עלון מס' 21, אוגוסט 2020
טיפולי פריון בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש בישראל

המרוץ לפריון בצל מגפת קורונה/ ד"ר רונית בק* וד"ר אורית גולן**

מגפת הקורונה שהגיחה לעולמנו זה מכבר, אילצה את רשויות המדינה לפעול במהירות ובזהירות, מתוך חשש מתחלואה מאסיבית של האוכלוסייה, שעלולה להוביל לקריסת בתי החולים ולמקרי מוות רבים. מספר צעדים  ננקטו, כדי להיערך למגפה, ביניהם, הקמת יחידות קורונה במספר בתי חולים ואף הפיכת בית חולים שלם לבית חולים ייעודי לטיפול בחולי קורונה. במקביל, אסרו הרשויות על קיום פרוצדורות רפואיות שאינן דחופות, בין היתר, הופסקו טיפולי הפוריות ונסגרו יחידות ההפריה החוץ גופית.

סגירת יחידות ההפריה הציבה מולנו מראה המשקפת את חשיבות טיפולי ההפריה בהקשר הישראלי. טיפולי פוריות אינם טיפול דחוף או מציל חיים, אך השהיית הטיפולים עלולה לפגוע במטופלות המבוגרות. במטופלות אלה, עיכוב עלול להביא לירידה בתגובה השחלתית ובהצלחת הטיפול. בנוסף, מטופלות, שיעברו את הגיל המקסימלי למימון הטיפולים (גיל 45 כאשר מדובר על הביציות של המטופלת וגיל 54 כאשר מטופל על תרומת ביצית) יפסידו את זכאותן.

בימי שגרה, מדינת ישראל מנהלת מדיניות סבסוד נדיבה של טיפולי הפריה, המתבטאת במספר לא מוגבל של טיפולים ובזכאות לטיפול עד גיל מתקדם (מבחינת מערכת הרבייה). דווקא על רקע זה, עצירה גורפת של טיפולי הפוריות בעת התפשטות נגיף הקורונה יצרה משבר בקרב נשים או זוגות העוברים טיפולי פוריות. לאור חשיבותם של טיפולים אלה בישראל התפתחה, ככל הנראה, צפייה, כי הם לא ייעצרו באחת. הדים לתסכול ולאכזבה של המטופלות נשמעו בתקשורת, אשר הביעה אמפתיה למצב הקשה בו הן נתונות, כאשר חלומן להיות אימהות הולך ונגוז.

עם התמתנות עקומת התפשטות הנגיף, החלה הממשלה להעניק הקלות בדמות פתיחה הדרגתית של שוק העבודה ומערכות החינוך ואף חזרה מדורגת לפעילות אמבולטורית. בתקופה זו שבה ועלתה ביתר שאת הקריאה לפתוח את יחידות ההפריה מחדש. לבקשה זו הצטרפו גם המועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטולוגיה וגנטיקה וכן האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה והאגודה הישראלית לחקר הפוריות, שהציעו מתווה חזרה לטיפולי הפריון ובכללם ההפריה החוץ גופית.

המגבלות שהוטלו בימי הקורונה העלו לשיח את הקשיים של מטופלי הפריון, בעיקר של המטופלות בגילאים המתקדמים. הקושי הראשון הינו, הגבלת גיל הזכאות למימון טיפולי הפריה חוץ גופית בישראל – שהינו 45. נשים, המתקרבות לסף זה, דרשו כי יותר להן להמשיך בטיפולים גם מעבר לגיל זה על מנת שסגירת היחידות לא תביא לאיבוד זכאותן למימון טיפולי הפריה.

אולם, יחד עם קושי פרוצדורלי זה,  קיים קושי נוסף, מהותי. הקושי השני והפחות מדובר הוא סיכויי הצלחת הטיפול - ההולכים ופוחתים ככל שגיל המטופלת עולה. במסד הנתונים של מכון גרטנר[1], מתפרסמים מידי שנה נתונים הנאספים מיחידות ההפריה בישראל (האיסוף אנונימי – פרטי זיהוי של הנשים ושל היחידות אינו מפורסם).  בין שלל הנתונים, ניתן לראות גם את אחוזי ההצלחה של טיפולי ההפריה החוץ גופית. שנה אחר שנה עולה תמונה עגומה ובלתי אופטימית בעליל (ואולי בגלל זה גם לא מסוקרת) כי ככל שהגיל עולה יכולת הפריון יורדת. כאשר מדובר בנשים מעל גיל 40 ישנה ירידה משמעותית בסיכוי להרות, עד שהסיכוי ללדת בגיל 44, לפי הדו"ח האחרון שפורסם, עומד על 3% מכלל המטופלות שעברו החזרת עוברים (כאשר כוללים את מספר הנשים בגיל זה שהחלו טיפול, האחוזים נמוכים עוד יותר, שכן לא לכל המטופלות מתפתחים עוברים הראויים להחזרה). בנשים בגילאי 35-39  עומד שיעור ההצלחה על 23%, ואילו בגילאי 35 ומטה שיעור ההצלחה עומד על 33%. כלומר, בקרב למעלה מ 97% מן הנשים בגיל 44, המרוץ של טיפולי הפריון יסתיים במפח נפש וללא התוצאה המיוחלת. בניגוד לקושי הראשון, הפרוצדורלי, אותו ניתן לפתור באמצעות שינוי גיל הזכאות. לקושי השני, העלייה בגיל המטופלות, אין פתרון פשוט. 

הנרטיב הפ­רונטלי הרווח בחברה הישראלית, יחד עם פניית המטופלים והמטפלים, הביא לצמצום המגבלות על טיפולי הפוריות. נכון ליום כתיבת מסמך זה, משרד הבריאות קבע, שכלל המטופלות הבריאות יכולות  לחזור לטיפולי הפוריות, תוך המלצה על הקפאת העוברים ותוך שמירה על המגבלות הכלליות המתבקשות. יחד עם יצירת מתווה של חזרה לשגרת טיפולי הפוריות, רצוי להגביר את המודעות לרכיב הגיל, אשר בשילוב עם אורח חיים בריא, מהווה את המפתח העיקרי להצלחה ולהשגת היעד נכסף.

 

*ד"ר רונית בק פרוכטר- רופאה בכירה ביחידה לטיפול בליקויי פריון, מחלקת נשים ויולדות, מרכז רפואי העמק

** ד"ר אורית גולן- חוקרת פריון וטכנולוגיות מתקדמות ומרצה באקדמית עמק יזרעאל.

לתגובות: oritg@yvc.ac.il

 


[1] לקריאת הדו"ח האחרון שפורסם במסד הנתונים במכון גרטנר משנת 2018 ראו:  http://www.gertnerinst.org.il/1054/