עלון מס' 22, מרץ 2021
פטרנליזם ואוטונומיה בסוגיית חיסון ילדים

תחלואת הקורונה – פטרנליזם ואוטונומיה בסוגיית חיסון ילדים/ ד"ר פנינה ליפשיץ-אבירם 

הקדמה

בשנה האחרונה התחוללה מגיפה עולמית אשר זעזעה את שיגרת חיינו בתחומים אישיים, משפחתיים, חברתיים, כלכליים ועוד. הבידוד החברתי וההסתגרות בבתים היו, ועדיין מהווים, אירועים מטלטלים. המגיפה יצרה משבר עולמי ושרטטה נתיב חדש, שבו האנושות לא צעדה עדיין בעת הזאת. היא עוררה בנו פחדים ושאלות מטרידות על מחלות ועל מוות, במיוחד כשהבנו שאין מזור, ובהתחלה גם לא היה חיסון, שיסייע בידי אלה מאתנו שאיתרע מזלם וחלו במחלה. בנוסף על חוסר הידע אודות המחלה ובעקבות מקדם ההדבקה הגדול, גילינו כי החולים במחלה הם גלמודים במסעם האחרון אל הסוף. לפתע התחלנו לעסוק בפכים הקטנים של המוות, באינטימיות שבו ובחוסר האונים מולו בתקופת המגיפה. "ריקוד" הקורונה תפס מקום מרכזי בחיינו: סגרים עיתיים חדשות לבקרים, מספרים עולים ויורדים של "מאומתים", ריחוק חברתי וטלטלה גדולה בשגרת חיינו. המוות הצפוי, הבלבול, חוסר הידע, החרדה, הזעזוע, הבידוד והסגרים, כל הריצו את חברות התרופות למצוא במהירות חיסון נגד וירוס הקטלני החדש covid-19. במרוץ הפיתוח העולמי של החיסון "התחרו" בה בעת כל חברות התרופות. כולם שיוועו לתוצאות חיוביות ולמציאת חיסון יעיל בהקדם, לעתים במחיר של קיצורי דרך, ללא הליכים ארוכים דיים לבדיקתו של החיסון ותופעות הלוואי שהוא עלול לגרום. כמו בכל מצב חירום רפואי, בו רב הנסתר על הגלוי, מתעורר החשש שהנטייה להילחם על הקיום והחרדה מפני המוות ידחקו לקרן זווית את השיקולים המשפטיים והאתיים בדרך למציאת תרופה למכה, או במקרה זה חיסון לנגיף הגורם למגפה. החרדה והנטייה להילחם על הקיום עלולות להוביל אף לכפיית החיסון על פי חוק, תוך התעלמות מרצון האדם, מתפיסת עולמו, מפחדיו ומערכיו, מתוך כוונה לראות את "הטוב" הכללי בחברה. ההכרה בכך שמטרת החקיקה הפטרנליסטית היא מניעת הפצת מחלות, העשויה להביא תועלת לכלל האזרחים על ידי "חסינות עדר", אין בה די משום שהיא עלולה להוביל למדרון חלקלק. כך, בהמשך לחקיקה זו הכופה קבלת חיסונים נגיע גם לחקיקה שתאפשר מעקב אחר אזרחים וכדומה, תוך העדפה אבסולוטית של טובת הכלל על פני טובת הפרט.

ידוע שחיסונים הם טכנולוגיה רפואית שהעולם שיווע לה למניעת מחלות ומגפות. כיום אין ספק  שהחיסונים הם הדרך היעילה ביותר לסייע בבריאות הציבור. לנגיף הקורונה - covid-19- (להלן: הנגיף), פריסה רחבה מאד ברחבי העולם ולאחרונה אף נוספו לו מוטציות. ארגון הבריאות העולמי אף הגדיל לעשות כאשר קבע שמתן חיסונים למניעת מחלות ומגיפות הוא "צו מוסרי", המוטל על החברה כדי לדאוג לבריאות הציבור,[1] ודרך יעילה להצלת חיים ולקידום בריאות טובה.[2] אולם אליה וקוץ בה. בד בבד עם ההכרה בחשיבותם של החיסונים לבריאות הציבור, שבים החוקרים ומדגישים כי יעילותם מותנית בחיסון רוב האוכלוסייה (מה שנקרא בעגה המקומית "חסינות עדר"), למרות שלעתים הוא עלול לפגוע בבריאות.[3] לאור קביעה זו, ההנחה הרווחת היא שמאמצי שירותי הבריאות להרחיב את תפוצת החיסונים יישאו פרי ורוב האנשים יתנו הסכמה מדעת להתחסן, אולם המציאות הינה שונה וניתן להצביע על תופעה של סרבני חיסון, המסרבים לתת הסכמתם לחיסונים להם או לילדיהם. מאחר והורים הם האפוטרופוסים של ילדיהם, אזי אין לחסן אף את ילדיהם של סרבני החיסון בניגוד להסכמתם. האסטרטגיה של "חסינות עדר" עשויה להוביל למחשבה שהמדינה רשאית לכפות על כל אדם להתחסן נגד הנגיף, בין משום שאדם שאינו מתחסן מהווה גורם סכנה לבני האדם האחרים ולעצמו, ובין מכוח הסמכות הטבועה של המדינה לחוקק חוקים ולהתקין תקנות שיגנו על הציבור. מניעת מחלות מדבקות, המסכנות את הציבור, מהווה חלק ממדיניות בריאות בארץ ובעולם, ובמסגרתה ניתנים לילדים בישראל חיסונים שנועדו למנוע מחלות מדבקות כבר בגיל צעיר, עוד לפני כניסתם למסגרות חינוכיות.

השאלה שרשימה זו עוסקת בה היא, האם הצורך בחיסון רוב האוכלוסייה כתנאי ליעילות החיסון, מהווה סיבה מוצדקת לחוקק חוקים שיכפו על הציבור את קבלת החיסון. שאלה זו היא שאלה חוקית ואתית, כש"השחקנים הראשיים" בה הם פטרנליזם ואוטונומיה.

 

הסכמה לחיסון וסרבני חיסון

החקיקה במדינת ישראל קבעה כי חובת המטפל לפני מתן טיפול רפואי לאדם היא קבלת הסכמה מדעת לטיפול.[4]  המושג "הסכמה מדעת כולל שני יסודות עיקריים: "דעת" ו"הסכמה".[5]  הפרשנות המשפטית של הסכמה מדעת מעדיפה פרשנות אוטונומית על פרשנות ליברלית,[6] והחובה המשפטית הזו נולדה מתוך ההכרה באוטונומיה של האדם על גופו ובהכרה שזכותו לקבל החלטות הנוגעות לגופו ולחייו.[7]  אם מגדירים חיסון נגד הנגיף כטיפול רפואי, אזי זכות האדם לתת הסכמה מלאה לטיפול רפואי הינה מזכויות היסוד שלו כיצור אנוש ומזכותו לאוטונומיה.[8]  החיסון עשוי להשפיע במישרין, ולעתים באופן בלתי-הפיך, על בריאותו של האדם המתחסן, על אורך חייו או על איכותם. תפיסת עולם אוטונומית גורסת שאין ליטול מאף אדם חירותו, מאחר וזו המבטאת את אישיותו ואת מהותו ומורכבת מבחירותיו ומהחלטותיו לגבי עצמו. הכרה באוטונומיה הביאה לכך שמדינות שונות, ובכללן ישראל, בחרו לא לכפות את קבלת החיסון על האזרחים לרבות על ילדים, ואף אלו שניסו לכפות זאת בעבר, נאלצו לחזור בהן בשל התארגנות של "סרבני חיסון". התופעה של התנגדות לחיסונים איננה תופעה חדשה. היא נולדה במאה ה-18 באנגליה כאשר הומצא החיסון נגד אבעבועות שחורות והתעצמה במאה ה-19.[9] בשנת 1853 חוקקה ממשלת אנגליה את חוק חיסונים ( Vaccination Act)   שקבע חובה לחסן את כל התינוקות במדינה והטילה עונש מאסר או קנס על ההורים "סרבני החיסון" בשם טובת הציבור.[10] התוצאה של חוק זה וכפיית החיסון הביאה דווקא לירידה בשיעור המתחסנים במדינות אירופה. הורים סירבו לחסן את ילדיהם בשל החשש שיידבקו במחלות אחרות לרבות מחלות הקשורות לבהמות.[11] רק עם פרוץ המגפה בשבדיה שבו האזרחים להתחסן מפניה. בשנת 1889, ועל רקע ההתנגדות העזה לחוק החיסונים, הוקמה באנגליה ועדה לבחינתו. בתום שבע שנים של שמיעת עדויות בעד ונגד החיסונים, קראה הועדה לפטור הורים "סרבני חיסון" מטעמי מצפון ולהבחין בינם לבין הורים "סרבני חיסון" מעצלות או אדישות לילדיהם. בשנת 1898 תוקן החוק ברוח זו, הגדיר את חובת ההתחסנות אך פטר מהסנקציה את ההורים שסירבו מטעמי מצפון. בשנת 1946 ביטל הפרלמנט הבריטי את החוק.[12] בארה"ב היה מצב דומה. בשנת 1807 הוחל במדינת מסצ'וסטס חוק חובה לביצוע חיסון נגד אבעבועות שחורות . לאחר התנגדות מסיבית בשם האוטונומיה, החירות וחופש הפרט, בוטלה חובת החיסונים בחלק מהמדינות.[13] כל שנותר הוא שיטת התמריץ השלילי, שמשמעותו התניית כניסת ילד למערכת החינוכית בקבלת חיסון, למרות שהחוק פטר מחיסונים בשל סיבות רפואיות.[14] החל משנת 2006 קבעו 48 מדינות בארה"ב כי הורים רשאים לקבל פטור מחיסון ילדיהם מטעמים דתיים וכ 19 מדינות קיבלו פטור כזה אם ההתנגדות נבעה מאמונות אישיות.[15]

בישראל, פקודת בריאות העם[16] מאפשרת להוציא ילדים ומבוגרים ממסגרות חינוך ומתעסוקה אם נקבע כי נוכחותם מסכנת את בריאות הציבור. בשנת 2018 נעשה לניסיון לכפות חיסון באמצעות הצעת "חוק החיסונים", שכלל הטלת קנסות על הורים שאינם מחסנים את ילדיהם והניסיון כשל. הצעת חוק החיסונים כללה שלושה עקרונות מרכזיים: שיפור נגישות לתחנות טיפת חלב והשירות שניתן בהן, הקמת מאגר מידע שיסייע לאתר אזורי סיכון ולנבא התפרצויות וחובת הגעה למפגש הסברים להורים שמסרבים לחסן את ילדיהם. השאלה שקברניטי החוק נדרשו לה הייתה האם יש להכיל בחקיקה את כל חיסוני השיגרה, לרבות חיסונים שמעוררים התנגדויות. למשל, חיסון שעורר התנגדות רבה בקרב הורים היה HPV – חיסון נגד סרטן צוואר הרחם.

 

החובה לחסן ילדים-משפט השוואתי

בישראל, כמו בפינלנד, לא חלה על ההורים חובה חוקית לחסן את עצמם או את ילדיהם.[17] אך ישנן מדינות בהן החוק כופה מתן חיסון לילדים, ועל הורים שמסרבים להסכים לכך בתוקף תפקידם כאפוטרופוסים מוטלת סנקציה. חלק ממדינות אלה מתנות רישום ילדים לבית הספר בקבלת חיסון, יש מהן שמתנות קבלת הטבות ממשלתיות בקבלת חיסון. באוסטרליה קבלת כמה מהקצבאות הממשלתיות מותנות בקבלת חיסונים,[18] בארה"ב נדרשים הורים להמציא הוכחה כתובה לכך שילדם קיבל את מלוא החיסונים הנדרשים על פי חוק המדינה,[19] אך קביעת חובת החיסון היא בסמכות המדינה,[20] בקנדה אין מדיניות אחידה: בניופאונדלנד ובלברודר החיסונים מומלצים אך אינם חובה; [21]באונטריו החוק מחייב את הורי התלמידים לחסן את ילדיהם והעונש הוא קנס עד 1,000 דולר קנדית, וקיימת סמכות להשעות מבית הספר תלמיד שלא חוסן.[22] ב- 1 בנובמבר 2018 הגיש מרכז המחקר והמידע של הכנסת חוות דעת בעניין חובת החיסון כתנאי לנגישות למערכת החינוך במדינות שונות. לאחר שהנושא נבדק בארה"ב, בפרובינציות מסויימות בקנדה, באוסטרליה, ברפובליקה הצ'כית, בגרמניה ובשוודיה, הגיעו למסקנה כי לא ניתן להסיק מהסקירה שביצעו מהו הדגם הרווח בקרב מדינות העולם.[23] היום, פקודת בריאות העם מאפשרת להוציא ילדים ומבוגרים ממסגרות חינוך ותעסוקה אם נקבע כי נוכחותם מסכנת את בריאות הציבור. בשנת 2018 נעשה לניסיון לכפות חיסון באמצעות הצעת "חוק החיסונים", שכלל הטלת קנסות על הורים שאינם מחסנים את ילדיהם והניסיון כשל. הצעת חוק החיסונים כללה שלושה עקרונות מרכזיים: שיפור נגישות לתחנות טיפת חלב והשירות שניתן בהן, הקמת מאגר מידע שיסייע לאתר אזורי סיכון ולנבא התפרצויות וחובת הגעה למפגש הסברים להורים שמסרבים לחסן את ילדיהם. השאלה שקברניטי החוק נזקקו לה הייתה האם יש להכיל בחקיקה את כל חיסוני השיגרה לרבות חיסונים שמעוררים התנגדויות. התנגדות של הורים לחסן את ילדיהם הקטינים מעסיקה רבות גם את מדינת ישראל ונובעת מסיבות שונות, יש הורים הסבורים כי מתן חיסונים מפריע להתפתחות הטבעית של המערכת החיסונית, לעתים יש לחיסונים תופעות לוואי , יש חיסונים שעלולים לגרום למחלות כמו אוטיזם, דלקת קרום המוח, סרטן, סכרת ועוד. הורים "סרבני חיסון" סבורים כי הירידה העולמית במחלות זיהומיות נובעת מהיגיינה משופרת ולא עקב מתן חיסונים.[24]  בישראל קיים חוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989, לפיו חובה על המדינה לבטח כל מי שקיבל חיסון וכל מי שבא עמו במגע מפני פגיעה עקב החיסון והזכאות לתגמולי הביטוח אינה תלויה בהוכחת אשם.[25]

 

פטרנליזם ואוטונומיה

אני טוענת, כי כפיית חיסון, הנעשית על ידי המדינה, מבטאת פטרנליזם. פטרנליזם הוא ביטוי להתנשאות ולשליטה ולפיכך יש לדחותו. פטרנליזם משמעו כל אכיפה של נורמה המגדירה את טובת האדם כיעד לגיטימי של החברה להתערבות בחירותו. מדינה, שמחוקקת חוקים לכפיית חיסון נגד הנגיף עבור אזרחיה הכשירים בתואנה שהיא מבקשת להגן עליהם מפני עצמם ועל אחרים מפניהם, עושה כן משום שלטעמה אותם מסרבי חיסון ראויים להגנה ואינם מסוגלים לקבל החלטה רציונלית, נוקטת בעמדה פטרנליסטית. פעולה פטרנליסטית זו מעידה על התנשאות שאינה ראויה, יהיו נימוקיה אשר יהיו. המדינה עשויה לנמק את התנשאותה בצידוקים חברתיים שונים או לטעון שהיא דואגת לטוב של כלל האזרחים, אך אם נסיר צידוקים חברתיים אלה, תיוותר ההתנשאות בעינה. אני טוענת שפטרנליזם מכל סוג שהוא הוא שגוי ולפיכך אין בסיס פילוסופי, אתי ומשפטי לכפיית חיסון נגד  נגיף.

תפיסת עולמי, הנוגדת פטרנליזם מכל סוג שהוא ומכירה בזכות האוטונומית של כל אדם, תוך כיבוד בחירותיו, אם להתחסן או לא, מובילה למסקנה כי מדינה אינה יכולה לכפות על אזרחיה (קטינים ובגירים כאחד) קבלת חיסון נגד הנגיף. פטרנליזם במשפט הוא אכיפת מוסר המגדירה את טובת האדם כיעד לגיטימי להתערבות בחירותו. אכיפת חיסון נגד הנגיף איננה יעד לגיטימי כזה. ג'ראלד דבורקין[26] הביא מדבריו של סטיוארט מיל, שלפיהם אין אדם או קבוצת אנשים שניתן להצדיקם באומרם לבן אנוש בוגר כי למען טובתו-הוא אין הוא רשאי לעשות בחייו מה שבחר לעשות בהם. מיל, בספרו על החירות,[27] כותב שבני אדם רשאים להתיר פגיעה בחופש הפעולה של מי מהם רק לתכלית של הגנה עצמית.[28] מכן עולה לכאורה שהגנה עצמית באמצעות חיסון  מפני הנגיף או מניעת נזק לבני אדם אחרים שלא יחלו, הם לעתים סיבה מספקת כדי להתערב בחופש הפעולה של אותו אדם ולכפות עליו חיסון. בהתאם לתיאוריה זו ניתן לומר, שמדינה שמבקשת להצדיק כפיית חיסון נוקטת בגישה פטרנליסטית מתוך רצון לגונן על האדם ויוצרת מנגנון של חקיקה ופיקוח ציבורי רואה את האדם כמי שאינו יכול לקבל החלטות ראציונליות בעצמו תוך מימוש הבחירות שלו, וכך היא יכולה להצדיק כל רעיון של דיכוי. לפי גישה זו, רק במקרים יוצאים מן הכלל יש לשחרר את האדם מהמגבלות שהוטלו על האוטונומיה שלו. לטענתי, אין להטיל על אדם מגבלות בשם הציבור.

 המחלוקת בין פטרנליזם ואוטונומיה מתעצמת עכשיו במיוחד בחיסון של ילדים, שעד כה ידוע שהסבירות שיחלו או ייגרם להם נזק לאו בר תיקון הוא נמוך. הורים סרבני חיסון עשויים להביא כנימוק להתנגדותם לחסן את הילדים , חשש מפני רפואה קונבנציונאלית והעדפת רפואה אלטרנטיבית והומיאופתית, התנגדות לניסויים בבעלי חיים, תפיסת עולם כאילו החיסון עצמו גורם למחלה, סיבות דתית, אידיאולוגיות, מוסריות, העדפת טובת היחיד לעומת טובת החברה, חוסר אמון ברשויות, חוסר אמון במערכת הרפואית ובבטיחות החיסון. כל אלה סיבות ראויות מתוך שהן מבטאות את תפיסת העולם והבחירה של ההורים כבני אדם. 

 אולם כאשר עוסקים בחיסון ילדים, יש לקחת בחשבון שילדים הם ישויות נפרדות מאלו של הוריהם. המדינה יכולה ואף צריכה להפעיל שיקול דעת באופן שונה מזה של ההורים ולהחליט במצבים מסוימים על מתן חיסון אף בניגוד לדעת ההורים, במקרים המתאימים אף באמצעות בתי המשפט. בכל הנוגע למתן חיסונים שגרתיים בהתאם להנחיות משרד הבריאות, הצד העותר למתן החיסון אינו נדרש לצרף חוות-דעת רפואית בתמיכה לבקשה למתן החיסונים, אלא להפך - ההורה שמתנגד לחיסון נדרש להגיש חוות-דעת של מומחה רפואי, הקובעת כי אין לבצע את החיסון לקטין הספציפי בשל נימוקים רפואיים הקשורים לבריאותו של אותו קטין. האם נוכל להצדיק פטרנליזם מובהק של המדינה בכפיית חיסון על קטינים בתוקף עמדות פילוסופיות? מיל התייחס לתאוריה של "תועלתיות",[29] שהטיעון המרכזי שלה הוא התפיסה התוצאתית; קרי, הקבילות, הנכונות והערך המוסרי של מעשים נמדדים לפי תוצאתם המשוערת על פי בסיס סביר. לפי תאוריה זו ניתן לראות כפיית חיסון על ילדים כתוצאה כרצויה אם היא גורמת יותר אושר מאשר סבל, כאשר האושר נמדד על פי המצב המנטלי של האדם.[30] בדיקת התוצאה המשוערת אינה מתייחסת רק לילדים מושאי אותה פעולה אלא לכל הציבור המושפע ממנה (גם באופן עקיף). כיצד מיישמים תאוריה זו על סוגיית הפטרנליזם? בוחנים אם הסבל הכרוך בכפיית החיסון ובהגבלת החירות גדול או קטן מהאושר הצפוי (או שעשוי להיות צפוי) מכך. לשיטתו התועלתנית של מיל הפטרנליזם אינו מוצדק אף פעם, ולכן מיל מנסה להראות שהסבל הכרוך בפטרנליזם תמיד רב מהאושר הצפוי ממנו.[31] בעיני טיעון זה עשוי להתאים להצדקת פטרנליזם בכפיית חיסון על האדם הבגיר ואינו מתאים למקרה של מתן חיסון לילדים. מיל ביסס טיעון זה, בין היתר, על שתי הנחות עובדתיות בדבר טבע האדם ובדבר טבע ההתערבות הפטרנליסטית: כל אדם יודע באופן הטוב ביותר מה טוב לעצמו ומה מקדם את רווחתו, שלומו, בריאותו וכיוצא בזה, וכל אדם מעוניין לקדם את טובתו שלו. דברים אלה, הנכונים ביחס לאדם הבגיר, אינן נכונים כשמדובר בילדים. אני סבורה שגם אילו היו לנו טעמים לבצע את הוראות הסמכות הריבונית בגלל חזקות מוצקות בדבר תוכנן, המקור להצדקת החובה לציית למדינה בכפיית חיסונים הינו שונה. בציות למדינה כריבון ובקבלת החלטותיה אנו מכירים בעובדה שציווי המדינה מחייב לבצע את הפעולה המצוינת בו, גם כשמדובר בפעולה שמנקודת המבט של התחום שאליו קשור ביצועה אין היא מוצדקת וגם כשהיא מתערבת באוטונומיה של האדם על גופו.

סיכום

ההכרה בזכות המדינה לכפות קבלת חיסון נגד נגיף הקורונה ובחובת האדם לציית למדינה, המאפשרת למדינה להחליט עבור אזרחיה על ביצוע פעולה רפואית מסוימת, גם כאשר האזרח, האדם הפרטי, אינו שלם עם פעולה זו, מהסס או מתנגד לטיפול רפואי זה, מנוגדת לעקרונות האתיים שהובאו במאמר. זהו בעצם העוקץ העיקרי של החובה לקבל את הסמכות הריבונית, לפחות בענייננו: אם יש חובה לקבל את סמכות המדינה בנושא מניעת מחלות ובריאות הציבור, היא אינה מבוססת על ההיבט הערכי של הוראות המדינה והיא אינה מבוססת על ההנחות שיש לה לגבי תוכנן. אין להקיש בין סמכויות מקצועיות לבין סמכויות המדינה, ואין להצדיק ויתור על אוטונומיה של אדם  בהקשר זה. זכות היסוד לחיים ולשלמות גופנית והזכות לכבוד האדם מוקנית לכל בני האדם בישראל,[32] ואף מדובר בזכויות טבועות.[33] אחד הביטויים לכבוד האדם הוא חופש הבחירה של כל אדם כיצור חופשי והתפיסה כי כל אדם הוא עולם בפני עצמו ומטרה בפני עצמה.[34] שיטת המשפט הישראלית הכירה בזכות לאוטונומיה כזכות יסוד בשיטת המשפט הדמוקרטית שלנו.[35] מההגדרות השונות, שהובאו לעיל, עולה כי מדובר בזכויות יסוד שבלעדיהן חברה מתוקנת אינה יכולה לתפקד. הזכות לאוטונומיה, כ"זכות מסגרת",[36] משמשת בסיס לזכויות ספציפיות רבות, לרבות הזכות לבחור אם להתחסן אם לאו. כאשר עוסקים בחיסון ילדים, ובהיות הילדים ישות נפרדת מזו של הוריהם ואולי גם בעלי דעה שונה, יש לקבוע שלמדינה יש סמכות לכפות חיסון, מתוך נקודת מוצא של הגנה על הקטין.



[1] ענת אמיר אהרון, החלטות הורים שלא לחסן את ילדם:עבר והווה,אפיון התופעה וסיבותיה "(מתוך כתב עת ישראלי לחינוך וקידום בריאות).".

[2] Jacques-Francous M, Marshall J. New Tendencies and Strategies in International Immunization:GAVI and the Vaccine Fund. Vaccune 2004; 21(7-8);587-92.

[3] כרמל שלו, בריאות, משפט וזכויות האדם, רמות, אוניברסיטת תל אביב, 2003.

[4] סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996.

[5]. President's Commission for the Study of Ethical Problems in Medicine and Biomedical and Behavioral Research. Deciding to Forego Life-Sustaining Treatment (1982) Vol. 3,7.

[6]. פרשנות אוטונומית, כמו התפיסה הקנטיאנית, מפרשת "אוטונומיה" ככפיפות של האדם לעקרונות פעולה רציונליים: פעולה לא רציונלית היא פעולה לא אוטונומית, ולכן התערבות פטרנליסטית בהחלטה לא רציונלית היא בעצם הגשמת האוטונומיה של החולה; ראו ד' הד, אתיקה ורפואה (1989) 83, 84. פרשנות ליברלית מפרשת "אוטונומיה" ככוללת גם את זכותו של אדם לפעול באופן לא רציונלי.

[7]. "אוטונומיה" ביוונית פירושה Autos (עצמי) ו- Nomos (חוק) – חוק עצמי.

[8]. ראו לעניין זה גם במקורות הבאים: A.D. Nieuw, "Informed Consent" 12 (1/2) Med. Law (1993) 125; M. A. Somerville, "Labels Versus Contents: Variance Between Philosophy, Psychiatry and Law in the Concepts Governing Decision Making" 39(4) McGill Law Journal (1994) 179; E. Richards & K. Rathbun, Law and the Physicians A Practical Guide (Boston, 1993) 145; G. Pozgar, Legal Aspects of Health Care Administration (Gaithersburg, 1993) 301 .

[9] Durbach N. 'They Might As Well Brand Us":Working-Class Resistance to Compulsory Vaccination In Victorian England.Social History of Medicine 2000;13(1):45-62.

[10]  Medical  Journal 2002;324:430-32.  Wolfe RM,Sharp LK. Anti-Vaccination Past and Present. British

[11] משום שהחיסון התבסס על וירוס אבעבועות הבקר.

[12] פורסם בכתב עת ישראלי לחינוך וקידום תרבות, גיליון 4, אוגוסט 2014.

[13] ראו ה"ש 12 לעיל.

[14] Omer SB, Pan W, Halsey NA, stockleyS, Moulton LH, Navar AM, Pierce M, Salmon DA. Nonmedical Exemption to School Immunization Requirements, Journal of American Medicak Association 2006;296 (14): 1757063.

[15] ראו ה"ש 12 לעיל.

[16] פקודת בריאות העם לש' 1940.

[17] פרוטוקול ישיבת הועדה לזכויות הילד, 16 ביוני 2004.

[18] אתר תכנית החיסונים, משרד הבריאות והזיקנה של אוסטרליה HTTP://IMMUNIZE.HEALTH.GOV.AU[18] מתוך הכנסת, מרכז המחקר והמידע www.knesset.gov.il/mmm

[19] אתר משרד תכנית החיסונים הלאומית, משרד הבריאות של ארה"ב, WWW.HHS/GOV/NVPO/LAW/HTM[19] הכנסת, מרכז המחקר והמידע www.knesset.gov.il/mmm

[20] Office for State, Tribal , Local and Territorial Support, Centers for Disease Control and Prevention, State School  Immunization Requirements and Vaccune Exemption Laws, Updated: February 2017. [20] הכנסת, מרכז המחקר והמידע www.knesset.gov.il/mmm

[21] אתר האינטרנט של משרד הבריאות ושירותי הציבור של ממשלת לברדור וניופאונדלנד http://www.gov.nf.ca/healthn[21] הכנסת, מרכז המחקר והמידע www.knesset.gov.il/mmm

22] Immunizatio of School nPupils Act R.S.O. 1990 c I 1

[23] הכנסת, מרכז המחקר והמידע www.knesset.gov.il/mmm

[24] יונה אמיתי, פאול סלייטר ואלכס לבנטל, משרד הבריאות,שירותי בריאות הציבור,המחלקות לאם ולילד המתבגר ואפידמיולוגיה, "חיסוני ילדים במאה ה-21:יעילות,בטיחות והטענות שכנגד"תיוני 2004,מתוך אתר האינטרנט של משרד הבריאות, www.health.gov.il.

[25] חוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989.

[26]. R.B.. Dworkin, Paternalism, Morality and the Law 107-126 .

[27]. J.S. Mill, On Liberty (1859); בעברית: ג' ס'ט מיל, על החירות (בתרגום אריה סימון, תש"ו).

[28]. שם. לדברי מיל התכלית היחידה אשר לשמה רשאים בני אדם, כיחידים או כקבוצה, להתערב בחופש הפעולה של אחד מהם, הוא ההגנה העצמית. כלומר בקהילה תרבותית מוצדק להפעיל כוח כלפי האחר בניגוד לרצונו, רק כאשר המטרה היא מניעת נזק לאחר.

[29].  ג' ס'  מיל, התועלתיות (ירושלים, מאגנס, תשל"ו).

[30].  זו התאוריה של תועלתנים קלאסיים כמו בנתהאם ומיל.

[31]. ראו מיל, הערה 691 לעיל.

[32].        חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (1992) ס"ח תשנ"ב, 150; תשנ"ד, 90 (להלן: "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו").קובע:

         "1. עקרונות יסוד. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

              1.  א. מטרה. חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

              2. שמירה על החיים, הגוף והכבוד. אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

                  3. הגנה על החיים, הגוף והכבוד. כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".

[33].             ח' ה' כהן, המשפט, מוסד ביאליק, ירושלים (תשנ"ב) 513.

[34].         בג"צ 7357/95 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 769; בג"צ 4330/93 גאנם נ' לשכת עורכי-הדין, דינים-עליון מד 435, דברי הנשיא ברק בפסקה 14, וכן ראו דברי הנשיא לשעבר שמגר,בהערה 1 לעיל.

[35].         ר' גביזון  "עשרים שנה להלכת ירדור – הזכות להיבחר ולקחי ההיסטוריה" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 151; "טיפול רפואי כפוי", רפואה ומשפט 19 (1998) 4.

[36].          א' ברק פרשנות במשפט (תשנ"ד, כרך ג': פרשנות חוקתית) 357-358.