עלון מס' 22, מרץ 2021
ביטויי גילנות בצל הקורונה

 ביטויי גילנות בצל הקורונה: הגל הראשון והשני/ פרופ' רביע ח'לאילה*

 

מגפת הקורונה העולמית גרמה לפגיעה באוכלוסייה כולה. נתוני התחלואה והתמותה העולמיים מעידים בבירור שאוכלוסיית הזקנים היא אוכלוסייה פגיעה במיוחד, וזאת בהלימה לגיל ולמחלות הרקע הכרוניות של אוכלוסייה זו. למציאות שהשתנתה בעקבות מגפת הקורונה יש השפעות חברתיות נוספות מלבד השיעור הגבוה של תמותה ותחלואה, ופגיעתן באוכלוסייה הזקנה עשויה להיות קשה אף היא. תופעות חברתיות אלה כוללות החמרה בבדידותם של הזקנים בגלל ריחוק חברתי, קושי בגישה לשירותים, והחמרה בעוני ואובדן פרנסה. תקופה זו מצביעה גם על סיכון להחמרה בתופעת "הגילנות" ולהעמקת הדרתם והפלייתם של כל מי שאינו שייך לקבוצה ההגמוני ה"צעירה". גילנות, דעות קדומות ואפליה כלפי זקנים היוו במדינות שונות בעולם חסמים לקבלת שירותי בריאות מחד  והעדפת הצעירים על  זקנים, מאידך (Baker & Fink, 2020; Lintern, 2020).

גילנות (ageism) מוגדרת כתפיסה סטריאוטיפית ואפליה של אנשים זקנים בגלל גילם הכרונולוגי והיא מבוססת על דעות קדומות המתקשרות לדימוי שלילי של זקנים באספקטים שונים (Butler, 1995). דורון (2011) מציין ש"גילנות" בדומה לתופעות חברתיות אחרות, כדוגמת הגזענות או הסקסיזם, מגלמת בחובה הבניה חברתית שלילית של הזקנה,  והפליה של קבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי-יכולת אך ורק בשל גילה הכרונולוגי. מוקדם יותר, בטלר, שטבע את המונח Ageism , טען שגילנות היא תהליך מתמשך של סטריאוטיפיזציה עד כדי הפסקת התייחסות אל אנשים זקנים כאל "בני אדם", בשל קטלוגם באופן שלילי כסניליים, נוקשים וארכאיים בהשוואה לקבוצות גיל צעירות יותר(Butler, 1975).

ממצאי ניתוח של נתוני הסקר החברתי האירופי המקיף  - European Social Survey  (להלן ESS) שכלל 28 מדינות ברחבי אירופה ובכללן מדינת ישראל, אודות היבטים שונים של תופעת הגילנות, גילה שבאופן השוואתי החברה הישראלית נוטה לגילנות יותר מאשר מדינות אחרות. יחסית למדינות אחרות באירופה, הישראלים חווים יותר באופן אישי את תופעת האפליה מטעמי גיל, כשפחות צעירים באים במגע עם זקנים ונוטים לראות בהם קבוצה נפרדת (דורון וחבריו, 2011).

בונדר (2011) מתאר שלושה מישורים לגילנות: אישי, חברתי וממסדי. במישור האישי, גילנות מתבטאת בניסיונות להימנע מקשר עם אנשים זקנים, בהכחשת הגיל, בהומור גילני, בעמדות שליליות כלפי זקנים וזיקנה וסטריאוטיפים ביחס לאנשים זקנים. ההיבטים החברתיים של גילנות כוללים נורמות של גיל, גישה פטרונית, שפה גילנית והפרדה בין צעירים לזקנים על רקע גיל. ניכר למשל שאנשים צעירים נוטים לאמץ באופן אוטומטי שפה פטרונית, הכוללת מילים ומשפטים קצרים, כשהם משוחחים עם אנשים זקנים. הפרדה וריחוק חברתי על רקע גיל היא אחד ההיבטים החברתיים הבעייתיים ביותר של גילנות. במישור הממסדי גילנות יכולה להתקשר לאפליה בדיור ובתעסוקה (כגון פרישה מוקדמת, הוצאה לחל"ת ופיטורין) או למדיניות ציבורית הכרוכה באפליה מתמשכת בשל גיל מתקדם. ולא למותר לציין שתפיסות גילניות מועצמות כלפי נשים זקנות בגלל רובד נוסף של דעות קדומות סקסיסטיות.

בנוסף, דורון (2011) הבחין בין שלושה מרכיבים מרכזיים של המושג "גילנות": רכיב קוגניטיבי, המתבטא באמונות תרבותיות וייחוסים מנמיכים על זקנה ועל זקנים; רכיב רגשי, המתבטא בעמדות אישיות בעד או נגד זקנה והזדקנות; ורכיב התנהגותי, המתבטא ביחס המעשי כלפי הזקן. הגילנות ככלל יכולה לשאת מאפיינים חיוביים כמו גם שליליים, אך ניכר כי האפיונים השליליים המיוחסים לזקנה דומיננטיים לאין שיעור מאלה החיוביים. כך לדוגמה, הזקן נתפס בעיני החברה כבעל מוגבלות קוגניטיבית ותפקודית, תלותי, לא יצרני, וכן חסר ערך ותועלת לחברה. מאפיינים שליליים אלה, המתמסדים בתפיסות התרבותיות ובמוסדות החברתיים, נושאים בחובם נזק רב לרווחתם של הזקנים בשלל תחומי החיים (Butler, 1995).

"גילנות" משקפת גם את הירידה במעמדם החברתי של זקנים בחברה פוסט-מודרנית של ניאו-ליברליזם תועלתני, שבה שלטת תרבות צרכנית של "אנטי-אייג'ינג" המקדשת נעורים. לעומת יחס הכבוד שזכו לו זקנים באופן מסורתי בשל ניסיון החיים והחוכמה שצברו, היום העולם שייך לצעירים, ואילו זקנים מוצגים כמי שצורכים משאבים במידה העולה על התועלת שהם מביאים, ונתפסים כטורח וכנטל על החברה והכלכלה. מכאן הדעה הגילנית שמוצדק להגביל את צעדיהם של הזקנים בנסיבות הקורונה לטובת החופש של הצעירים והתפקוד של המשק (דו"ח מכון זולת, אוקטובר, 2020).

גיל הוא קריטריון חמקמק. כך או כך, על פי עקרון השוויון, כל הגבלה שמבוססת אך ורק על גיל - חשודה כנגועה באפליה אסורה הקרויה "גילנות" על משקל "גזענות". גילנות נשענת על דעות קדומות, הטיות ומבנים חברתיים שמנמיכים את ערכם של זקנים. הכלל הוא שהטלת הגבלות מיוחדות הפוגעות בזכויות האדם של יחידים וקבוצות אך ורק בשל גילם הכרונולוגי - מהווה פגיעה בזכות לשוויון. באופן עקרוני על פי גישת זכויות האדם, גיל איננו שיקול רלוונטי בפני עצמו בקבלת החלטות. גם מטרה נעלה, כמו חשש מקריסת בתי החולים בשל עומס תחלואה של קורונה, כשלעצמה איננה מצדיקה גילנות. עם זאת, העדפה מתקנת על פי גיל איננה גילנות. גיל הוא שיקול רלוונטי ולגיטימי כדי להילחם בתוצאות של אפליה לרעה בשל גיל, ולתקן עוולות עבר. לכן, למשל, המדינה מחויבת לנקוט אמצעים חיוביים כדי לתקן את החסר הכרוני בכוח אדם מקצועי ובמשאבים בתחום השירותים לזקנים ויפה שעה אחת קודם. בדומה לאפליית נשים, חובה על המדינה להילחם בדעות הקדומות הפוגעניות המצדיקות לכאורה אפליה על בסיס גיל בלבד, ולנקוט אמצעים מיוחדים על מנת לבער תוצאות של אפליית גיל (דו"ח מכון זולת, אוקטובר, 2020).

איילון (2020) טענה שהגיל הכרונולוגי הוא גורם מרכזי בתגובה החברתית להתפרצות הקורונה ברחבי העולם, אך היא מציינת שנתוני ההידבקות שנחשפו אט אט בגל השני הראו שקבוצות הגיל החולות במחלה מורכבות מרוב של "זקנים צעירים" יותר ולא "מזקנים זקנים". עוד עולה שהתפרצות הקורונה הוצגה, הן בקרב אנשי מדיניות והן בתקשורת ובחברה כולה, כ"בעיית הזקנים" ובשיח הציבורי קודמה חלוקה ברורה של גילאים, המפרידה בין צעירים לזקנים (Ayalon et al., 2020).

בגל הראשון והשני ראינו שזכויות אדם של זקנים נפגעו ממדיניות בריאות הציבור הנגועה בהגנת יתר פטרנליסטית. כך למשל, בגל הראשון דובר על סגר מיוחד לבני 65 ומעלה באופן גורף, וגם על הגבלת יציאת זקנים עובדים לעבודתם, בזמן שחלק גדול מהעובדים החיוניים במשק, ובכללם האנשים האמונים על ניהול משבר הקורונה, שייכים לקבוצת גיל זו. התרומה של זקנים אלה, על ניסיונם המקצועי הרב, הכרחית לתפקוד המשק והחברה. כמו כן, הבהלה והדאגה לשלומם של הזקנים בקהילה וגם במוסדות הגריאטריים הביאו ממשלות בעולם ובישראל לנקיטת צעדים מחמירים ונוקשים ביחס לזקנים, בשל גילם, כמו ההגבלות על ביקורי בני המשפחה ליקיריהם במוסדות גריאטריים (דו"ח הביניים של מבקר המדינה, אוקטובר, 2020). בנוסף, הטילו ממשלות רבות על אזרחיהן הנחיות מחמירות יתר על המידה - לרבות הגבלות על תנועת זקנים ומפגשים חברתיים שלהם, או מתן עדיפות נמוכה לטיפול הרפואי בזקנים שנדבקו בנגיף. ביטויים אלה הם תופעות חדשות וייחודיות למגפה בעולם (Ayalon et al., 2020; Dcruz & Banerjee, 2020). המגפה חשפה גם החמרה בסיכונים קיימים כגון גילנות ,חוסר נגישות וחוסר זמינות של שירותי בריאות ורווחה לזקנים.

ביטויים ומסרים גילניים נוספים נשמעו גם מקובעי מדיניות וראשי מדינות בישראל ובעולם. כך, למשל, הצהרתו הראשונה של ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, הייתה: "עסקים כרגיל" בעוד הוא הציע לזקנים בני 70 ומעלה לבודד את עצמם במשך ארבעה חודשים, כך שכל האחרים ימשיכו בשגרת חיים. סגירתם של הזקנים בבתיהם למספר חודשים נשמעה גם ממושל טקסס בארצות הברית שביקש לאפשר לצעירים להמשיך בשגרת חייהם, בטענה "שזקנים כבר חיו את חייהם ועכשיו הגיע זמנם לפרוש", מתוך מחשבה שזקנים חיים על כספי הפנסיה שלהם, ושהם לא יחוו את ההשלכות הכלכליות מרחיקות הלכת בעקבות הבידוד החברתי (Fernandez& Montgomery, 2020).

אמירה נוספת של מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר בישראל, שהצהיר "עבור מעט אנשים, שתוחלת החיים הצפויה אינה גבוהה במיוחד, לא הורסים מדינה" ו-"המדינה צריכה להקריב את האנשים האלה" (מאקו, 10.3.2020). כמו כן, במדינות אחרות כמו איטליה, הצהירו ארגונים מקצועיים במערכת הבריאות על הצורך לקבוע מגבלת גיל להנשמה ולאשפוז חולים ביחידות טיפול נמרץ בכדי לחסוך במשאבים לטובת אנשים שהסיכוי שלהם לשרוד גבוה יותר או שנותרו להם יותר שנות חיים (Vergano et al., 2020).

יתרה מזאת, ההבחנה בין צעירים לזקנים וההצגה של זקנים כקבוצת הסיכון העיקרית השרו על הצעירים את התחושה שהם חסינים מפני המחלה, ש"זו לא המחלה שלהם". בארצות הברית, בגרמניה ובמדינות אחרות התגברו ברשתות החברתיות הטוויטים הגילניים, דבר שהדגיש את הפער בין הדורות, פער המתבטא בין היתר בשיח גילני של צעירים כלפי זקנים (Aronson, 2020; Garfin, Silver, & Holman, 2020; Sparks, 2020).

נוסף לכך, נחשפנו במהלך הגל הראשון והשני בישראל לאפליה של זקנים ביציאה לעבודה. עד למשבר הקורונה אחוז המשתתפים בכוח העבודה מבין בני גיל 65 ומעלה עמד על 22.4% והיה במגמת עלייה עקבית, כאשר הם מהווים %5.8 מכלל המועסקים בישראל. אולם בתחילת הגל הראשון היו הזקנים בין העובדים הראשונים שהוצאו לחל"ת. חלקם לא חזרו לעבוד, כאשר ידוע ברמת וודאות גבוהה שיציאה לאבטלה בגיל הזה מונעת חזרה לשוק העבודה. בשלב מסוים אף הוכנה תקנה אשר ביקשה לקבוע כי מעסיק לא יאפשר כניסה של עובד מעל גיל 76, אלא אם שהה במקום העבודה בשלושת השבועות שקדמו לתחילת הסגר הראשון. כל זאת ללא בסיס של נתונים אמפיריים. כידוע, יש שוני עצום בתפקוד ובבריאות של זקנים בני אותו גיל כרונולוגי, ובדומה ליתר האוכלוסייה, יש הבדל משמעותי בתחלואה ובתמותה מהקורונה בין אלה שיש ן להם מחלות רקע לבין אלה שאין להם מחלות רקע. בעתירה לבג"צ שהוגשה נגד ממשלת ישראל, משרדי הבריאות האוצר, והמשרד לשוויון חברתי על ידי תשעה עותרים - ובהם יו"ר עמותת "והדרת", הפועלת לקידום תעסוקת מבוגרים - נטען שהתקנה שהוצעה הייתה תקנה בלתי חוקתית הפוגעת בזכות לשוויון ומהווה אפליה על בסיס גיל באופן שפוגע בכבוד האדם. מספר ימים לאחר הגשת העתירה לבג"צ התקנה בוטלה, וביטולה ייתר את הדיון בה בפני בית המשפט (דה מרקר, 2020 ).

במאמר זה הוצגו דוגמאות למסרים גילניים אשר ייחסו לזקנים באופן אוטומטי פגיעות, תלות ותרומה מוגבלת. המחקרים מצביעים על כך שאמירות גילניות, פוגעות בביצועיהם של הזקנים ומשפיעות לרעה על בריאותם ועל רווחתם (Levy, 2003; Morrow – Howell, et al., 2020 ). כמן כן, מחקרים מצביעים על קשר בין האופן שבו זקנים מפנימים את הדעות הקדומות החברתיות לגבי זקנה לבין סיכויי התחלואה והתמותה שלהם – אנשים הרואים את הזדקנותם במבט שלילי נוטים לסבול ממגוון ליקויי בריאות ונפש ואף למות מוקדם יותר מאלה שמבטם על ההזדקנות חיובי יותר (Levy & Myers, 2005).

מקורות

איילון, ל. (2020). גילנות ומתח בין-דורי בעידן הקורונה. ביטחון סוציאלי, 110, עמ' 1 – 4.

בונדר, א. (2011). מקורות הגילנות בקרב זקנים וצעירים. גרונטולוגיה – גיליון מיוחד (גילנות בארץ ובעולם), כרך לח (3 – 2), עמ' 19 – 40.

דה מרקר (אפריל, 2020). עתירה לבג"ץ: בטלו את התקנה האוסרת על אזרחים ותיקים לעבוד. נדלה מ: https://www.themarker.com/coronavirus/1.8810419

דו"ח מכון זולת– לשיווין וזכויות אדם  (אוקטובר, 2020). זכויות האדם של זקנים בזמן של קורונה. נדלה מ: זכויות האדם של זקנים בזמן קורונה - מכון זולת (zulat.org.il)

דורון, י. (2011). גילנות ואנטי-גילנות בפסיקת בית המשפט העליון. המשפט, יד, עמ' 65 – 126.

דורון, י., איילון, ל., שיוביץ-עזרא, ש., בונדר, א., ענבר, נ., קורן, ח., גולנדר, ח., חזן, ח., כרמל, ש., אלון, ש., ברודסקי, ג'., וגולדברג, א. (2011). גילנות בישראל ובאירופה: ממצאים ראשוניים מתוך הסקר החברתי האירופי (ESS). גרונטולוגיה – גיליון מיוחד (גילנות בארץ ובעולם), כרך לח (3 – 2), עמ' 73 – 92.

דו"ח ביניים של מבקר המדינה (2020). הטיפול באזרחים הוותיקים השוהים במוסדות החוץ-ביתיים בתקופת משבר הקורונה - ממצאי הביניים לדוח שיפורסם בשנת 2021. נדלה ב-21.1.2021:  https://www.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Pages/Reports/3856-5.aspx

מאקו (10.3.2020). בשביל מעט מאוד אנשים שתוחלת החיים שלהם לא גדולה, לא הורסים מדינה. מקריבים אותם. נדלה מתוך:  https://www.mako.co.il/tv-morning-news/articles/Article-5417e5d3b13c071027.htm

Aronson L. (2020). Ageism is making the coronavirus pandemic worse - the Atlantic [Internet]. 2020 Mar 28 [cited 2021 January 10]. Available from: https://www.theatlantic.com/culture/archive/2020/03/americas-ageism-crisis-is-helping-the-coronavirus/608905/.

Ayalon, L., Chasteen, A., Diehl, M., Levy, B., Neupert, S. D., Rothermund, K., & Wahl, H. W. (2020). Aging in times of the COVID-19 pandemic: Avoiding ageism and fostering intergenerational solidarity. The Journals of Gerontology Series B: Psychological Sciences and Social Sciences, 18, 76(2), e49-e52. https://doi.org/10.1093/geronb/gbaa051.

Baker, M., & Fink, S. (2020). At the top of the covid-19 curve, how do hospitals decide who gets treatment? N. Y. Times [Internet] Mar 31 [cited 2020 May 9]; Available from: https://www.nytimes.com/2020/03/31/us/coronavirus-covid-triage-rationingventilators.html.

Butler, R.N. (1975). Why survive? Being old in America. New York: Harper & Row.

Butler, R.N. (1995). Ageism. In G. Maddox (Ed.), Encyclopedia of aging (PP. 38 – 39). New York: Springer.

D’cruz, M., & Banerjee, D. (2020). An invisible human rights crisis’: The marginalization of older adults during the COVID-19 pandemic – An advocacy review, Psychiatry research, 292, Published online 2020 Aug 3. doi: 10.1016/j.psychres.2020.113369.

Fernandez, M., & Montgomery, D. (2020). Texas tries to balance local control with the threat of a pandemic. N. Y. Times [Internet] Mar 24 [cited 2021 January 10]; Available from: https://www.nytimes.com/2020/03/24/us/coronavirus-texas-patrick-abbott.html.

Garfin, D. R., Silver, R. C., & Holman, E. A. (2020). The novel coronavirus (COVID2019) outbreak: Amplification of public health consequences by media exposure. Health Psychology, 39(5), 355-357.

Lintern, S. (2020). ‘We are making difficult choices’: Italian doctor tells of struggle against coronavirus [Internet]. The Independent Mar 13 [cited 2021 January 12]. Available from: https://www.independent.co.uk/news/health/coronavirus-italy-hospitals-doctorlockdown-quarantine-intensive-care-a9401186.html.

Levy, B. R. (2003). Mind matters: Cognitive and physical effects of aging self stereotypes. The Journals of Gerontology: Series B, 58(4), 203-211.

Levy, B. R. & Myers, L. M. (2005). Relationship between respiratory mortality and self perceptions of aging. Psychology & Health, 20(5), 553-564.

Morrow-Howell, N, Galucia, N, Swinford, E, 2020. Recovering from the COVID-19 pandemic: a focus on older adults. J. Aging Soc. Policy [Internet] 0 (0), 1–9. Apr 26 [cited 2021 January 10] Available from: https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/08959420.2020.1759758.

Sparks, H. (2020). Morbid ‘boomer remover’ coronavirus meme only makes millennials seem more awful [Internet]. N. Y. Post Mar 19 [cited 2021 January 12]. Available from: https://nypost.com/2020/03/19/morbid-boomer-remover-coronavirus-meme-onlymakes-millennials-seem-more-awful/.

Vergano, M., Bertolini, G., Giannini, A., Giuseppe, G., Livigni, S., Mistraletti, G., & Petrini, F. (2020). Raccomandazioni di etica clinica per l’ammissione a trattamenti intensivi e per la loro sospensione, in condizioni eccezionali di squilibrio tra necessità e risorse disponibili. SIAARTI 2020. 2020, March, 6 [cited 2021 January 10] Available from: Translated-copy-of-Translated-copy-of-SIAARTI-Covid19-Raccomandazioni-di-etica-clinica.pdf (willbrownsberger.com).

         * פרופ' רביע ח'לאילה - סגן נשיא לעניינים אקדמיים, המכללה האקדמית צפת.