עלון מס' 22, מרץ 2021
האתגרים האתיים של החיסון לקורונה
האתגרים האתיים של החיסון לקורונה/ ד"ר אורית גולן * ופרופ' ורדית רביצקי**

מאז התגלתה מגפת הקורונה בדצמבר 2019 הפכו המילים: "אי ודאות", "סגרים" ו"קפסולות" למילים שבשגרה. יחד עם השגרה החדשה החלו מאמצים רבים לבלימת התפשטות המגפה, שהפיחו תקווה לשוב לחיים קודמים, בהם הקורונה אינה סכנה מרחפת. רק בחודש ינואר האחרון עמד מספר המתים שגבתה הפנדמיה על 2.2 מיליון בכל העולם ולמעלה מ-5,000 בישראל.[1]

בתאריך 12.10.2020 התקיים דיון ארוך ב- FDA (מנהל המזון והתרופות של ארה"ב), אשר שודר ופורסם לצפייה,[2] בעניין החיסון של חברת פייזר. החיסונים של חברת פייזר, כמו גם של חברת מודרנה, אושרו לאחר שנמצאו יעילים ובטוחים לחיסון האוכלוסייה. במקביל לתקווה שהפיח צעד זה בנוגע למיגור המחלה, השימוש בחיסונים מעלה מספר סוגיות אתיות, חלקן ותיקות בשיח האתי.

הראשונה, נוגעת לסדר העדיפות במתן החיסון. הנחת המוצא בשאלת התעדוף הינה כי הביקוש לחיסון הגדול מההיצע, ועל כן יש לקבוע למי תינתן קדימות בקבלת החיסון. בסוגיה זו, קיימת הסכמה בקרב אנשי האתיקה כי, על בסיס עקרונות תועלתניים של הצלת חיים והגנה על בריאות הציבור, ראוי לתעדף  אוכלוסיות בסיכון גבוה[3] ואת עובדי מערכת הבריאות, לפחות בשלב הראשון של מתן החיסונים, מתוך הנחה שיגיעו חיסונים נוספים בהמשך.

הסוגיה השנייה, השנויה יותר במחלוקת, היא - האם ראוי, מבחינה אתית, לכפות את החיסון על האוכלוסייה בכללותה, או על מגזרים מסוימים באוכלוסייה, על מנת לקדם אינטרסים של בריאות הציבור. יש להדגיש כי הדיון אינו עוסק בכפייה פיזית, אלא בהצדקה להתניית זכויות מסוימות בקבלת חיסון. לדוגמא, בית החולים הדסה בירושלים[4] הודיע שעובדים שלא התחסנו לא יוכלו להגיע לעבודה, ויוצאו לחופשה על חשבונם, ורק מי שיש לו מגבלה רפואית יוכל להגיש בקשה להחרגתו מהנוהל, וייתכן שיוחרגו ממנו עובדים חיוניים מסוימים. בספרות ניתן למצוא הצדקה אתית להתניית עבודתם של עובדי מערכת הבריאות בקבלת חיסון על בסיס הגנה על בריאות הציבור, אפילו כאשר הדבר מצדיק פגיעה בחופש העיסוק.[5]

הביואתיקן ג'וליאן סבולסקו טוען כי ניתן להצדיק מבחינה אתית "כפיית" חיסונים, במובן של התניית זכויות או חירויות במתן חיסון, כאשר חלים ארבעה תנאים: קיימת סכנה חמורה לבריאות הציבור;  החיסון יעיל ובטוח; חיסון חובה עדיף על פני כל חלופה אחרת מבחינת התועלת הצפויה לעומת המחיר שתהווה החובה; והכפיה הינה מידתית.

סבולסקו טוען כי בהקשר של חיסון לקורונה לא מתקיימים כל התנאים, לפחות לעת הזו, ועל כן לא ניתן להצדיק חוק חיסון חובה לצוותי רפואה, לפחות לא בשלב הראשוני, כאשר עדיין קיימת מידה של אי וודאות באשר למשך ההשפעה של החיסון, והאם הוא מחסן מפני המוטציות (הואריינטים) של הנגיף המחולל את מחלת הקורונה. עם זאת, סבולסקו וביואתקנים אחרים מדגישים כי אנשי רפואה אינם מקשה אחת. יש מידת חשיפה שונה למטופלים ולמצבים שונים, ועל כן יש לבחון את מידת הפגיעה האפשרית של המטפל בציבור המטופלים – עקרון זה מכונה מידתיות.

באשר לכלל האוכלוסייה, מדינת ישראל, כמו גם מדינות אחרות, אינה כופה חיסונים, אולם היא עשויה להציע לעודד ולתמרץ מתחסנים על ידי הנפקת דרכון ירוק למתחסנים. לסוגיה זו היבטים אתיים, שכן יש לאזן בין שני ערכים בעלי משקל משמעותי - בין שוויון וחירות מצד אחד, לבין בריאות הציבור מצד שני. בעוד שבמדינות מסוימות סוגיית 'דרכון המחלימים', וכעת גם 'דרכון המתחסנים', היא בין הסוגיות החברתיות הבוערות ביותר העומדות לדיון, בישראל השיח הציבורי בנושא זה דל יחסית, ורחוק ממיצוי.

מעבר לכך, קבלת ההחלטות בנושא הדרכון אינה עקבית או שיטתית. בעוד שבתחילת הדרך, עם הבאת החיסון לישראל, דובר על כך שהדרכון הירוק יקנה פטור מבידוד וכן כרטיס כניסה למקומות הומי אדם, איים ירוקים, אפשרות לטוס לחו"ל ללא בידוד ועוד, עם חלוף הזמן, וריבוי המוטציות והווריאנטים של הוירוס, מדינת ישראל נסוגה מרוב הבטחותיה בעניין הדרכון הירוק, אף שרבים התחסנו על סמך החלטות אלו. מן הראוי שסוגיית הדרכון הירוק תזכה לדיון בכובד ראש ובהרחבה, תוך שיח ציבורי ער ושקלול ההיבטים השונים בטרם קבלת ההחלטה.

לשם המחשת מורכבות השיח וקבלת ההחלטות בנושא הדרכון הירוק נביא שתי דוגמאות אופייניות:

התניית כניסה למקומות הומי אדם: אם החיסון הוא תנאי לכניסה לחנויות למשל, הצורך בדרכון הירוק הופך למגבלה קשה הנוגעת לכלל האוכלוסייה, וזה צעד שקשה יותר להצדיק. לעומת זאת, חיסון כתנאי לנסיעה לחו"ל -  לכאורה קל יותר להצדיק זאת בגלל הסיכון ומשום שבדרך כלל מדובר במותרות, אבל גם במקרה זה ניתן לחשוב על שלל מקרים בהם עלולות להיפגע זכויות מהותיות של אזרחים, כגון נסיעה לצורך איחוד משפחות.

מעבר למורכבות ההחלטות, הדורשת דיון מעמיק, חשוב לדעתנו לשתף את הציבור בהליך קבלת ההחלטות, ולקבל החלטות עקביות מתוך שקיפות כדי לשמור על אמון הציבור – שהוא ערך חשוב ותנאי לשיתוף פעולה של האזרחים עם הנחיות בעת הזו.

לסיום, הליך החיסונים הוא בהחלט נקודת אור בקצה המנהרה. אולם, יחד עם הרצון לחזור לשגרה ולחיינו הקודמים, יש לתת את הדעת על מגוון הסוגיות האתיות אשר נושא החיסונים מציף ולאזן בין ערך בריאות הציבור לערכים חשובים אחרים, באופן שקוף, סדור ומובנה.

 

* ד"ר אורית גולן – האקדמית עמק יזרעאל, החוג למנהל מערכות בריאות.

** פרופ' ורדית רביצקי - פרופ' לביו-אתיקה באוניברסיטת מונטריאול והרווארד, נשיאת האיגוד הבינלאומי לביו-אתיקה, ויו"ר ועדת הקורונה של קרן טרודו הקנדית.



[1] הנתונים לקוחים מתוך האתר: https://ourworldindata.org/coronavirus נבדק לאחרונה: 31.1.21

[2] לצפיה בדיון. שודר בתאריך 12/10/2020 https://www.youtube.com/watch?v=owveMJBTc2I&feature=youtu.be

[3] אנשים מעל גיל 60 עם מחלות רקע כיתר לחץ דם, סכרת

[4]  לכתבה הנושא ראו:  https://www.themarker.com/news/health/.premium-1.9428367 נבדק לאחרונה: 7.2.21

[5] Savulescu, J. (2020). Good reasons to vaccinate: mandatory or payment for risk? J Med Ethics, 0, 1–8