעי המתאר את "רפורמת" המדיקליזציה, לכאורה המתודולוגיה הרפואית שאמורה הייתה להוביל בעולם את תחום הקנאביס הרפואי. עד כה פורסם "הספר הירוק" בעברית בלבד, אין תרגום רשמי באנגלית באתר משרד הבריאות. התרגום האנגלי הזמין היחיד באינטרנט הוא מטיוטת 2016 המקורית, שפורסמה על ידי מגזין קנאביס הישראלי (לכאורה קובץ שהושג בהדלפה). [18]

עובדות אלו מצביעות על כך שבמשך שבע שנים (!), משרד הבריאות הישראלי נמנע מלחשוף לקהילות המדעיות והרפואיות הבינלאומיות הקוראות אנגלית את המתודולוגיה ה"רפואית"-לכאורה שלו, תוך הפרה מוחלטת של כל הסטנדרטים הרפואיים והמדעיים. משרד הבריאות גם נמנע מלהגיב למבקרים בישראל בנוגע לרפורמה.

9. כישלון האתיקה הרפואית

"הספר הירוק" נכתב ללא התייעצות עם רופאים בכירים, שהיו הראשונים בישראל שטיפלו במטופליהם באמצעות קנאביס רפואי, בהם ד"ר ג'וני גרינפלד, ד"ר ברקת שיף-קרן, ד"ר מיכאל סגל ואחרים. הוא נכתב גם בניגוד לדעות ולניסיון המשותף של המטופלים ובכך נוצרה פרקטיקה רפואית העומדת בסתירה לניסיון הרפואי והטיפולי שהצטבר בישראל. דיכוי הקנאביס הרפואי בישראל החל לפחות בשנת 2010, כפי שעולה ממכתבו של מנכ"ל משרד הבריאות דאז (ולעתיד, "פרויקטור" הקורונה הראשון) לד"ר יהודה ברוך, אז יו"ר הוועדה המייעצת הרפואית לקנאביס רפואי (31.10.10):[19]

לכבוד

ד"ר יהודה ברוך

יו"ר הוועדה הרפואית המייעצת לקנאביס רפואי

שלום רב,

הנדון: הנחיות מנכ"ל

המדיניות שאני קובע לנושא, היא להגביל את מס' המשתמשים גם על חשבון אי הכללת אבחנות נוספות, שיביאו בין השאר לפגיעה בחלק מהאנשים שיכולים להשתפר רפואית. [דגש בקו במקור]

באופן ספציפי אני מבקש להגביל:

1. הכללת אבחנות של מחלות שכיחות כגון פרקינסון.

2. הכללת מחלות שקשה לאבחן אותם באופן מדויק (לדוגמה: תסמונת פיברומיאלגיה).

3. מחלות שהתגובה לקנאביס דומה לתרופה אחרת.

אבקש שתבחנו את התהליך שהתרחש בקליפורניה בעניין זה ושהוביל לשימוש רפואי רחב (מדי).

בכבוד רב,

[מנכ"ל משרד הבריאות]

מכתב זה, המפר לכאורה את כל עקרונות האתיקה הרפואית, מייצג את הרוח ואת הכוונות הלא-כשרות שבבסיס רפורמת ה"מדיקליזציה" מאז ועד היום. עדות זו להפרה מוחלטת של האתיקה הרפואית, עד כדי פגיעה בחולים "שיכולים להשתפר מבחינה רפואית", נשלחה למכותבים ובהם סגן המנכ"ל ולמחלקה המשפטית של משרד הבריאות. ככל הנראה, איש לא ראה בעיה עם גישה ומוסר "רפואיים" אלה, שהועתקו מאוחר יותר לרפורמת ה"מדיקליזציה".

לעניות דעתנו, היה מקום לשקול לנקוט באמצעים כנגד המנכ"ל דאז בגין מכתב זה, שפירושו שממשל המדינה שולל ביודעין טיפול רפואי נחוץ ממטופלים, בשל נימוקים לא-ענייניים, וכן לחקור את הכשרתו וסביבת גידולו המקצועית המאפשרים הנחיה כזו, ולבצע תיקון עמוק ומהשורש. כיצד ייתכן שהגענו למצב שבו רופא בכיר, מנכ"ל משרד הבריאות, כותב הנחיה למנוע ריפוי מבני אדם?

10. השלכות המצב הביו-אתי על המדע ועל הפרקטיקה הרפואית

המצב הנוכחי מעורר חששות כבדים לגבי האתיקה והיושרה של הרפואה העכשווית. מטופלים אמורים היו להניח שהרופאים שלהם הם קודם כל בעדם; הם צריכים לצפות שהתייעצות עם מומחה רפואי תביא להמלצות שמתעדפות את בריאותם, שלומם ורווחתם. המדיניות הנוכחית ושיתוף הפעולה של הרופאים ושל הממסד הרפואי מערערים על הנחה זו. אם לא ניתן היה לסמוך על הרופא שלך בשאלת הטיפול הטוב ביותר, כאשר קנאביס רפואי היה עשוי להיות אלטרנטיבה בטוחה או טובה יותר יחסית לטיפולי הפארמה הקונבנציונליים, אזי אמון הציבור ביושרתה של הרפואה בכללותה עלול (או צריך) להיות בסכנה.

המדע, מצדו, עומד בצד, מסרב לערער על קביעות עולם הרפואה, ובסופו של יום, אי הצדק גובר על הצדק, ואינספור מטופלים נפגעים (כדוגמה נפוצה, חולי PTSD מקבלים "טריגרים" בשל המדיניות הנוכחית ודפוסי האכיפה; מטופלות הסובלות מ-PTSD בשל אירועי אונס או תקיפות מיניות, נאלצות לעבור שיחות משפילות עם פסיכיאטרים כתנאי להמשך הטיפול).

11. כתב האישום האזרחי: הספר "מלחמות הקנאביס"

בשנת 2021 התפרסם בישראל ספר המהווה כתב אישום אזרחי כנגד מדיניות הקנאביס הרפואי, משרד הבריאות ובכיריו והפרופסיה הרפואית בישראל. "מלחמות הקנאביס: סיפורים על ייסורים ותקווה"[20] של תום וגנר (שנחשף לנושא כשאביו חלה בסרטן), חושף בעשרות עדויות (400 עמודים) את ההקשרים המרובים של הכפייה הרפואית והפלילית בתחום הקנאביס ובכך תורם תרומה חשובה לדיון בבריאות ובחירות הפרט בעידן "בריאות הציבור" והדומיננטיות של השיקול ה"רפואי".[21] מאז יצא לאור נמכר "מלחמות הקנאביס" ביותר מ-6,000 עותקים, ותרומות של ספרים הגיעו לידי חברי כנסת ובכירים במערכת הבריאות. המשמעות היא שעשרות אלפי ישראלים קראו את הספר, נחשפו לתכנים ומודעים למשמעות כתב האישום החברתי בעניין הקנאביס, ולעובדת ההשתקה המתמשכת של העוולות, וכן לעובדה שמשרד הבריאות לא טרח לענות על ההשגות. בשנת 2022 תורגם הספר לאנגלית,[22] עם הקדמה חדשה מאת ד"ר דניאל מישורי,[23] זכה ב-Global Book Award, והספיק למכור אלפי עותקים נוספים, ומתקיים מו"מ על תרגומו לשפות נוספות.

הספר נועד "לחשוף את האמת המדהימה והמזעזעת מאחורי מדיניות הקנאביס בישראל והשפעתה על חולים קשים", ומאגד סדרה של ראיונות עם עשרות חולים, פעילי לגליזציה, רופאים, פוליטיקאים, עורכי דין וסוחרי קנאביס, וכך מציג מעין רשומון בו העדויות השונות מצביעות על מציאות אחת: שניהול תחום הקנאביס הרפואי לקוי, שהליקויים כוללים הפרות קשות של האתיקה הרפואית ושל היושרה המדעית והרפואית. כמו כן מופיעים עדויות לאינטרסים הגוברים על הזכות לחיים ולבריאות של המטופלים, ולכן "כתב אישום" אזרחי כלפי המעורבים במדיניות הקנאביס בישראל, וכנגד הטכנוקרטיה הרפואית שאמונה עליו. [24]

פרסום "מלחמות הקנאביס" חשף שלעולם ה"מודרני" יש "איסורים" משלו, במקרה זה טאבו על קידום ממומן (בפייסבוק ובגוגל למשל) של ספרים שבכותרתם מופיעה המילה "קנאביס". למעשה, עצם השימוש במילה "קנאביס" מחוללת ככל הנראה תגובה שלילית באלגוריתם, ו"מוריד חשיפה" לתכנים. טאבו הוא איסור המבוסס על רגישות תרבותית, הרואה התבטאויות או התנהגויות מסוימות כדוחות יתר על המידה, קדושות או מותרות רק על ידי אנשים מסוימים. איסורים כאמור קיימים כמעט בכל הקהילות והתרבויות, בעיקר בהקשרים של מסורת, נוהג ו/או דת. העובדה שלפייסבוק ולגוגל יש מדיניות כזו, האוסרת על שימוש ב"קנאביס" כמילת "טאבו", וגורמת לאלגוריתם להפיק אזהרות לפיהם תכנים מסוימים "מפירים את חוקי הקהילה", משמען שחברות אלה שמות עצמן לצד השמרנות הרפואית, חברות הפארמה ומדיניות הכפייה הפלילית. בבחירה בין עולם נשלט רפואית ופלילית לבין עולם שמדגיש זכויות הפרט, האלגוריתמים מתעדפים את העולם הדיסטופי, ומעלימים מעין התודעה את האלטרנטיבה, ובכך מהווים סוג של צנזורה ואף לעתים אינקוויזיציה ("בודקי עובדות"), נושאי המסר של מדע סמכותני הקובע "אמת" לגבי המציאות ונכון לכפות אמת זו על הציבור.

פרסום הספר מציב אתגר מגוון בפני העוסקים בהסדרת הקנאביס הרפואי בישראל (כחלק ממדיניות בריאות הציבור) ולמערכת הפללת משתמשי הקנאביס. הוא מתעד את העוולות והרעות המהווים חלק בלתי-נפרד ממערכת הרפואה והחברה הישראלית והעולמית כיום. אחת מזכויות האדם החשובות ביותר היא הזכות לבריאות, המתפרשת בדרך כלל כזכות לגישה לטיפול רפואי. עם זאת, סוגיית הקנאביס הרפואי מצביעה על הצורך לנסח מחדש את הזכות לבריאות, כדי שתכלול טיפול עצמי וריפוי עצמי עם תרופות טבעיות ואת הזכות לבריאות טבעית, ולא רק את הזכות (שבמירעה הופכת לחובה) לצרוך שירותי רפואה. זאת, מבלי להיות נתון למערכות רפואיות של שליטה חברתית, הקשורות באינטרסים נוספים מלבד רווחת המטופלים, כפי שהדבר מתגשם במדיניות הקנאביס הרפואי.

תת-הכותרת של מלחמות הקנאביס באנגלית היא: "הסיפור האמיתי המדהים של מחתרת הקנאביס הרפואי".[25] הספר החשוב הזה מתעד גם את הטוב: רשתות המידע והתמיכה ההדדית בין חולים לאחרים, את המתנדבים—פעילים וביוהאקרים המכונים "מלאכים" (Angels)—שעוזרים לזולת (לרוב ללא תשלום) לזקק ולקבל תמציות ושמנים חיוניים להחלמתם, ה"סוחרים" שמספקים רפואות בחינם, ועוד. הם מאמינים ש"אמת מארץ תצמח", ושהצמח הוא מעין "פרח עץ החיים", וכמאמינים ב-אמת הם מתגייסים להפצתה, מתחזקים בידע המדעי העדכני ובהיכרות אישית, חלקם עד לרמה של שמאנים וכוהני רפואת צמחים ופטריות, באופנים המעוררים הערצה ותקווה לעולם טוב יותר, שאינו מנוכר לרפואה הטבעית ולא משועבד לרווח ולשליטה. חלקם נרדפו משפטית, רבים מהם חוששים מפשיטות משטרתיות ומעצרים. רבים מהם שילמו מחירים אישיים.

עבר עשורים מאז החלו מלחמות הקנאביס של חולים ופעילים ועדיין ועדיין נרמסות זכויות החולים. מערכת ההפללה ממשיכה לגרום לעוולות אינסופיות, ולעתים קרובות משאירה מטופלים או מסורבי-טיפול ללא פתרונות, עד כדי חולי קשה, הרס כלכלי ו/או מוות.

זאת ועוד, והיה והקנאביס יכול לסייע במגוון רחב של מצבים רפואיים, האם ניתן היה למנוע אותם מלכתחילה באמצעות קנאביס (טיפול מונע)? נכון להיום, טיפול עצמי וטיפולים מונעים אסורים על פי חוק, אשר האמונים עליו הם רופאים, הפועלים על פי תקנות מדעיות ורפואיות חסרות תוקף, ללא הגבלות שמקורן באתיקה הרפואית, שהסבה מבטה ונמנעת מדיון בנושא. זאת, כאשר ייתכן שחלק מהמצבים הבריאותיים הקשים בהם הקנאביס מסייע, לגביהם הרפואה אינה יודעת לטפל ולעתים אף אין תיאוריה מקובלת לגבי סיבותיהם, עשויים כאמור להיות ביטויים של תסמונת החסר הקנבינואידי שככל הנראה רלוונטי לסדרה של מצבים רפואיים קשים ובמיוחד אלה המערבים תסמונות כאב סובייקטיביות, שחסרות סימנים אובייקטיביים והן לרוב עמידות לטיפול תרופתי כמו מיגרנה, פיברומיאלגיה, מעי רגיז ותסמונות אחרות העמידות לטיפול קונבנציונאלי (תרופתי).

לאור זאת, ייתכן שצריך היה לשנות את האופן שבו חושבים על קנאביס, במקום "מעין" או לא ממש "תרופה", מדובר בתוסף תזונה קנבינואידי, שהוכח כיעיל בשיפור מצבם של מתמודדים בריאות מגוונים, בדומה לאופן שבו ויטמין C מונע צפדינה, ולכן חייבים לשקול את ההשערה שעבור חלק מאיתנו יש מחסור קנבינואיבי או דיכוי המערכת האנדו-קנבינואידית (עקב סטרס גופני או נפשי), ולכן כל עיכוב בשחרור הצמח הוא פגיעה ישירה בבריאות, עוד בטרם שללנו פרקטיקות של prohibition רפואי מטעמים ביואתיים של זכויות אדם.

12. דיון וסיכום

א. המדיקליזציה היא ההפללה

המדיקליזצה של הקנאביס היא מימוש במציאות של הבחירה שבחר משרד הבריאות וממסד הרפואה בארץ, בין שתי אפשרויות: (א) חירות לאזרחים ולצמח, או (ב) משטר פיקוח רפואי והפללת השימושים ללא רישיון רפואי. בין שתי האפשרויות העדיף הממסד הרפואי את משטר הפיקוח והשליטה הרפואית, פטרנליזם רודני.

הייתה זו הכרעה ערכית לפיה טוב לחברה להיות נשלטת בידי גילדת הרופאים, שכן טוב מצבם של בני אדם כאשר רופאים שולטים בהם, לטובתם ולמען בריאותם, מאשר להשאיר החלטות מסויימות לשיפוטם ולשיקול דעתם של בני האדם (לטובתם לכאורה, וגם בסוגיות שאין בהן כל פגיעה בזולת, ורק בחירה בסגנון חיים), שהפכו לנתינים של מערכת הרפואה במסגרת המדיקליזציה של המציאות.

מדובר על תהליך בו בכירי גילדת הרופאים קובעים בתוקף סמכותם את האמת על המציאות לפי השקפת עולמם, ערכיהם והאינטרסים המעורבים בתחומם וממנה הם גוזרים את הטוב, באופנים שמעקרים מראש כל ביקורת אפקטיבית של אתיקה מקצועית, שמניחה את המושגים, הערכים והמתודולוגיות של המקצוע, עוד בטרם מגיעים לדיון המוסרי.

בתחום הקנאביס הדבר הוביל לכשל מוחלט, במונחים של "רפורמה" בקנאביס רפואי שפגעה לכאורה בחולים, ייקרה מאוד את עלויות הצמח לנזקקים ביותר (הצרכנים הכבדים), גרמה לירידה באיכות הקנאביס בארץ (בשל ניסיון המגדלים להתאים את הצמח לרגולציה במקום שהרגולציה תתאים עצמה אל הצמח, עד כדי הקרנות בקרני גאמה בכור הגרעיני בסורק, תוך פגיעה בחלק מהחומרים הפעילים, ושימוש בחומרי הדברה שאין להם תקן בערה—למרות שצרכנים מעשנים או מאדים אותם). הרגולציה גם שללה את האפשרות לייצר באופן חוקי חומרים בעלי פוטנטיות רפואיות גבוהה (מיצויים), ודחתה עד אינסוף את העיון באיכויותיו של צמח מרפא זה, והשלכותיו על המודל הביומדיקלי, כולל בתחומים המקודשים ביותר שלו, כמו הטיפול בחולי סרטן.

שם, מקבלים אישור לקנאביס רפואי רק לאחר טיפול כימותרפי (שמבוסס על גז חרדל, או חומרים ברמת סיכון דומה לבריאות), עבור התמודדות עם סימפטומים (במקום לשבת עם הראש באסלה), וזאת במקום לאפשר ניסיון להתמודד עם הגידול באמצעות הקנאביס עצמו, לאחר שכבר פורסמו "סיפורי הצלחה" רבים, של אנשים שהמערכת הרפואית כבר ויתרה עליהם (וייעצה להם להשלים עם הויתור על עצמם), בטרם חוו המטופלים שינוי בחייהם, שחלק ממנו היה הצמח, ובמיוחד שמנים (RSO).

מדובר בהשתקה של ריפוי, ובכך תחום הרפואה, בגלגוליו כמדיקליזציה, מאיים על הבריאות, ולעתים אף מתנכל לבריאות ממש. מתקבל הרושם שבין האפשרות שבני אדם יהיו בריאים, לבין האפשרות להיות בריאים רק במושגים ובשיטות של הרופאים, מעדיפים הרופאים את האפשרות השנייה, ומוטרדים מהראשונה. זהו מבחן האמת, כפי שהוצג לפני חמש שנים במאמר "טעויות הרפואה, קנאביס וליגליזציה" (מישורי, 2018),[26] שקרא ל"חשבון נפש" ברפואה בעניין הקנאביס. חמש שנים אחר-כך, עדיין אין שינוי, חשבון הנפש המקצועי טרם החל.

ב. הניסוי הטבעי

מזה כשני עשורים מתקיים בישראל "ניסוי טבעי" בקנאביס. גם ללא מחקר (שמשרד הבריאות נמנע מלעשות) ניתן להעריך שלא הייתה בישראל מגפה של אירועים פסיכוטיים חרדה או כל פגיעה אחרת בהיקף של השפעה לשלילה על בריאות הציבור בשל העובדה שמאות אלפי בני אדם נחשפו לקנאביס רפואי. גם לא הייתה מגפה של תאונות דרכים הקשורות בצריכת קנאביס. הניסוי הטבעי הצליח, ומכאן והלאה האתגר העיקרי לשחרור הצמח הוא השמרנות הרפואית ביחס לריפוי מהטבע.

המחקרים הרבים שנעשו ונעשים בתחום בארץ ובעולם מוכיחים שהקנביס הוא תכשיר רפואי / צמח מרפא / בעל תועלות רפואיות רבות, עם תופעות לוואי זניחות בהשוואה לתרופות מרשם. כבר שנים רבות שהממסד הרפואי יודע שקנביס הוא הפתרון הנכון למצבים רפואיים רבים ובהם פיברומיאלגיה, מצבים אונקולוגיים, קרוהן, אוטיזם, אפילפסיה, פוסט טראומה, מצבים עצביים, אנדומטריוזיס, תסמונת קדם וסתית, ועוד...

אולם, ברגע האמת נרתעים רופאים רבים מלכתוב מרשם לקנאביס, או לפחות לתת את המלצתם למרשם כאמור, ולו בהסתמך על שיקול דעתם של המבקשים ריפוי, שמערכת הבריאות הייתה אמורה לכאורה להיות מאורגנת על-פי צרכיהם. ועדיין, ברגע האמת, רופאים רבים מהססים לשתף פעולה עם השינוי, ומהווים, לכן, חלק מן הבעיה.

רופאים אלה מסכימים בשתיקה עם התעלמות הסתדרות הרופאים משאלות ביו-אתיות שעולות בתחום הקנאביס, ועם האפשרות שהבעיות הביואתיות אינן בלתי-נפרדות מהפגמים במדע של משרד הבריאות, שבכיריו מתביישים לפרסם באנגלית, שמא יהיו לצחוק.

על רקע זה, נדרש דיון דחוף בוועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים, שבו ייבחנו לראשונה ההיבטים הביו-אתיים הקשורים לרפורמת המדיקליזציה, המפרה לכאורה כל עקרונות האתיקה הרפואית, ובכללן הסכמה מדעת, כיבוד האוטונומיה של המטופלים וזכותם לבחור בצורת הריפוי והרפואות הראויות בעיניהם, כולל על סמך ניסיונם האישי וניסיונותיהם בטיפול עצמי וזכותם להימנע מכפייה של טיפולים רפואיים, להם עלולות להיות תופעות לוואי מסכנות בריאות או חיים ("ראשית, אל תזיק"). אנו מצפים להזמנתנו לדיון כאמור, כל דחייה נוספת תעיד על ועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים, ותפגע ביוקרתה ובסמכותה.

על הסתדרות הרופאים להביע דעתה בנוגע לכך שכל עוד אנשי הרפואה הם האחראים על הסדרת הנושא עליהם להיות כפופים לכללי הביו-אתיקה בכל הנוגע למדיקליזציה של הקנאביס והנגשתו לאוכלוסיית המטופלים הנזקקים לו. לא ייתכן שיתקיים משטר של פיקוח רפואי ללא כפיפות לכללי הביו-אתיקה הליברלית, תוך הקפדה על עקרונות בסיסיים של הסכמה מדעת, אוטונומיה של המטופל, הזכות לשמחה, ביטחון אישי וחופש, והזכות שלא להיות כפופים לטיפולים רפואיים בכפייה. רווחת החולים והמטופלים, עקרונות חברתיים של דמוקרטיה וזכויות הפרט וכן יושרתה ותוקפה המדעי של הרפואה תלויים בכך.

[1] Childress, J. F., & Beauchamp, T. L. (1994). Principles of biomedical ethics (pp. 197-199). Oxford.–: Oxford university press.‏

[2] Karche, T. (2019). The application of hemp (Cannabis sativa L.) for a green economy: a review. Turkish Journal of Botany, 43(6), 710-723.‏

[3] Taylor, S. (2010). Re-medicalizing cannabis: science, medicine and policy, 1973 to the early twenty-first century (Doctoral dissertation, London School of Hygiene & Tropical Medicine).‏ https://researchonline.lshtm.ac.uk/id/eprint/834551/1/550389.pdf

[4] מישורי, ד' (31 במרץ 2019). רפורמת הקנאביס הרפואי: השלכות ביו-אתיות (מדעיות, רפואיות, אתיות) של מדיניות ממשלת ישראל ומשרד הבריאות: "מדיקליזציה, לא לגליזציה". חוות דעת מומחה שהוגשה לבית המשפט העליון; עתירה (2335/19) של עמותת הקנאביס הרפואי (מטופלי קנאביס) נגד היחידה לקנאביס רפואי (MCU) ומשרד הבריאות. (93 עמודים, עברית)‏

[5] Dror Raich (15.1.15). Can Israel Lead the World in Weed? America's ‘Dr. Cannabis,’ Alan Shackelford, says Israel's openness and its 50-year history of marijuana research puts it in the vanguard of the medical-marijuana field. Haaretz. https://www.haaretz.com/israel-news/business/.premium-can-israel-lead-in-weed-1.5361162

[6] Yardena Schwartz (11.4.17). The Holy Land of Medical Marijuana How a country the size of New Jersey became the epicenter of medicinal marijuana. US News. https://www.usnews.com/news/best-countries/articles/2017-04-11/israel-is-a-global-leader-in-marijuana-research

[7] אלכסנדרה לוקש (27.7.22). "אין רגולציה שתשמור על המטופלים וישראל הפכה לפח הזבל של עולם הקנאביס". YNET. https://www.ynet.co.il/health/article/b100lrbt3c

[8] שלומי סנדק (8.11.21). איך איבדה "ארץ הקודש של הקנאביס" את התואר הנכסף? בעוד מדינות רבות בעולם המערבי מאפשרות לאזרחים לגדל שתילי קנאביס בביתם הפרטי, מדינת ישראל אוסרת את הדבר מכל וכל, ומאלצת מטופלי קנאביס רפואי לשלם אלפי שקלים בחודש בשביל תרופה שהם יכולים לייצר בעצמם. מה עומד מאחורי המחדל, והאם השינוי נראה באופק? | mako קנאביס | https://rb.gy/ovd3zj

[9] DEA (April 2020). Drug Fact Sheet: Marijuana/Cannabis

https://www.dea.gov/sites/default/files/2020-06/Marijuana-Cannabis-2020_0.pdf

[10] משרד הבריאות (מרץ, 2013). טופס ,106, חוזר היחידה לקנביס רפואי (יק"ר(. עדכון ינואר 2022. https://www.gov.il/BlobFolder/policy/cn-106-2019/he/files_circulars_cn_CN_106_2019.pdf

[11] Ministry of Health (n.d.). Cannabis for Medical Use and for Research: https://www.health.gov.il/English/Topics/cannabis/Pages/default.aspx

[12] Russo, E. B. (2016). Clinical endocannabinoid deficiency reconsidered: current research supports the theory in migraine, fibromyalgia, irritable bowel, and other treatment-resistant syndromes. Cannabis and cannabinoid research, 1(1), 154-165.‏

[13] צחי קליין (6.12.13). האם קנאביס הוא תרופה? / מגזין קנאביס. https://rb.gy/1u9oj7

[14] Eloisa Gonzalez, M., Tsai, G., FAPA, F., Officer, S. A., Jeff Chen, M., Director, M., & Guerry, S. (2018). Cannabis Toxicity.‏ http://rx.ph.lacounty.gov/Portals/0/docs/RxToxicityCannabis0918.pdf

[15] ראו למשל הטענות במסגרת ההליך המשפטי, ד"ר אמי שופמן נגד מגאזין קנאביס (2021). ראו: מגזין קנאביס (10.4.21). כתב הגנה: “תומך ההפללה ד”ר אמי שופמן – מהאנשים הפסולים מוסרית בחברה”. https://www.xn--4dbcyzi5a.com/%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%9A-%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%99/

[16] MoH (no date). Policy Principles of Cannabis for medical use. https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/cannabis/Documents/canabis_medical.pdf

[17] IMCA Director, Drugs Committee of the Knesset, (July 14, 2015). Quoted in: Zarhin, D., Negev, M., Vulfsons, S., & Sznitman, S. R. (2018). Rhetorical and regulatory boundary-work: The case of medical cannabis policy-making in Israel. Social Science & Medicine, 217, 1-9.‏

[18] Cannabis Magazine (6.1.18). First publication of 'The Green Book' in its English version: The Official Cannabis Guidelines of the Israeli Ministry of Health for the 'Medicalization' Reform. https://rb.gy/z12aln

[19] רוני גמזו (31.10.10). "הנחיות מנכ"ל. משרד הבריאות. https://www.facebook.com/photo/?fbid=587341246285323&set=pcb.587341439618637

[20] וגנר, ת' (2021). מלחמות הקנאביס: סיפורים על ייסורים ותקווה. https://book.wg-pr.co.il/

[21] גילוי נאות: ד"ר דניאל מישורי כתב את ההקדמה ל"מלחמות הקנאביס" בעברית (2021), והקדמה חדשה למהדורה באנגלית (2022); לעו"ד דקל חץ דוד עוזר מוקדש פרק 19, בכותרת "הלוביסט של צרכני הקנאביס".

[22] Tom Wegner (2022). The Cannabis Wars: The Incredible True Story of the Medical Cannabis Underground. Amazon. https://cannabis-wars.com/

[23] את ההקדמה ניתן לקרוא ב"LOOK INSIDE" באתר הספר באמזון: https://www.amazon.com/Cannabis-Wars-Incredible-Medical-Underground-ebook/dp/B0BCG5FQRP

[24] לדיון על הטכנוקרטיה הרפואית, ראה: ד"ר דניאל מישורי, ד"ר רותם ויצמן, עו"ד דקל חץ-דוד עוזר (אוגוסט 2020). משטר הקורונה, ביו-אתיקה ו"בריאות הציבור": טכנוקרטיה רפואית, BioPower קיצוני וזכויות אדם/ עלון הביואתיקה 21: חלק ראשון; http://bioethicsnews.zefat.ac.il/inner.aspx?id=433&cat=76; חלק שני; http://bioethicsnews.zefat.ac.il/inner.aspx?id=434&cat=76

Mishori, D. (2020). Medical Technocracy, Extreme BioPower and Human Rights: Heretic Criticism of "Public Health" Authoritarian Corona Policies. Social Ethics Society Journal of Applied Philosophy; Special Issue on COVID-19, July 2020: 230-266. http://ses-journal.com/wp-content/uploads/2020/07/Article-10_Mishori_SESJuly2020.pdf

[25] "The incredible true story of the medical cannabis underground"

[26] מישורי ד (2018). טעויות הרפואה, קנאביס וליגליזציה. עלון הביואתיקה 18. http://bioethicsnews.zefat.ac.il/inner.aspx?id=384&cat=70

חזור>>