עלון מס' 21, אוגוסט 2020
משטר הקורונה, ביו-אתיקה ו"בריאות הציבור"- חלק שני

משטר הקורונה, ביו-אתיקה ו"בריאות הציבור"/ ד"ר דניאל מישורי, ד"ר רותם ויצמן, עו"ד דקל חץ-דוד עוזר

 

חלק שני – אתיקה רפואית

 

  1. אתיקה רפואית?

אתיקה רפואית במובן הצר מבוססת על (1) הסכמה מדעת (בשל ערכי האוטונומיה של המטופל) ו-(2) "קודם כל אל תזיק" (Primum non nocere) (להיזהר, שמא הטיפול הרפואי עצמו עלול להיות גרוע מהמחלה).

מאחר ואזרחי ישראל לא נשאלו בכל צורה אם הם מסכימים למדיניות הריחוק החברתי, השיתוק הכלכלי, הבידוד והסגר (וחוקי שגרת הקורונה), מדיניות משרד הבריאות אינה עומדת בכלל הראשון של האתיקה הרפואית. גרוע מכך, במקום המלצות להתנהגות וולונטרית שתפחית ההדבקה, דרשו המומחים וקיבלו הסכמת הממשלה הנלהבת לצעדים שמשמעם השעיה ללא הגבלת זמן של זכויות הפרט.

ללא הגבלת זמן, מאחר שהמומחים צופים גל נוסף של הדבקה בקיץ, ואולי בחורף הבא, ואפשר שהתפרצות נוספת אחר-כך...  השעיית זכויות האדם והאזרח היא ה"נורמלי" החדש, בחזון מערכת הבריאות, לפחות במשך 18 חודשים, שאחריהם הכל ייראה אחרת, לאו דווקא לטובה.

מדיניות הבידוד והסגר גם אינה עומדת בכלל השני של "קודם כל אל תזיק", שכן אובדן הדמוקרטיה, זכויות האדם, חופש התנועה, הפגיעה הכלכלית והמכות החברתיות (פגיעות מיניות, אלימות בבית, אלכוהוליזם ועוד) ועוד הם מחירים קשים מאוד, שללא ספק יותירו צלקות עמוקות בגוף החברתי, בבריאות ובתודעת אזרחי ישראל—השלכות המגיעות לכדי "נזק". כלומר, על פניו, מדיניות מערכת הבריאות ביחס לקורונה אינה עומדת בכללי האתיקה הרפואית הבסיסיים.

 

  1. אתיקה של תחום "בריאות הציבור"?

כאן ימהרו מומחי מערכת הבריאות ויסבירו שבתחום "בריאות הציבור", בניגוד לשאר שטחי הרפואה, קיימים כללי אתיקה מיוחדים. בתחום בריאות הציבור, הם אומרים, עוסקים בקידום הבריאות של האוכלוסייה בכללה, וממילא לא ניתן לקיים את כללי האתיקה הרפואית הבסיסיים יותר. כאן עובדים לפי עיקרון "טובת הכלל". "טובת הכלל" (the common good) הוא עיקרון חשוב בכל שיטה פוליטית, אך עלול להיות מכשיר בידי אלה הסבורים כי הם יודעים טוב יותר מהכלל מה טוב עבורו, ולכפות דעתם בכוח. הדברים שאמר בזמנו פרידריך הייק (1944)[1] בספרו החשוב "הדרך לשיעבוד" (The Road to Serfdom) מדויקים לימינו בתחום בריאות הציבור. הייק טען שכלכלה מתוכננת (קומוניסטית, פשיסטית), מובילה להגבלת חופש הדיבור של מתנגדיה ואז לאמצעי כפייה הולכים ומחריפים, שמתחילים בהשעיית הוויכוח החופשי וחופש הביטוי. כיום הדרך לשיעבוד מצאה מסלול מסוכן יותר מהכלכלה: בריאות הציבור.[2]

מבחינת התיאוריה המוסרית, רעיון "טובת הכלל" מנוסח בתועלתנות, תיאוריה השופטת מוסריות של מעשה על-פי תוצאותיו. על-פי ניסוח שגור של התועלתנות, מעשה הוא ראוי/טוב אם הוא ממקסם את התועלת/האושר עבור מקסימום האנשים המושפעים מהפעולה, וזאת ביחס לחלופות. כלומר, לא די בתועלת כדי שמעשה ייחשב למוסרי; על התועלת להיות רבה יותר מהחלופות, כולל בחישוב מחירי הפעולה. בשפה כלכלית מכונה גישה כזו "ניתוח עלות-תועלת" (cost-benefit analysis). עד כה לא הוצג כל ניתוח כזה לציבור. לו היה מתבצע ניתוח כאמור, ספק גדול אם היו מתקבלות החלטות שמשמען עצירה כמעט-מוחלטת של הכלכלה, הפעילות הגופנית והחיים החברתיים.

עד כה, לא הסבירה מערכת הבריאות כיצד המדיניות הנוכחית מצדיקה עצמה תועלתנית ביחס למחירים, כולל השעיית הדמוקרטיה וזכויות האזרח.

חשוב לציין מגרעת ידועה של התועלתנות: אדישות-יחסית לזכויות הפרט, כחלק מהחישוב המדגיש טובת הכלל. מבקרים רבים הצביעו על הסיכונים בגישה כזו, המנוגדת לעקרונות הליברליזם, שעלולה להידרדר לצעדים המובילים למשטר שאינו מכבד זכויות הפרט (Gostin, .2010) [3] עד כה הציגו מומחי מערכת הבריאות גישה חד-ממדית, הרואה ב"השטחת העקומה" את חזות הכל, ללא "מידתיות" (בשפה משפטית). בהנחה שיש מחירים למדיניות "בריאות הציבור", יש צורך להראות שהאלטרנטיבות נשקלו, כולל המחירים והעלויות של הגישות שנבחרו.(Kass, 2001)[4]

בהנחה הסבירה שאיום מגפות, חיידקים ווירוסים, המלווה את האנושות מראשיתה, ימשיך וילווה אותה גם בעתיד, המשמעות היא שבעידן "בריאות הציבור" ייסתם הגולל על רעיונות כמו "חופש הפרט" או "דמוקרטיה". בזירה כזו, הסמכות לקבוע את מידת חופש הפרט תעבור לאנשי "בריאות הציבור" ולשיקוליהם, שעשויים להיות פחות ממושלמים, למרות יומרתם ל"מדע". זאת, מאחר שבחלק מהדיסציפלינות נוטים להתבלבל בין המתודה המדעית (scientific method)  לבין הקונצנזוס המדעי (scientific consensus), המיוצר במסגרת הדיסציפלינות, כפוף למנגנוני ההיררכיה. 

 

  1. היגיון בינלאומי, ולכן לכאורה אוניברסאלי

העובדה שמרבית המדינות נוקטות באותם צעדים מוכיחה לדעת רבים את ההכרח ואת ההיגיון שבהם. אפשרות נוספת היא שכולם פועלים על-סמך אותה תיאוריה, ולא שהתיאוריה או השיקולים המדריכים אותה חסינים מפני ביקורת. לכל הפחות, פוליטיקאים והמדיה מהדהדים במקרים רבים את אותו התסריט בדיוק, ומסתייגים מכל גישה אחרת:  https://youtu.be/P7dfJ1lZ13g.[5]

עקרונות הגישה עוצבו בידי מומחים, בפורומים בינלאומיים ובראשם ארגון הבריאות העולמי או גופים פרטיים בלתי-נבחרים (למשל אוניברסיטת ג'ון הופקינס, קרן ביל ומלינדה גייטס), אשר צפו מראש אפשרות של "פאנדמיה" (מגיפה גלובלית), והכינו מראש תכניות פעולה, בשיתוף ה-WHO (הממומן בנדיבות ע"י קרן ביל ומלינדה גייטס) וגופים נוספים. ראשת שירותי בריאות הציבור בישראל שהתה שנה במסגרת ארגון הבריאות העולמי, שהכריז על מגיפה עולמית (Pandemia), אליה היה מוכן עם פרוטוקולים שוואריאציות עליהם מיושמות כיום ברחבי העולם. ממש ערב המשבר (אוקטובר 2019) התקיים EVENT 201, כנס בינלאומי באוניברסיטת ג'ון הופקינס (Center for Health Security), בנושאGlobal Pandemic Exercise , בו תרגלו תרחיש מגיפת קורונה (!) גלובלית, בהשתתפות הפורום הכלכלי העולמי וקרן ביל ומלינדה גייטס – גוף פרטי שאינו כפוף לביקורת ציבורית המממן גופי "בריאות ציבור" רבים, בעיקר בנושא חיסונים (למשל, Gavi—The Vaccine Alliance)[6], ובכך משפיע על סדר היום הגלובלי בנושאי "בריאות" ורפואה.

http://www.centerforhealthsecurity.org/event201/

כלומר, הכלים הוכנו במסגרת קונספציה מסוימת, והופעלו ככל-הנראה בהפעלת-יתר עם פרוץ המשבר הנוכחי. הפעלת-יתר, מאחר שהמלצה מספר 3 של EVENT 201 הדגישה הצורך לשמור על קשרי נסיעות ומסחר (Travel and trade) גלובליים, גם במקרה של פאנדמיה, מנימוקי חוסן כלכלי גלובלי ומקומי, שלא כפי שנהגו מקבלי ההחלטות במשבר הנוכחי. נראה שממש כמו האדוקים שבחרדים, מומחי בריאות הציבור אצלנו מאמינים ב"החמרות", בצעדים יותר ויותר קיצוניים. 

לאחר פרוץ המשבר, פורסמה באתר התרגיל EVENT 201  הבהרה שנועדה למנוע פרשנות "קונספירטיבית": EVENT 201: Statement about nCoV and our pandemic exercise. https://bit.ly/2RTb6ZA   

לא חייבים להניח תכנון-מראש קונספירטיבי כדי להבין את הליקויים שהתגלו במשבר הנוכחי. המומחים שהשתתפו בדיונים לא טרחו לדווח לציבור על המלצותיהם, וממילא לא התקיים דיון ציבורי בשאלת הצעדים הראויים והנחוצים במקרה של מגיפה גלובלית, וגם לא בשאלה מתי נגדיר מגיפה כמאיימת עד שתצדיק כל צעד אנטי-דמוקרטי או משבש-כלכלה לחלוטין, ומתי נפסיק להגדירה ככזו, גם אם טעינו בזהירות-יתר בתחילה. המומחים ישבו ביחד, נשמו ביחד (con-spiracy)[7], וחזרו מאוחדים בתודעה אחת בשאלה, "מה לעשות במקרה של מגיפה גלובלית?" כל שנדרש כדי להפעיל את האמצעים עליהם סיכמו בתרגיל הוא הכרזה של ה-WHO  על "פאנדמיה".  התרגיל הסתמך על עבודת הכנה שנעשתה בשנים האחרונות בארגון הבריאות העולמי. בסדרה של מדריכים להתכוננות (preparedness)  לפאנדמיה(WHO, 2018, 2018a) , בהם מופיעים הצעדים שננקטים כיום. בין ההמלצות במדריך: חיסון בכפייה (compulsory vaccination) (2018a , סעיף 2.2)[8], וכן צעדים שמשמעם "קונפליקט" בין מדיניות המומחים לבין זכויות וחירויות הפרט:

2.3 Policy decisions may result in a conflict between the goal to protect the health of the population and respect for individual rights and freedoms. (WHO, 2018a).[9]

 

"חיסון בכפייה" פירושו טיפול-רפואי בכפייה. מאז קוד נירנברג, טיפולים כאמור נחשבים להפרה מפורשת של זכויות האדם ושל האתיקה הרפואית. בתחום בריאות הציבור, המלצות אלה מופיעות בגלוי, ובכך הופכות ללגיטימיות-לכאורה, בעיני המומחים בבריאות הציבור, שהרי איש לא ערער עליהן מזה שנים רבות. באותו האופן, ההמלצות שמשמען "קונפליקט" בין מדיניות המומחים לבין זכויות וחירויות הפרט מהוות הפרה-רבתי של המנדט החברתי/ציבורי שקיבלו המומחים בחברות דמוקרטיות. אין להם את הזכות להמליץ על השעיית זכויות הפרט, ממש כפי שגם לכלכלנים או לפסיכולוגים אין הזכות להמליץ על מדיניות כזו.

"מצב חירום" אמור להיות חריג מוחלט, שבתחום בריאות הציבור התרגלו לחשוב עליו כעל סביר, במסגרת תרחישים שתורגלו, ורק חיכו להתממש. 

 

  1. היגיון פנים-דיסציפלינרי

העולם נוהג כיום על-פי דעות המומחים בתחום בריאות הציבור, תת-תחום ברפואה; הנחות היסוד של הרפואה בכלל, ובריאות הציבור בפרט, מהוות לפתע מציאות לפיה כולם נדרשים להתיישר. "כפירה" איננה מן האפשר. ברשתות החברתיות ובתקשורת מצונזרים קולות ביקורתיים; חלקם מסווגים כ"פייק ניוז" או כ-misinformation, לאחר שנבדקו על-ידי "בודקי עובדות" (fact checkers), המהדהדים עמדת הממסד בנושאי חיסונים וקורונה. הכפירה אינה מן האפשר מסיבה פשוטה: היא מותרת רק ביחס לדת, לא ביחס ל"מדע", לפחות לא ביחס לרפואה, ובמיוחד לא כלפי תחום "בריאות הציבור", בטח שלא בתקופה של "מצב חירום". המחשה לכך אפשר לראות בקלות הדעת הבלתי נסבלת שבה נאסרה בישראל הרפואה האלטרנטיבית במסגרת הסגר הראשון. טיפולי הבריאות המשלימה והאלטרנטיבית הושעו כחלק מפעילויות "תרבות, פנאי, נופש וספורט". נוח מאוד, חיסול חשבונות עם המתחרים של הרפואה, במסגרת הנחיות שמוציא משרד הבריאות. אם זה לא שימוש אלים בכוח, כדי להשליט תפיסת עולם, מה כן? 

ההיגיון הדיסציפלינרי עומד כיום בבסיס האקדמיה והטכנוקרטיה, ויוצר את "שלטון המומחים". היגיון זה מניח שהמדע כבר אינו מאוחד, אלא מתפרט לערב-רב של שפות מקצועיות שונות (מגדל בבל), שבו בכל תחום או תת-תחום שולטים המומחים והמוסדות המתמחים בתת-תחום זה או אחר. לכן, אין כמעט ערעור אקדמי או מדעי על ההיגיון שבו מתנהלת מערכת הבריאות, בשגרה או במצב חירום. עובדה זו מאפשרת לארגון פוליטי מושחת כמו ארגון הבריאות העולמי (WHO) לקבוע קביעות אנטי-מדעיות, ולהשחית המחקר המדעי והרפואי בתחומים מגוונים (למשל: תמיכתו במדיניות הפלרת-מים; הטענה שרגישות לקרינה [EHS] אינה נגרמת מקרינה, ולכן שהטיפול בתופעה לא צריך לכלול הפחתת קרינה במרחב הציבורי והאישי[10]; הכחשות נמשכות בעניין בעיות בטיחות בחיסונים, ועוד).

הקולות הביקורתיים המעטים כמעט ואינם מקבלים הד בתקשורת. ההחלטות מתקבלות בפורומים מצומצמים הכוללים את ה"מומחים" וקומץ פקידי ממשלה. במערכת הפוליטית, אין (עדיין) כמעט אלטרנטיבה/אופוזיציה: אין ערעור על היגיון המדיניות הנוכחית. לכן, מתחייבת "כפירה" מטעמים של אתיקה חברתית ושל יושרה מצפונית, רוחנית-דתית, אינטלקטואלית ומדעית.[11]

 

  1. חקיקה בשם המדע ללא פיקוח מדעי

במשטר הקורונה, הכנסת מחוקקת חוקים והממשלה מקבלת החלטות בשם המדע, אבל היכן בדיוק המדע? המדע אינו מערכת דמוקרטית של הרוב קובע, אלא מערכת של כללים ברורים וקשוחים המאפשרים הפרכה וביקורת: בודקים עובדות, מאמתים אותן, מתעמתים עם עמדות נגדיות, מעלים אפשרויות, וכל הזמן בודקים את התוצאות וחוזר חלילה. האם אנחנו עושים זאת? האם קיים קול של איפכא מסתברא בתהליכי קבלת ההחלטות? האם סביר לחוקק חוקים כופים "בשם המדע" על בסיס עובדות פיקטיביות או במחלוקת? האם סביר לשנות את הקריטריונים להגדרת "חולים קשים"[12] רק כדי לספר לציבור סיפור מופרך על התדרדרות לא קיימת ועל בסיס כך לחוקק חוקים לשלילת חירויות הפרט ויצירת הסמכות אינסופיות לממשל סמכותני? יתר על כן, על כל פעולה ממשלתית צריך לחול פיקוח, אך בג"צ אינו מתאים לכך, כי הוא אינו מפקח מדעי. כשמגיעים לבג"צ עם שאלה מדעית, מאז 1979 הוא יעדיף תמיד את עמדת משרדי הממשלה ורואה עצמו חופשי לפסול החלטות רק על בסיס שיקולי ביורוקרטיה ופרוצדורה (האם ההליך שבו התקבלה ההחלטה היה תקין? האם יש "פיקוח" של הכנסת על חוקים או תקנות?).

בכך בית המשפט העליון מבצע פשע כנגד המדע כאשר הוא מייצר היררכיה מדעית: פקידי הממשלה הופכים למדענים סוג א', כל השאר סוג ב' (מומחים בתחומים רלוונטיים או אקדמאים ומשכילים בכלל). מכאן, שבכל הנוגע לשאלות מדעיות מדובר בבית משפט גבוה לביורוקרטיה תקינה ולא לצדק או למדע. פארסה לשמה. הליך בלתי-תקין מהותית זה מתעלם מהיכולות הגבוהות בישראל בתחום המדע. אנו מממנים בכספי הציבור אלפי מדענים במכללות ובאוניברסיטאות, ויש את המועצה הלאומית למדע וגופים נוספים. מדוע אין להם פתחון-פה במסגרת המשבר הנוכחי וסמכות דיונית כאשר מחוקקים חוקים על בסיס מדע מקולקל? (האם  ייתכן, כמו במקרה של רבנים, שהעובדה שהם מקבלי משכורת מהממשלה תעקר בעתיד ביקורות אפשריות?)

עובדות אלה גוררות משטר המושל בשם המדע, על-סמך מסד נתונים מעוות, ולכן מדע מפוקפק, שאינו מפוקח על-ידי הכוחות המדעיים והאקדמיים הקיימים בישראל, שייתכן ששותקים מחשש לעתידם ובית משפט לביורוקרטיה שמאמץ כתוכי את עמדת משרדי הממשלה. מממשל מקולקל שכזה אי אפשר לצפות להרבה מבחינת היושרה והאיכות המדעית/רפואית, ומבחינת יכולתו להגן על האזרחים משרירות כוחו של השלטון, במיוחד ב"מצב חירום", שבהגדרותיו שולטים הפוליטיקאים בחסות המומחים לבריאות הציבור. 

 

  1. אתיקה רפואית (ב): standard practice ועבודה זרה

מעבר לכללים הבסיסיים של "הסכמה מדעת" ו"קודם כל אל תזיק", התווסף במהלך המאה ה-20 לאתיקה הרפואית כלל "ג'וקר" פסול-מעיקרו, הגובר על הכללים האחרים: במקרה של ספק, הרופאים והמומחים אמורים לנהוג ולהמליץ על הפרקטיקות המקובלות. פרקטיקה זו משועבדת למדע תאגידי, החוקר ומקדם סוגים מסויימים של פרקטיקות רפואיות (פרמקולוגיות, פולשניות), על חשבון אפשרויות אחרות, שבעיקרון אינן מוגנות בפטנט ולכן מנוגדות להיגיון המונופוליסטי והקפיטליסטי של הרפואה (כל מה שיכנס תחת הכותרת "רפואה טבעית", כולל צמחים, פטריות, טאי צ'י ויוגה).

הפרקטיקה המקובלת מכונה "מבוססת-עדויות" או "מבוססת-מדע", אך היא אינה מתודולוגיה חופשית-לפרשנות של הסקת מסקנות אלא כפופה למנגנוני ההיררכיה, כולל (ובמיוחד) גופים פרופסיונליים, רגולטוריים ובינלאומיים, שעל קביעותיהם המדעיות אפשר וצריך להתווכח. אמונות ההיררכיה הרפואית, ובמיוחד בריאות הציבור, נחשפו לעין כל. הן כוללות אדישות לזכויות הפרט ולעקרונות של בריאות טבעית; שיעבוד מוחלט לפרדיגמת החיסונים.

מהציבור נדרשת בעת הזו אמונה עיוורת וציות עיוור להנחיות וגזירות הקורונה, בשם מדע מפוקפק, שתחזיותיו והפחדותיו הופרכו שוב ושוב. אמונה במדע, במקום מדע כשיטה ביקורתית המחפשת אחר האמת, היא עבודה זרה המאמינה ב"מדענות" (במה שמדענים אומרים)—SCIENTISM. משטר הקורונה מהווה כפייה מעין-דתית של "עבודה זרה";  כך למשל, חובת המסכות הגורפת (הסממן החזותי למשטר הקורונה) משבשת נשימה, ומנוגדת לכן לציווי "ובחרת בחיים", ולכן מגיעה לכדי "עבודה זרה".

 

  1. ה"אח הגדול" והפנאופטיקון (Panopticon)

המפחיד מכל הצעדים שננקטו עד כה בשם "בריאות הציבור" היא הקמתו של ה"פנאופטיקון": "האח הגדול" הצופה תמיד באזרחים, זאת באמצעות ההיתר שניתן לגופי הביטחון לנטר תנועותיהם של אזרחים (מעקב סלולרי ואחר), תוך הפרה מוחלטת של פרטיותם. 

ה"פנאופטיקון" היה הצעה אדריכלית שהגה הפילוסוף ג'רמי בנת'ם (1787), כאמצעי למשטור בני אדם, למשל בבתי סוהר. במבנה עגול נמצאים השומרים במרכז, חסויים משוכני התאים שמסודרים מסביב במעגל. האסירים אינם יודעים אם השומרים צופים בהם, אולם עליהם להניח שהם נצפים כל הזמן. עבור פוקו, המשמעות היא הפנמת המבט (gaze) הממשמע על ידי הפרט, גם כאשר אין מביטים בו (כפי שמדגימה אישה ההולכת בצהרי יום קיץ חם חבושת-מסיכה ברחוב צדדי שומם).

במשרד הבריאות לא מבינים את תחושת האיום ואת השיבוש המוחלט של תחושת הפרטיות. לדעתם, בנסיבות של התפרצות המגפה "קשה לומר שהחולה יחוש מבוזה או מושפל מאיסוף המידע ועיבודו", זאת כשנאמר בדיון בבג"ץ ש"הרחבת המעקבים המוצעת תכלול מעקב שב"כ גם אחר המעגל השני של מגעים עם חולי קורונה - מגע עם מי שהיה במגע עם חולה" (בנדל, 16.4.20).[13] וזאת, כאשר "חולה" הוא גם "חשוד כחולה" א-סימפטומטי, וכל מי שנפגש עימו. 

בארה"ב כבר מתכננים צמידי מעקב לתלמידים (כביר, 7.6.20)[14], שיימנעו קרבה גופנית ביניהם; בישראל, מעוניינים שהשב"כ יעקוב אחר כ-3.5 מיליון אזרחים ותושבים באמצעות "צמיד" דיגיטלי, שווה ערך ל"אזיק אלקטרוני" (כביר, 23.6.20).[15] זאת, כאשר לצמיד פולט-קרינה צמוד-לגוף עלולות להיות השלכות בריאות קשות, סיוט לרגישים לקרינה, מעבר לפגיעה הבלתי-נסבלת בפרטיות ובחופש הפרט. נכון להיום, אזרחי ישראל נמצאים במרחק צעד יחיד בלבד (החלטת ממשלה) מהצבת מצלמות מעקב עם אלגוריתם המאפשר זיהוי-פנים (facial recognition), ובכך לסגור את מעגל "האח הגדול הצופה תמיד", שאחריו עלול לבוא שלב "הציון החברתי": עד כמה האזרח אכן מציית להוראות השלטון? ציון חברתי נמוך (בשל עבירות תנועה למשל, כמו חציית כביש שלא במעבר חצייה או באור אדום) משמעו בסין השעיית האפשרות לטוס ואף להשתמש ברכבת. ומה יהיה אצלנו?

מצלמות כאמור עשויות להיות גם בעלי יכולות תרמיות,[16] כלומר לזהות תושבים שעלה להם מעט החום. המשמעות: לא תוכלו להסתובב עם קצת חום, תנודו מכל מקום, תרדפו בשל מצבכם הבריאותי, תצטרכו להראות פנקס חיסונים, דירוג בריאותי יומי באפליקציה, תצטרכו להיבדק באופן קבוע ולהציג אישורים ותעודות לפניי כניסה למסגרות הלימוד, קניונים, חנויות, אצטדיונים, שדות תעופה או אפילו בכניסה לחתונה... כך נראה העולם המנוהל משיקולי טרפת הקורונה בלבד, ללא התייחסות לזכויות הפרט. עד כה, מומחי "בריאות הציבור" לא אמרו מילה כנגד תהליכים אלה, שהם צעד קטן יותר לכיוון עתיד חסר-חירויות, מאשר הצעדים שכבר ננקטו עד כה במסגרת המשבר הנוכחי.

 

  1. תרבות הפחד

הביטוי "תרבות הפחד" ( [17](Furedi, 1997מתאר את האופנים שבהם פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל מנסים להשיג מטרות פוליטיות ואחרות באמצעות ניסיון לעורר פחד בציבור הרחב, רעיון שהודגם יפה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, כשהממשל האמריקאי הואשם שניצל מצב החירום כדי להעביר החלטות שנויות במחלוקת. הטענה היא שהפחד אינו נובע מלמטה, מהקהל הרחב, אלא מלמעלה (top-down), ומקורו בפוליטיקאים ובבעלי כוח או אינטרסים, המקדמים סדר יום באמצעות הפצת הפחד בתקשורת וברשתות החברתיות.

הביקורת על תרבות הפחד קשורה לסוגיה נוספת: הפטרנליזם הקיים בחוקים, דוגמת חוקי סמים או חוקים המחייבים חבישת קסדות אופניים. אנשים בעלי תפיסה מסוימת בנושאי בטיחות או סיכון כופים על זולתם, "לטובתם", באמצעות מנגנון המדינה, את תפיסותיהם על החיים הטובים או הנכונים/הבטוחים. אמנם ההצדקות הראשוניות לעמדה הפטרנליסטית הן לרוב תועלתניות (העלות החברתית – פגיעה ביחיד גורמת לעלות לחברה בכלל), אולם מאחורי ההצדקה, המתבססת על העלות החברתית, קיימים ערכים נוספים (בטיחות, למשל), ותפיסות עולם ("מדעית" רדוקציוניסטית, למשל) או רצון לשמור על הסדר החברתי (שהשימוש בסמים קלים או פסיכדליים לכאורה מאיים עליו).

פחד הוא אחד הרגשות הרווחים והדומיננטיים המעצבים את החלטות היומיום. לפחד פנים רבות, והוא מסתתר מאחורי מחשבות הגיוניות לכאורה: אוכל יותר עכשיו, כדי שלא אהיה רעב אחר כך (פחד מרעב); אוכל יותר עכשיו, מכיוון שאוכל כל כך טעים לא יהיה אחר כך; אסתכל מטה בזמן הירידה במדרגות כדי שלא אפול; מסיכות, בידוד חברתי, סגר וחיסונים הן פעולות הנעשות מתוך פחד. פעולה מתוך פחד היא תמיד מדויקת ונכונה פחות מפעולה מתוך יישוב דעת, בהרפיה. מדיניות הקורונה כיום מבוססת על סרסרות של פחד מפני המחלה, וכשהפחד מהקורונה אינו מספיק, מתווסף הפחד מהמשטרה, מהקנסות ומהאלימות; לאלה נוספת אי-הוודאות בכל תחומי החיים, במיוחד בהיבט הכלכלי, פחד רב-ממדי.

הפחד הוא גורם לדחק, וממילא מהווה פגיעה רבתי בבריאות הציבור; סוכני הפחד (המומחים והממשלה) מגדילים ומציגים את הלא-מפוחדים כמסוכנים לציבור בעצמם, מעצם העבודה שאינם מפחדים, ובכך עלולים להפוך אותם למטרה לזעמו של ציבור המפוחדים. ההשפעה הקטלנית ביותר של מחלת הקורונה, ככל הידוע, היא פעולת יתר של המערכת החיסונית (המקבילה הביולוגית לפאניקה והיסטריה); באנלוגיה, ברמה החברתית ככל הנראה באמת נדבקנו (או הודבקנו) בקורונה.  הפחד מנוגד לשיקול דעת; דעת היא ההבחנה בין טוב לרע; הקריטריון לדעת הוא "ובחרת בחיים", שמחייב מידה של זהירות (ונשמרתם לנפשותיכם), אך לא פחד, שהיא מידה רעה. ה"טוב" במדינה דמוקרטית מוגדר על-ידי כיבוד זכויות הפרט, וממילא כיום מדיניות "בריאות הציבור" מנוגדת לטוב, בשל השתעבדות להיגיון הפחד.

 

  1. "מכחישי קורונה"

"מכחישי קורונה" הוא כינוי דרוגטורי (משפיל) ללא-מפוחדים, אסטרטגיה רטורית המהווה סתימת פיות וביטול הזכות לקיום דיון רציונלי ודמוקרטי בסוגיית משטר ומדיניות הקורונה, המוצג כמסתמך על המדע ועל הרפואה, ולכן כ"רציונלי", שאינו נתון לוויכוח, ומצדיק-לכאורה אכיפה מתגברת, גם בסוגיות שתועלתן במחלוקת קשה (למשל, מסיכות, או שהות בחוף הים). המתנגדים למשטר החירום, כצעדים בלתי-מידתיים שאינם מוצדקים על-ידי האיום הבריאותי, מכונים "מכחישי קורונה", בדומה ל"מתנגדי חיסונים" או "מתנגדי הפלרה", כפי שמתואר בערוץ 13:

את מכחישי הקורונה אנחנו כבר מכירים, בגלגול הקודם שלהם בתור מתנגדי החיסונים. בעוד שרוב הציבור מוקיע את מתנגדי החיסונים, רואה בהם סכנה ממשית, אי-הוודאות סביב הקורונה דווקא צוברת פופולריות, ויותר ויותר אנשים מאמצים את הקו הקונספירטיבי.[18]

במלים אחרות, כל ערעור על הקו הרשמי מהווה עדות ל"קו קונספירטיבי", ולכן הראו בערוץ 13 את הקיצוניים, את אלה שבאמת הפסיקו להאמין לקו הרשמי בתקשורת המרכזית. סתימת פיות וחסימת האפשרות לניהול דיון פתוח בדבר האסטרטגיה והטקטיקות הראויות לנוכח אתגר הקורונה אינה הדרך הראויה להתמודד עם חוסר-אמון ציבורי.

 

  1. מה מכחישים ה"מכחישים"?

ככלל, "מכחישי קורונה" לא מכחישים קיומה של מחלה חדשה, גלגול של וירוס הקורונה הוותיק. "מכחישי קורונה" מכחישים שעל-פי המדע, הנתונים, העובדות והשכל הישר, מדיניות משרד הבריאות והממשלה יכולות להיות מוצדקות משיקולי "קורונה" אובייקטיביים בלבד. אין בכך לטעון ל"קונספירציה", אלא למדיניות שניתן וראוי להתווכח עליה. מותר לתהות אם הסיבות למדיניות במחלוקת קשורה גם לאינטרסים כאלה או אחרים, כולל דעות-קדומות פרופסיונאליות ואחרות. כך למשל, לפי הנתונים שפורסמו (7.7.20), כשני שלישים מהנדבקים (65.8%) נחשפו לנגיף בבית; כעשירית (10.3%) נחשפו בבתי ספר, ישיבות ואוניברסיטאות; 5.8% נחשפו לנגיף במוסד רפואי, 3.9% נחשפו במסגרת אירוע או כנס; 2.2% נחשפו בעת בביקור בבית כנסת, כ־2% נחשפו במסגרת שהות במרכזים מסחריים או בחנויות. רק 1.8% נחשפו במקומות הבילוי.[19]

לעומת זאת, ההגבלות שהוטלו בתחילת יולי אוסרות על פעילות "אולמות, מועדונים, ברים", מגבילים פעילות המסעדות, מעבר ליכולתן הכלכלית לשרוד (עד 20 איש בפנים ועד 30 בחוץ); בתי תפילה עד 19 איש; חדרי כושר ובריכות שחייה ציבוריות נסגרו (ומאז נפתחו מחדש), מופעי תרבות סגורים, פעילויות ילדים ונוער לקיץ רק לגילאי גן ועד כיתות ד'. במלים אחרות, בתי תפילה, מקומות בילוי או בריכות וחדרי כושר לא מהווים הזירה העיקרית להדבקה (2/3 בבית), ובכל זאת הם נסגרו; באוטובוסים מותר עד 20 נוסעים, פגיעה קשה בתחבורה הציבורית ובאוכלוסיות הנזקקות לה, לאחר שגם הרכבת פועלת תחת מגבלות שאינן מאפשרות למרבית הציבור להשתמש בה כבעבר. הפגיעה בתחבורה הציבורית חמורה במיוחד, מכיוון שמהווה העדפת הרכב הפרטי שתתרום להגדלה מהירה של הפערים החברתיים ותיצור פקקי תנועה, סיכון מוגבר לתאונות דרכים ומפגעי סביבה שניתן היה למנוע.

בבת ים נסגרו החופים בשעות 10-17 (ונפתחו מחדש). מדובר היה בהנחיה מטופשת ביותר; בחופים ניתן לשמור על ריחוק חברתי, האוויר בהם טוב לנשימה, ובתנאים של חום ושמש הווירוס לא שורד (טיעון גם כנגד המסכות בחופים; וגם כנגד הגבלת השהות בחופים בתקופת הסגר הראשון). במלים אחרות: הכל הפוך. החלטות אלה לא יכולות להיות מוסברות אפוא על-ידי הנתונים והעובדות, ולכן "הכחשת" המגיפה, כלומר הכחשת הטענה שהנתונים והעובדות מסבירים את אמצעי המדיניות הקיצוניים את סוג המגבלות המוטלות על המשק ועל האזרחים, או את חוקי "מצב החירום", בהם כל אזרח הוא אויב הציבור בפוטנציה, אם מאחר שהוא "מכחיש" שיש מגיפה בהיקף שמצדיק צעדי הממשלה, ואם מאחר שעלה שרירותית באיזשהו איכון שב"כ, לפיו שהה בקרבה-לכאורה ל"חשוד" בקורונה (גם א-סימפטומטי), ולפיכך גם הוא/היא "חשוד בקורונה" (א-סימפטומטי), ועלול לסכן את הציבור, באופן שמצדיק מעצר מיידי לבידוד (אפשרי גם "במקום לבידוד"—מחנות מעצר לחשודים בקורונה), כששתי תשובות שליליות של בדיקה לא פוטרות מבידוד, שהרי יש לווירוס לכאורה תקופת דגירה ארוכה. לפי ח"כ מהאופוזיציה, "60% מהאנשים שקיבלו הודעה לפי איכוני השב"כ שהם צריכים להיכנס לבידוד, ערערו על זה והערעור שלהם התקבל."[20]

כשיוצא ה"חשוד" לחופשי, בהתחשב בתפוצת הווירוס כיום בלפחות כ-4% מהאוכלוסייה (יולי 2020), סיכויים גדולים שייפגש בחשוד נוסף, או חשוד בפגישה בחשוד, ושוב תילקח חירותו ויכולתו להתפרנס ולשמש חבר או איש משפחה לתקופת מעצר-בידוד נוספת. כך למשל, מזכירה באוניברסיטת תל אביב שהתה כבר שלוש פעמים (!) בבידוד, בכל פעם בשל חשיפה אפשרית של אחד מילדיה ל"חולה" נטול-תסמינים באחת ממסגרות הלימודים והחופש הגדול.

הודעות "בידוד" נשלחות ב-סמס, לעתים קרובות בלי יכולת לערער עליהן (או לערער בהליך מהיר), גם אם על-פניו לא היה כל מגע עם "חשוד" בקורונה (מעצר ללא משפט, זכות-הערעור מוגבלת). נתוני התחלואה לא מצדיקים מדיניות דרקונית כזו. לא מדובר ב"הכחשת הקורונה", אלא בהכחשת המגיפה שמצדיקה צעדים כה דרקוניים. במגיפה שלא פוגעת בצעירים, וגם לרוב לא בבריאים, אינה מצדיקה צעדים כאמור.

השאלה מה מצדיק צעדים כה דרקוניים אינה עניין ל"תיאוריות קונספירציה" במובן של השערות פרנואידיות, אלא במובן הפשוט של הסבר הפער בין הנתונים, העובדות וההיגיון, לבין המציאות, כפי שמוכתבת בהמלצות מדיניות "בריאות הציבור" ובהחלטות הממשלה. סגירת הבריכות, חדרי הכושר ואולמות הבידור אינה מתיישבת עם נתוני ההדבקה; זאת ועוד, נראה שמשרד הבריאות אינו מבסס החלטות על "נתונים" אלא על "שכל ישר" (המשנה למנכ"ל), או על "נתונים חלקיים" (המנכ"ל); סגן שר הבריאות אמר ליו"ר ועדת הקורונה, "אם את הולכת להסתמך כרגע על הנתונים זו טעות";[21] לפי שר הבריאות החדש, "הדרישות הילדותיות להביא נתונים מדויקים, כמה נדבקו במסעדה וכמה בחדר כושר, באות מפי אנשים שאין להן מושג מהי חקירה אפידמיולוגית", טען שההחלטות מתבססות על "נתונים בינלאומיים" (שלא מבססים באף מדינה סגירת חופים, פארקים שמורות טבע או חובת מסיכות כוללת), כלומר לא נתונים מקומיים, והתלונן על "שיח פופוליסטי" בעניין.[22]

לעומת זאת, מאחר שמרבית ההדבקות מתרחשות בבתים, די בהחלטת ממשלה, בהמלצת מומחי בריאות הציבור, כדי לחייב בידוד מחוץ לבית, במקום לבידוד: "מחנות בידוד" (ריכוז) למבודדים. "מכחישי הקורונה" מכחישים שצעד וצעדים נוספים יהיו הכרחיים, על-סמך נתוני התחלואה מאז תחילת המגיפה. זאת ועוד, במצב בו הממשלה מעוניינת שדיוני ומסמכי הקורונה יהיו חסויים במשך 30 שנה (!), למרות שה"אויב" הוא וירוס ולא מדינה עוינת, החשאיות מלמדת שיש מה להסתיר, או ששיקולי דמוקרטיה אינם מרכזיים במסגרת "מלחמת שלום האזרח"—משטר הקורונה.

 

  1. שאלת ה"מגיפה"

אתגר הקורונה הוא ההתמודדות החברתית עם וירוס שגורם למחלה שעלולה להיות מסכנת חיים, ביחס לאוכלוסייה מבוגרת ובעלת מחלות רקע. ההצדקה לקרוא לאיום זה "מגיפה" היא עניין של טרמינולוגיה, מאחר שאין כיום הגדרה פורמלית ל"מגיפה".[23]

בתלמוד מוגדר "דבר" (מגפה שמתים בה, וקובעים בגינה יום תענית) אם ישנם בעיר 500 איש ומתו שלושה מתים במשך שלושה ימים[תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ט, עמוד א']. לפי רבי יוסף קארו בשולחן ערוך: אֵיזֶהוּ דֶּבֶר, עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ת"ק רַגְלִי (500 תושבים) וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם א' אוֹ בְּד' יָמִים, אֵין זֶה דֶּבֶר. הָיוּ בָּהּ אֶלֶף וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה מֵתִים בְּג' יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים, אֵין זֶה דֶּבֶר (שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקע"ו סעיף ב'). כלומר, מבחינה הלכתית, "מגיפה" היא מחלה ממנה מתים ½% מהאוכלוסייה בתוך שלושה ימים. בישראל כ-9 מיליון תושבים, כלומר 500X 18,000; הגדרת מגיפה היא 3X 18,000  בשלושה ימים, כלומר כ-54,000 חללים בשלושה ימים. בישראל נפטרים מהקורונה בממוצע כשניים ביום, כלומר מבחינה הלכתית אין מגיפה (1/27,000 של מגיפה).

מאחר ואיום הקורונה מושווה לשפעת הספרדית, אפשר לקבל פרופורציה גם מדוגמה זו. אז, שיא המגפה נמשך כשנה (אפריל 1918 עד אפריל 1919), נדבקו בה כ-500 מיליון בני אדם (מעל רבע מאוכלוסיית העולם, שמנתה פחות משני מיליארד נפש), ומתו כ-20-100 מיליון נפש רובם בגילאי 20–40. אוכלוסיית העולם כיום גדולה פי ארבעה (7.8 מיליארד), כלומר השפעת הספרדית קטלה כ-80-400 מיליון במושגים של היום, וזאת לעומת כ-65 מיליון בתרחיש EVENT 201, ולעומת כחצי מיליון מתים במגפת הקורונה במהלך כחצי שנה (דצמבר 2019-תחילת יולי 2020), המקבילה למגפת שפעת "רגילה", הפוגעת בעיקר בקשישים ובחולים כרוניים. במילים אחרות, במושגי השפעת הספרדית, הקורונה היא 1/160-400 של מגפה; במונחי EVENT 201, הקורונה היא פחות מ-1% של מגיפה.

לשם השוואה, בשנת 2013 נפטרו בישראל משפעת עד תחילת פברואר 900 תושבים—איש לא חשב לסגור את המדינה.[24] בישראל מתים בכל שנה מנזקי עישון כ-8,000 תושבים, כ-22 בכל יום, כ-800 מהם כתוצאה מעישון פסיבי, ולא סוגרים את המדינה.[25]  זאת ועוד, לפי הלמ"ס, התמותה הכוללת בישראל פחתה בתקופת הקורונה (ינואר-יוני 2020), לעומת התקופה המקבילה אשתקד, הן ביחס לכלל האוכלוסייה והן ביחס למבוגרים (מעל 70).[26] כלומר, מאות טרגדיות, אבל לא "מגיפה", במונחים שנסקרו לעיל. מדובר בעובדות, שמצדיקות דיון באסטרטגיית המסכות, הבידוד, הסגר והשעיית זכויות הפרט.

עם פרוץ "הגל השני" של גזירות הקורונה, אמון הציבור החל להתערער, במיוחד כשהגדרת "הגל השני" הסתמכה על הרחבת מעגל הנבדקים (ולכן עלייה בזיהוי נשאים א-סימפטומטיים), ובעלייה בספירת "חולים קשים", בשל שינוי בהגדרות "החולים הקשים". סוגיות אלה הן עניין לדיון ציבורי, ולא "הכחשת קורונה". כך למשל כתב אחד הרופאים לאחרונה:[27]

אני חלק מצוות של מאות רופאים ואחיות המטפל באלפי חולי הקורונה שאינם מאושפזים. קצת מוזר לקרוא להם "חולי קורונה" מפני שעד כה כמעט ולא נתקלתי באנשים ממש חולים.... ... בתחילת הגל הראשון, כשהיו מעט בדיקות היו, מן הסתם, מעט מאובחנים. כעת, כשמבוצעות עשרות אלפי בדיקות ביום, כמות המטופלים גדלה בהתאם. האם הם חולים? לא לפי מה שאני רואה. ... אני לא יודע לטפל במגיפות. אני יודע לטפל באנשים חולים. בחולה יחיד, לפעמים גם במשפחתו. אני חייב לחזור ולומר שעד כה במגיפה הזו לא ראיתי הרבה אנשים חולים. ... מסתובב ברשת כל כך הרבה מידע על Covid19. מידע שניתן לשליטה ותמרון ומטרתו לא פעם לשלוט בציבור. מה המשמעות של מספר הנדבקים ביום, כאשר אתה יכול לשלוט במספר הזה על ידי מספר הבדיקות שתבצע? מה המשמעות של מספר החולים הקשים כאשר הגדרת חולה קשה נתונה לוויכוח והשתנתה לאחרונה, מי יודע למה. מה שחשוב הוא מספר המונשמים ומספר המתים, ולשמחתי עד כה מדובר על מספרים זניחים.

דברים אלה ידועים כיום לחלקים גדולים בציבור הרחב; לקרוא לדיון בהם "הכחשת קורונה" פירושה שיח של אלימות שמחליף דיון רציונלי על-אודות מדיניות שנזקיה אדירים, ושעל מידת הצדקה אמור היה להתקיים דיון רציונלי פתוח. גם זה חלק מנזקי "מגפת" הקורונה.  כזכור, הפחידו אותנו מהקורונה בשל אחוזי התמותה הגבוהים-לכאורה, שהוערכו בתחילה ב-3-5-10% מכלל הציבור. מרגע שברור שאחוזי התמותה הינם לכל היותר 0.3%, וייתכן שהרבה פחות, אין הצדקה למדיניות שנועדה להתמודד עם מגפה בעלת אחוזי תמותה גבוהים.

 

  1. שאלת המציאות והתיאולוגיזציה של הוויכוח

בשורש משבר הקורונה נמצאת שאלת המציאות: האם אנו קוראים אותה נכון? כתב הבריאות של יומון המשטר כתב  ש"במגיפה כזו, שמתרחשת פעם ב-100 שנה של נגיף חדש שאינו מוכר לרפואה ולמדע, ושאין לו כל תרופה וחיסון, הצעדים הבריאותיים שניתן לנקוט הם סגירה והגבלה של המשק, מערכת החינוך וחיי החברה והתרבות." (22.7.20)[28]

על כל מילה במשפט זה ניתן להתווכח, לאור הנתונים לעיל. זאת ועוד, כתב הבריאות ציין ש"אמון הציבור במשרד הבריאות ובממשלה הוא קריטי כדי להצליח במאבק למיגור המגיפה. ללא אמון הציבור, לא ניתן במדינה דמוקרטית לצמצם את התפשטות המגיפה" (שם), אולם אמון הציבור מותנה בתמונת המציאות, ולגביה אין הסכמה, ולכן כה מסוכנת המשימה הרביעית שהוגדרה עבור ה"פרויקטור" (שבינתיים ויתר על הכבוד שעבר לאחר): "מאבק במכחישי הקורונה":

נכון שמרבית המומחים והמנהלים הרפואיים הרציניים בארץ ובעולם מבינים שהקורונה מסוכנת מאוד, ושיש אכן לעשות צעדים נמרצים וגם כואבים כדי לצמצם את הפגיעה שלה בציבור, אבל בכל זאת יש בישראל, ולא רק אצלנו, קומץ של רופאים ומנהלים שמטעים ומסכנים את הציבור כאילו "הקורונה היא רק שפעת" ובכלל "לא היה כאן אפילו גל ראשון של קורונה". ...ההשפעה המצטברת של כת מכחישי הקורונה היא הרסנית ומסוכנת ממש לבריאות הציבור ולשלומו, ויש לפעול הסברתית באופן נוקשה וחד־משמעי מולם, גם אם חלקם לעיתים הם אפילו מבית החולים איכילוב בתל אביב שהוא עצמו ניהל במשך שנים רבות. (שם)

 

שבוע אחר-כך חזר פרשן-הבריאות על עמדתו, הפעם אחרי מסיבת העיתונאים של הפרויקטור החדש שהבטיח ש"לא יהיו עוד הגבלות ללא היגיון":[29]

[הפרויקטור] ...לא התייחס למאבק החיוני ב"כת מכחישי הקורונה", אשר כוללת קומץ רופאים ומנהלים שמסכנים את הציבור בטענה ש"הקורונה היא רק שפעת". אם [הפרויקטור] רוצה להשיב את אמון הציבור – הוא כבר לא יוכל עוד להמשיך ולהתחמק מלהתעמת עם הלך הרוח שזלזל בקורונה, ושנשב, למרבה הצער, גם מכמה בכירים באיכילוב, בית החולים שהוא עצמו מנהל.

 

כשה"מכחישים" מכונים "כת", והוויכוח הוא על אמונה במציאות זו או אחרת, לא פלא שהוויכוח על הקורונה עובר תאולוגיזציה. הגדרת המשימות של ה"פרויקטור" כוללת הנדסת תודעת-המונים ביחס לעניין מדעי/רפואי במחלוקת, כדי להצדיק אמצעי בריאות-ציבור חסרי תקדים, גם בפרספקטיבה של פעם במאה שנה שלגביה הועלתה השאלה האם מדובר ב-[1]"אירוע חסר תקדים", או [2] ב"תגובה שיצאה מפרופורציה"?[30]

לעניות דעתנו, התשובה השנייה נכונה לפחות בחלקה, בוודאי בחודש יולי 2020, לאחר שהיקף ומשמעות המגיפה כבר ידועים. הדרישה מהציבור "להאמין" ל"מרבית המומחים והמנהלים הרפואיים הרציניים בארץ ובעולם" מערערת על רציונליות המדע, ומעבירה אותו מהספירה של טיעונים ושל היגיון לספירה של אמונה, שבה כל צד כופר במשנת הצד השני. היררכיית "בריאות הציבור" (כמו הכנסייה בעבר) משתמשת באמצעים של המדינה, ושל גופים בינלאומיים, המוסמכים לקבוע את ה"אמת"; הספקנים הופכים ל"כופרים" (מכחישים); כמה זמן ייקח להקים "אינקוויזיציה" משיקולי הגנה על בריאות הציבור? 

כיום, הציבור מתחלק בין מאמינים לבין לא-מאמינים במדיניות מצב החירום. מאמיני הממשלה (מפוחדי הקורונה—חלקם בצדק, בשל השתייכותם לקבוצות סיכון) אדוקים יותר בחבישת מסיכות (כמו כיפות של דתיים), גם כשהם מרוחקים מאנשים אחרים, למשל בעת צעדה בחוף הים, וכועסים על חסרי המסכות, או על אנוסי המסכות (אלה ההולכים איתן כסנטריות, או מתחת לאף וכו'), שנדמים בעיניהם כחסרי אחריות, כפוגעים בלכידות החברתית, כנעדרים מינימום-אנושי של ערבות הדדית ועלולים להצדיק מדיניות-לחומרה (רדיפה) ביחס ללא-מאמינים, עד כדי אלימות, תקריות שהתרחשו ממש ערב תשעה באב (זכר לשנאת חינם), כשמפגינים הוכו עד זוב דם. מדובר בנזק נוסף של מדיניות הממשלה, שמפוררת את הגוף החברתי ל"אנחנו" ו"הם", "הפרד ומשול" (בין אם במתכוון ובין אם כתוצאה בלתי-מתוכננת של מדיניות הקורונה).

ה"לא מאמינים" סבורים שהנתונים לא מצדיקים המדיניות הדרקונית הנוכחית, וממעטים לעטות מסיכות בנסיבות לא הכרחיות, חלקם כעניין של אי-ציות אזרחי, מתייחסים לעצמם כאל "ערים" או "מתעוררים", ואל ציבור המאמינים כאל "ישנים". תאולוגיזציה של תחום בריאות הציבור ושל מדיניות הממשלה. ההבחנה בין מאמינים לבין לא-מאמינים תגבר בקרוב על חלוקות חברתיות מסורתיות כמו ימין/שמאל, חרדים/חילונים, וכדומה. כבר עכשיו, מפגינים כנגד השלטון הפכו מ"שמאלנים" ל"אנרכיסטים". המשבר מזמן סיכונים לעימותים חברתיים על-בסיס קו שבר חדש, וגם הזדמנויות לשיתופי פעולה, שעד לאחרונה נדמו כלא-אפשריים.

 

  1. אמון הציבור, אי-ציות אזרחי, והאח הגדול יותר

עד כה, הוכיחו רבים בציבור שהם מסוגלים לעמוד על דעתם, ולנקוט בשיטות שונות של אי-ציות אזרחי (Civil Disobedience), כמיטב המסורת של הנרי דיויד ת'ורו והמהטמה גנדי. מבלי לסכן את הציבור, הם יצאו בתקופת הסגר מבתיהם לריצה, הוליכו את הכלב מרחק ארוך מ-100 המטר השרירותיים, נשמו אוויר צח, לגמו אור שמש, וניסו לשמור על "נורמליות" שאינה מסכנת אחרים בהדבקה, כולל בפארקים או בחוף הים, בשעות בהן המשטרה והפקחים לא גירשו את הציבור מהמרחב הציבורי (ששייך-לכאורה לציבור).

אזרחים תמימים התרגלו לחמוק משוטרים ומפקחי העיריות, בניסיונם לשמור על שפיות של ריצת בוקר או טיול בפארק, חשים את עולו של הביו-כוח הקיצוני, אשר הפך את מרביתם לעבריינים כמו-פליליים ואת המדינה ורשויותיה לאיום. בכך הם הוכיחו שאמון הציבור במומחים מוגבל, ועלול לקרוס לחלוטין, אם תימשך המדיניות שאינה מידתית בסוגיות שכל אזרח יכול להרהר במידת ההיגיון הרפואי, הכלכלי, האזרחי והדמוקרטי שבהם (אשכנזי, 17.6.20).[31]

ה"פרויקטור" שמונה לאחרונה למגיפה הודה ש"ראינו ירידה באמון", אבל הוסיף ש"זה גרם למצב שהמגפה עלתה", ובכך האשים את הציבור. הוא הבטיח ש"מצד הממשלה החוזה החדש הוא שקיפות, מקצועיות, ענייניות ושיתוף. אנחנו לא ניתן יותר יד להגבלות שאין בהן היגיון. אני אחראי, אני לא אתן שיהיו כאן הגבלות שיפגעו בכלכלה ואין בהן היגיון".[32] עד כה, אבל התקנות "הוקפאו", כלומר לא שונו, כולל ההנחיות נטולות ההיגיון, כולל המסכות, שמהוות עדיין חלק ממדיניות ה"פרויקטור", שעדיין חייב התנצלות (לכל הפחות) לאלפי חולים, לאחר שבתפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות עשה כל שביכולתו לצמצם הנגישות לקנאביס רפואי והראה  שבתקופה זו, לפני כעשור, טובת המטופלים והאזרחים עמדה במקום נמוך יותר מבחינתו לעומת שיקולים אחרים, שלא טרח להסביר. [33]

 

  1. היש צוהלת ושמחה, כמוני מסיכה...

אי-ציות אזרחי מופגן במיוחד בסוגיית המסכות – שהחובה לחבוש במרחב הציבורי (למרות תועלתן הזניחה עד האפסית) היא אחד הגילויים המביכים והמפחידים של עידן הקורונה. מדיניות ההיגיינה והסטריליזציה ההיסטרית מתבטאת בדרישה לחבוש מסיכות פנים (וההמלצות בתחילה על כפפות פלסטיק), המתגוללות כיום ברחובות, בגינות, בביוב ובחופי הים. האם בטוח שהמחיר הסביבתי מצדיק פרקטיקה זו, שככל הנראה אינה נדרשת כלל במקרה של אזרחים פשוטים (שאינם חברי צוותים רפואיים) בהקשרים יומיומיים?

התועלת בחבישת מסיכה בחוף הים או במרחב הציבורי זניחה עד לא קיימת, והיא לכל הפחות במחלוקת (אשכנזי, 27.4.20)[34]. בתנאים אזרחיים רגילים (להבדיל מחדרי ניתוח וכו'), למסכות חסרונות בריאותיים בלבד. המסכות מקטינות במהירות את רמות החמצן בדם; מגדילות את כמות הפחמן הדו-חמצני CO2 הננשם חזרה; מגדילות את כמות החיידקים המצטברת מהנשימה על הדופן הפנימית של המסכה, ואוספות זיהומים פתוגניים על הדופן החיצונית; במסכות החד-פעמיות (ובמיוחד בתנאים של חום), חלקיקים פולימרים (פוליפרופילנים) רעילים מתפרקים על ידי אדי האוויר מדופן המסכה ונשאפים חזרה אל תוך הריאות; בתאים נגרמת היפוקסיה (מצב בו על אף אספקה של חמצן, לתאים אין אפשרות לספוג אותו מתאי הדם); רמות הקורטיזול (הורמון הסטרס) עולות ולכן נוצר דיכוי של המערכת חיסונית והרגישות לזיהומים חיידקיים, ויראליים ופטרייתיים עולה.

זאת ועוד, ההתנהגות האנושית הרגילה מבטלת ערכן של המסכות: האזרחים מסירים וחובשים את המסכות לסירוגין, נוגעים בהן מקדימה ומאחור, ושוב חובשים מחדש; מחליפים בין בני משפחה וחברים, ובכך נחשפים לכל הפתוגנים שהמסכות היו אמורות למנוע. "אפקטיביות" המסכות אמורה להיות תלויה במילוי הנחיה בלתי-אפשרית שלא לגעת בפנים, הנחייה= שאפילו הממליצים עליה אינם מסוגלים לעמוד בה.[35]

זאת ועוד, אין כל מחקר מדעי (evidence based) המראה נחיצות או יעילות המסכות כחובה אזרחית כוללת. לפיכך, מדובר במדיניות לא-מדעית, ולמעשה אנטי-מדעית, המסתמכת על הקוסמטיקה או האסתטיקה של הרפואה, ללא המדע שבה.[36] העובדה שכל כיסויי פנים כולל אריגים צבעוניים ובנדנות נחשבים ללגיטימיים מבחינת האכיפה, למרות תועלתן הרפואית המפוקפקת, מראה שצייתנות האוכלוסייה חשובה יותר משיקולים אפידמיולוגיים. 

ככלל, נחלקים אזרחי המדינה לשלוש קבוצות: (1) מיעוט של מאמינים המפוחדים-מקורונה; (2) הכופרים בעיקר, שאינם חובשים מסיכות כעניין של הבעת דעה; והרוב הגדול של "האנוסים", החובשים אותן כמעין כיסוי-זקן, על הסנטר, לרוב מתחת לקו הפה, כך שניתן לנשום גם מהפה וגם מהאף, או מתחת לקו האף, על הפה. בכך, מפגינים ה"אנוסים" שהם מפחדים פחות מהקורונה, ויותר מהמשטרה.

[[[בהזדמנות זו, ראוי לשאול מי הגאון שהחליט לשנות צבע מדי המשטרה מכחולים לשחורים, כפי שקרה לאחרונה במשטרות נוספו בעולם? כיצד התקבלה ההחלטה (לבטח לא משיקולי מזג האוויר בישראל), ומדוע לא נשקלו שיקולים היסטוריים רלוונטיים טרם התקבלה ההחלטה?]]]. למסכות השלכות שליליות רבות. ידידה שפגשתי סיפרה שהיא ממעטת לצאת מביתה, מכיוון שאינה רוצה במפגש עם שוטר או פקח, שיוודא חבישת המסכה – תועלת בריאותית שלילית נטו של מדיניות המסכות.

המסכות גם חושפות צורת המחשבה ה"רפואית" בעידן הנוכחי: הפרעת היגיינה היפוכונדרית ברמה של OCD (obsessive compulsive behavior), וחוסר עניין מוחלט בשיקולים אחרים, כמו נשימה חופשית, או שיקולי סביבה. כך למשל מבוצעים ריסוסים ("חיטוי") של חומרים שמידת יעילותם נגד קורונה לא נבדקה, אבל שעלולים לפגוע בציבור הרחב ובמיוחד באוכלוסיות בסיכון, לרוב ללא עדכון שהמקום רוסס. עקרונות "התו הסגול" (לפתיחה של עסקים) כוללים שימוש אינטנסיבי ותכוף בחומרי ניקוי חריפים, שעלולים לפגוע בריאות, ולכל הפחות פוגעים קשות באנשים הרגישים לכימיקלים. הרעיון שצריך וניתן לבצע סטריליזציה חברתית המונית אינו מבוסס-מדע (אין מחקרים התומכים במדיניות זו) ואינו אלא דעה קדומה רפואית בלבד, אולם הוא משקף יפה טענת הביואתיקן פטר ווייטהאוס בדבר "תסמונת הניתוק האקו-מדיקלי" בתחום הרפואה (משחק מילים על תסמונת של ניתוק בין שני חלקי המוח) [37]; שהרפואה פשוט אינה מסוגלת לקחת בחשבון שיקולי סביבה, שבלעדיהם שיקולי "רפואה" צרים עלולים לפגוע בבריאות האדם, ולא רק באיכות המקום (הסביבה).  

לאחר ש"מומחים" הזהירו שפעילות ספורטיבית מאומצת עם מסכה היא מסוכנת ועלולה להוביל לירידה באספקת החמצן, סחרחורות, איבוד שיווי משקל, חבלות ותאונות,[38] פרסמו במשרד הבריאות הבהרה לפיה אין חובה לעטות המסכות במקרה של פעילות גופנית[39], אבל המשטרה לא מתייחסת להליכה כאל פעילות גופנית, למרות שמדובר בספורט אולימפי. כמו כן, תקנות משרד הבריאות פוטרות מחובת מסיכה "אדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית, מתקשה באופן משמעותי לכסות את הפה ואת האף"[40]; אין צורך להראות "אישור" בעניין (ככלל, רופאים קיבלו ככל הנראה הנחייה שלא לספק אישורים בעניין); עובדה זו מעמתת את המשטרה דווקא עם אוכלוסיות פגיעות ומיוחדות, וממילא הופכת את אכיפת "טיטול-הפנים" (כפי שהמסכות מכונות) לעניין של אכיפה בררנית ושרירותית, והטרדה מתמשכת של אזרחים נורמטיביים.

לאחר שהתרבו הביקורות כלפי מדיניות המסכות, הגדילה הממשלה והעלתה את סכום הקנס על אי-חבישת מסכה מ-200 ל-500 ₪, ובכך חשפה את עיקר תפקיד המסכה: להמחיש שמצב החירום נמשך, "למשמע" את הציבור, להראות שהאזרחים עדיין נתונים למרות השלטון, השולט בשם "בריאות הציבור". מדובר ב"סתימת פיות" תרתי משמע, הפגנה ברוטאלית של ביו-כוח קיצוני.

מאמר סקירה שפורסם לאחרונה חושף חוסר התוחלת המדעית/רפואית בחובת עטיית מסכות גורפת.[41] המאמר מצטט ממאמרים שהתפרסמו בכתבי עת מדעיים, לאחרונה (תקופת הקורונה), בהקשר של צוותים רפואיים והקהל הרחב, ובשנים קודמות, בעיקר בהקשרים של צוותים רפואיים ואנשי סיוע.

כך למשל, מאמר מערכת של כתב העת החשוב The New England Journal of Medicine קובע:

 “We know that wearing a mask outside health care facilities offers little, if any, protection from infection.  Public health authorities define a significant exposure to Covid-19 as face-to-face contact within 6 feet with a patient with symptomatic Covid-19 that is sustained for at least a few minutes (and some say more than 10 minutes or even 20 minutes).  The chance of catching Covid-19 from a passing interaction in a public space is therefore minimal.  In many cases, the desire for widespread masking is a reflexive reaction to anxiety over the pandemic.”[42]

הסקירה מצביעה על סיכונים במסכות, לעניין סיכון בהדבקה עצמית במחלות ריאה (בשל הצטברות פתוגנים על המסכות):

Various respiratory pathogens were found on the outer surface of used medical masks, which could result in self-contamination.  The risk was found to be higher with longer duration of mask use.[43]

מסכות מבד (רב פעמיות), שכיום מאפיינות את "אופנת" הקורונה מהוות סיכון בריאותי גדול במיוחד, לחלות במחלות "דמויות-שפעת":

Healthcare workers wearing cloth masks had significantly higher rates of influenza-like illness after four weeks of continuous on-the-job use, when compared to controls.[44]

הועלתה השערה שהסיכון הגדול יותר להדבקה מקורו בהחלשת המערכת החיסונית, בזמן השימוש במסיכה, ככל הנראה עקב ירידה בספיגת חמצן, תופעה שנצפתה בקרב מנתחים:

The increased rate of infection in mask-wearers may be due to a weakening of immune function during mask useSurgeons have been found to have lower oxygen saturation after surgeries even as short as 30 minutes.[45]

לעומת מחקרים אלה (ורבים אחרים), אין לרשויות הבריאות כיום מחקרים המראים יעילות המסכות בהקשרים של חובת חבישת-מסכות גורפת על כלל האוכלוסייה (בכל מקום, כולל במרחב הציבורי, בפארקים ובחוף הים); אין גם מחקרים הסותרים המחקרים שנסקרו לעיל. מדובר בלא-יותר מ"שכל ישר" בקרב מומחי בריאות הציבור, החושף דעות-מקובלות לא-מבוססות בתחום ותו לא.

במדינות סקנדינביה אין חובת מסכות. הרשויות סבורות שכל עוד רמת ההדבקה נמוכה אין היגיון בשימוש במסכות.[46] לפי הכתבה, ה"מומחים" לעומת זאת סבורים שזו גישה שגויה: "אם הן טועות, המחיר הוא חיי אדם. אם אנחנו טועים, מה הנזק?"  ככל הנראה, זו בדיוק הבעיה. המומחים אינם מבינים מה שהם עושים, לא את הנזקים הבריאותיים האינדיבידואליים (בעיות נשימה, כאבי ראש, חרדות, דיכאון ועוד)[47], ולא את הנזק הציבורי והחברתי הנורא מחובת מסיכות בלתי-מדעית הנכפית על הציבור בכוח, תוך שיסוי המשטרה באזרחים והפיכתה לאלימה, באכיפת תקנות שהשוטרים עצמם מתקשים לעמוד בהן[48] (תוך גריעת מאמצי המשטרה מכל עניין אחר, כולל עבירות אלימות, לטובת אכיפה של אי-לבישת טיטול-פנים), אובדן אמון-הציבור במומחים ובשלטון, ועוד. אם המומחים אינם מבינים "מה הנזק?", אסור לתת להם לנהל את משבר הקורונה.

יציבה לקויה פוגעת בנשימה; נשימה נכונה מתחילה בנשיפה, וככל שהיא ממושכת יותר, כך השאיפה ארוכה יותר. לצורך כך, נדרשת יציבה נכונה, כשקנה הנשימה פתוח, ללא כיפוף באזור הצוואר. מסיבה זו, מאלפת המלצת "מומחה לווירולוגיה" בכתבה שהופיעה בנושא האוטובוסים, בהם מתקבצים אנשים רבים. "לעלות לאוטובוס בלי מסיכה זה שיגעון", הזהיר פרופ' מכובד, מומחה לווירולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, "אוטובוס זה בהחלט מקום מועד לפורענות [כלומר, קורונה]. מדובר במקום צפוף וסגור". המלצת הפרופ' המכובד הייתה "להקפיד על עטיית מסיכה", וגם: 

"כדי לנסות להימנע מהדבקה, הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לעמוד עם הגב לנוסע הקרוב אליכם, ובראש מורכן, כדי למנוע גישה לקנה הנשימה".[49]

 

כלומר, הרופא-הפרופסור (מומחה) ממליץ על *יציבה לא-נכונה* ועל *חסימת קנה הנשימה* כדרך לשמור על הבריאות. כך נראית רפואה שאיבדה את ההקשר, ומבינה רק את החלק, על חשבון השלם.[50] 

במשטר הקורונה, אנו חיים בעידן התפל, שבו סוגיות בסיסיות של בריאות (אישית, חברתית וכלכלית) נדחות מפני שיקולים של רפואה, שתוקפם אינו עולה על תוקף עצותיו של הפרופסור לווירולוגיה לבצע *אנטי-יוגה* (פגיעה ביציבה ובנשימה) כדי למנוע מווירוס חולף לפגוש אותנו. את שיקול הדעת הלקוי של ה"רפואה", ובמיוחד "בריאות הציבור", אפשר לראות בהחלטה לסגור בשנית את בריכות השחייה ואת חדרי הכושר. לפי ה"מומחים", יותר בריא לא לעשות ספורט ולא לשחות. לכן, שיעורי "יציבות" במרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב בוטלו מאז הסגר הראשון, ושיעורי הטאי צ'י, שחודשו לאחר הסגר (על-פי הנחיות התו הסגול), בוטלו שוב בתחילת יולי. חייבים לשאול אם מדיניות כזו מהווה חיזוק או פגיעה בבריאות.

סוגיית המסכות כרוכה באי-ציות אזרחי אינדיבידואלי; מחאת בעלי המסעדות, שהודיעו שיפתחו המסעדות למרות "הנחיות" הממשלה לסגירתן מחדש בסופ"ש (17-18.7.20) כבר הראתה כוחו של ציבור מאורגן לשנות המציאות באמצעות אי-ציות אזרחי קולקטיבי.[51] אירוע זה מהווה תקדים חשוב, ומוכיח שהציבור יכול וצריך לסרב להנחיות שהגיונן ותועלתן מפוקפקות, מבחינה "מדעית" וציבורית, גם אם מומחי "בריאות הציבור" המבוהלים-מקורונה דורשים הפעלת אמצעי ביו-כוח קיצוניים, שהציבור אינו יכול לעמוד בהם.

מחאת המסעדנים התרחשה על-רקע הפגנות, המכוונות כנגד הממשלה והעומד בראשה, עדיין ללא השגות ישירות כנגד משטר הקורונה, והמיסגור ה"מדעי"/"רפואי" המאפשר אותו. 

 

  1. פוחדים מקורונה; לא מקרינה או מזיהום אוויר

אחת התופעות המדהימות בעידן הקורונה היא החלוקה בין דברים שראוי לפחד מהם (ווירוסים), לבין דברים שאין להיזהר בהם כלל (זיהום אוויר, חומרי חיטוי רעילים וקרינה במרחב הציבורי, לרבות 5G)[52].

עם התפשטות הקורונה, עלו רבים על העובדה שבעיר בה החלה המגפה (Wuhan), וגם בצפון איטליה (שסבלה קשות מהמגיפה, על-פי הדיווחים), היו מקומות שבהם (א) שורר זיהום אוויר כבד, מהחמורים בעולם; וגם (ב), Wuhan הייתה העיר הראשונה בסין בה החלה פריסת טכנולוגיית הדור החמישי (גלים מילימטריים), המשמשת הן עבור תשתיות סלולריות והן (ובמיוחד) תשתיות ל"עיר החכמה" (smart  cities)  והאינטרנט של הדברים (Internet of things—IOT). [53]

אצלנו, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור הגיש דו"ח החושף "קשר ישיר בין חשיפה לזיהום אוויר לבין עלייה בתמותה ממחלת הקורונה"[54]. עד כה, ממשלת ישראל לא עשתה דבר כדי להוריד זיהום האוויר ובכך להפחית הסיכון מקורונה. למעשה, צעדי הממשלה המגבילים התחבורה הציבורית מהווים צעדים חמורים המגבירים סיכוני זיהום האוויר ולכן התחלואה מקורונה.

האם ייתכן שגם קרינה בלתי מייננת גורמת באופן עקיף לעלייה בתחלואה מקורונה? כזכור, ראשת שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות הגדירה בעבר קרינה בלתי-מיננת כ"מזהם סביבתי",[55] וטענה ב-2016 ש"להתנגד למסקנות המחקר [החושף סיכונים מקרינה בלתי מייננת] זה להתכחש למציאות".[56] זאת ועוד, קרינה בלתי מייננת נקשרה לפגיעות אפשריות קשות בבריאות, כולל פגיעה במערכת החיסונית, ולתופעות של רגישות ומחלות קרינה. לטכנולוגיית 5G *אין* מבדקי בטיחות, ולכן לא ניתן לומר שהיא בטוחה, וקיימות עדויות לסיכונים. כלומר, צריך היה לעסוק בנושא על-פי עיקרון ההיזהרות המונעת, ולכל הפחות להימנע מפריסה של תשתיות קרינה נוספות, במהלך מגיפה, עד לבירור מעמיק.

במקום זאת, עד כה סווגו ידיעות בעניין כ"פייק ניוז", וההתקפות כוונו כנגד "אנשי קש" ("תיאוריות קונספירציה") שטוענים לכאורה שווירוס הקורונה "נגרם" מ-5G. כך מונעים בירור מעמיק בסוגיות של בריאות וסביבה ובמיוחד בירור האפשרות שבסביבה עתירת זיהומי קרינה אנשים בריאים פחות ולכן חשופים יותר למחלות ריאה.

בינתיים, ממשלת ישראל פרסמה בעצם ימים אלה מכרז לפריסת רשת סלולרית חדשה בתחום תדרי 5G, ובלי קשר למכרז זה נפרסת במקומות שונים בארץ תאורת LED, חסכונית-לכאורה אך המסוכנת לבריאות (מעכבת מלטונין), יחד עם תשתיות "העיר החכמה".

לא ניתן להסביר רציונלית, המוכנות מצד אחד להשעות החיים האזרחיים והכלכליים לנוכח החשש מקורונה, ומצד שני חוסר ההתייחסות המוחלט לסיכוני קרינה (כולל 5G), בטרם נשללה האפשרות שקרינה עלולה הייתה לפגוע בתגובות המערכת החיסונית, ולהפוך אנשים באזורים מוכי זיהום אוויר וקרינה לפגיעים יותר למחלות נגיפיות ואחרות.  כזכור, אפילו הדיון האקדמי בסוגיות אלה מושתק (עוד לא ברור מדוע; לביא, 25.2.20), מתוך הפרה מוחלטת של עיקרון ההיזהרות.

לפיכך, סוגיות אלה מראות, לכל הפחות, היעדר הרציונליות של מדיניות "בריאות הציבור", ביחס לדברים מהם מחליטים להיזהר בכל הכוח (קורונה), והדברים מהם לא נזהרים בכלל (זיהומי אוויר וקרינה, ועוד).

 

  1. דוקטרינת ההלם?

"דוקטרינת ההלם" הוא הכינוי שנתנה העיתונאית והסופרת נעמי קליין (No Logo), לשימוש המכוון במשבר או משבר-לכאורה כדי לקדם מדיניות שנחשבה לרצויה עוד טרם המשבר (למשל, הפרטת מערכת החינוך בלואיזיאנה אחרי ההוריקן קתרינה). דוגמת ההוריקן [אירוע טבעי] ממחישה שלא צריך לייחס תכנון-מראש "קונספירטיבי" לגרימת ההלם, כדי להשתמש בדוקטרינת ההלם כדי לעצב מדיניות חדשה.[57]

בשנים האחרונות התגלע ויכוח קשה בשאלת בטיחות החיסונים. ספקני (ונפגעי) החיסונים הוצגו כ"מתנגדים" לא רציונליים הניזונים מעובדות לא-נכונות, ובמהלך התפרצות החצבת ב-2019 עלו דרישות לחיסוני חובה.

לפי גורמים שונים במערכת הרפואה, ואף לפי המל"ל, המשבר הנוכחי יימשך, כולל הגבלת החירויות, עד שיימצא חיסון או טיפול לקורונה:

 "באשר לתרחישי היציאה מההסגר, כותבים המומחים כי "צריך לקבוע יעד של הורדת קצב החולים החדשים ביום לרמה שתאפשר תחילת מימוש צעדים להחזרת המשק לתפקוד, ולשמור מצב זה לאורך זמן עד לפיתוח חיסון"." (אפלברג, 2.4.20)[58]

עובדה זו מרמזת שייתכן שאנו מתקרבים לעידן החיסונים-בכפייה, בחסות משבר בהלת הקורונה.

סביר שבהתחלה נראה דרישה לחיסון במעברי גבולות: זרים המגיעים לארץ יחויבו בחיסון. זו תהיה המדיניות הבינלאומית, המומלצת על-ידי ארגון הבריאות העולמי, ובישראל (כרגיל) מאוד ישתדלו להוביל באדיקות מדיניות זו. כך נגיע לחיסון חובה למי שרוצה להמשיך לנסוע בעולם. לבטח יהיו אלה שידרשו חיסון חובה כללי לכל אזרחי ישראל.

את "תופעות הלוואי" של החיסונים לא יספיקו לבדוק. יגידו שהחיסון safe & effective, ויטענו שהוא אינו בטוח פחות מחיסונים אחרים, למשל נגד שפעת.

יניחו כעובדה (שלא תיבדק) שתופעות הלוואי של החיסון יצדיקו את השימוש בו ביחס לכל האוכלוסייה, זאת, ביחס למחלה שכבר ברור שאינה מסוכנת ל-99% מהאוכלוסייה. התירוץ יהיה הדבקה פוטנציאלית של החלשים, "חיסון עדר" של מחוסנים, במקום של אוכלוסייה בריאה שנחשפה לנגיף.

זה יהיה סיום נוח מאוד של בעיית "מתנגדי החיסונים". בעתיד יגידו שכך נגמר הוויכוח. כשפרץ משבר "אמיתי", כולם "הבינו" שחיסונים זו התשובה. "כולם" הם אלו המזהים בין "בריאות" לבין "רפואה". אפילו יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, שלזכותו נזקפות בתקופה האחרונה אמירות ציבוריות חשובות לעניין מדיניות הקורונה, אמר "שיש צורך דחוף לקדם את החקיקה נגד מתנגדי החיסונים" (רזניק, 25.4.20).

 

  1. The Great Reset Initiative

יוזמות בעניין החיסונים לא יהיו ההקשר היחיד בו תופעל "דוקטרינת ההלם". אם תמשיך מדיניות הקורונה הגלובלית, המיתון הכלכלי יהפוך לשפל חסר תקדים, לפשיטת רגל המונית ולשינוי מוחלט בתנאים החברתיים והכלכליים. אלה שאין להם הרבה, יהפכו לתלויים לחלוטין בשלטון. אלו שיש להם יותר, עלולים לאבד את זה.

יש גופים שכבר מוכנים לכך, למשל "הפורום הכלכלי העולמי", ארגון של תאגידים וכוחות כלכליים בינלאומיים (שהיה כזכור שותף ל"תרגיל" אירוע 201), המכנה מוכנות זו "יוזמת האיפוס הגדולה":

There is an urgent need for global stakeholders to cooperate in simultaneously managing the direct consequences of the COVID-19 crisis. To improve the state of the world, the World Economic Forum is starting The Great Reset initiative. https://www.weforum.org/great-reset/

 

לפי "הפורום הכלכלי העולמי", משבר הקורונה ו"ההפרעות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות" שהוא גרם, משנים באופן מהותי את ההקשר המסורתי לקבלת החלטות. מנהיגים מוצאים עצמם ב"צומת היסטורי", "חלון הזדמנויות ייחודי" לעיצוב היחסים הבינלאומיים, כיוון הכלכלה הלאומית, סדרי עדיפויות, אופי המודלים העסקיים וניהול ה-COMMONS (נחלת הכלל) הגלובליים:  "בניית חוזה חברתי חדש המכבד את כבודו של כל בן אנוש", שאמור להתייחס לאתגרים חברתיים נוספים, כמו שינוי אקלים, אחריות חברתית ושל קיימות.

בהסברים על יוזמת האיפוס הגדולה,[59] מוזכרים "המהפכה התעשייתית הרביעית", המתבססת על המהפכה הדיגיטלית, כולל חזון טרנס-הומניסטי של חיבור האדם (המוח) למכונה, כדי להעצים יכולותיו.

דיון זה יערך בפורום בלתי נבחר, לכאורה באמצעות שיתוף מחזיקי עניין(stakeholders)  מגוונים ברחבי העולם. הצעות יתקבלו בפורומים לא-דמוקרטיים, כמו ועידת בינלאומית וכדומה, והשלכותיהן יהיו "איפוס" התנאים החברתיים והכלכליים שכיום הכרחיים לקיום של צורות חיים כלכליות/חברתיות שונות.

הצעות אלה לא מאיימות על מנכ"לים של תאגידים גדולים (למשל, מיקרוסופט), שמהווים כיום חלק מהיוזמה, תחת הכותרת Stakeholders Capitalism. בין אם הצעות הפורום הכלכלי העולמי ראויות (מבחינת טובת הכלל), ובין אם לאו, הן מניחות המשך מדיניות בריאות הציבור הנוכחית, מניחות שהמדע והרפואה האורתודוקסיים נכונים, תומכים במדיניות החיסונים, וכדומה.

היכן בביאותיקה כתוב, שמנימוקם של "בריאות הציבור", מותר להמליץ על אמצעי מדיניות שייגרמו ל-"איפוס" חברתי כלכלי כולל?

זאת ועוד, בזמן חירום, ניתן לקדם מהלכים נוספים, שמשמעם הגבלות דרמטיות על החירות. כך למשל, מסתמנת הגבלה הולכת ומתגברת של היכולת להשתמש בכסף מזומן—כלומר תשלומים ללא "עקבות" דיגיטליים. בסוף 2018 עבר "חוק הגבלת המזומן", שהגביל עסקאות במזומן ל-11,000 ₪.[60] חוק ההסדרים החדש, במהלך משבר הקורונה, מגביל תקרה זו ל-6,000 ₪.[61] כבר בתחילת משבר הקורונה הופסק השימוש במזומן בתחבורה הציבורית, לכאורה מטעמים של חשש להדבקה.[62] משמעות המשך מגמה זו עשויה להיות ביטול מוחלט של האפשרות להשתמש במזומן, ולכן הרחבת יכולת השלטון לנתר כל פעילות כלכלית במסגרת "חברה ללא מזומן"  (Cashless Society). במקביל, מקודמות תוכניות ל"תעודת זהות דיגיטלית", שלכאורה יכולה להעניק זהות לאוכלוסיות חלשות (למשל, פליטים),[63] ועשויה לשמש גם לבקרה על התחסנות האוכלוסייה כנגד קורונה. גם אלה יהיו "תופעות לוואי" של מדיניות "בריאות הציבור" הנוכחית.

 

  1. שני תסריטים לסיום המשבר, ו"שגרת הקורונה"

התסריט של EVENT 201 באוקטובר 2019 הגדיר שתי אפשרויות לסיום המשבר:

[The pandemic]…ends at the 18-month point, with 65 million deaths. The pandemic is beginning to slow due to the decreasing number of susceptible people. The pandemic will continue at some rate until [1] there is an effective vaccine or [2] until 80-90 % of the global population has been exposed. From that point on, it is likely to be an endemic childhood disease. (ibid) (underlines added)

https://www.centerforhealthsecurity.org/event201/scenario.html

פסקה קצרה זו מהווה מוקד המדיניות הציבורית והבינלאומית בתקופה הקרובה. אם וכאשר ייחשפו 80-90% מהאוכלוסיה לקורונה, יושג "חיסון עדר" טבעי, והקורונה תהפוך למחלת ילדות קלה (בדומה לחצבת או לאדמת, לפני הופעת החיסונים) – לא נטולת סיכונים, אבל הסיכון זניח ברמת האוכלוסייה, ברמת הפרט הבודד וכמעט חסר משמעות בילדים ובצעירים.[64]

אולם, אם תימשך מדיניות הבידוד והסגר, נמצא עצמנו לאורך זמן בשגרת קורונה, שבה מושעות זכויות הפרט והזכויות הפוליטיות (כולל זכות ההפגנה, שמוגבלת על-ידי "ריחוק חברתי"), מדיניות שעלולה להרחיק השגת "חיסון עדר" טבעי, עד שיודיעו במהדורות החדשות על "חיסון", שבו יידרשו כולם להתחסן. לפי ביל גייטס:

Normalcy only returns when we largely vaccinated the entire global population[65].

עדות להעדפת תסריט החיסון (vaccine) על-פני חיסון העדר (herd immunity), משתקפת בדבריו של ראש הממשלה, בביקורו במכון הביולוגי, שהדגיש את הצורך למצוא חיסון: 

"יש שתי אפשרויות, או שנמצא חיסון או שלא נמצא חיסון ...אין משימה חשובה מזו שאתם עסוקים בה כרגע...  ...הייתי ממקד את המאמצים הגדולים למציאת החיסון, אבל בה בעת הייתי מקדם גם דברים אחרים שמאפשרים לנו לקדם את הבדיקות, מהירות הבדיקה, נושא הנוגדנים, להגיע למצב שאנחנו יכולים לאפשר לאוכלוסיית ישראל, וכנראה לכל האוכלוסיות, לתפקד גם במצב של העדר חיסון. אלו שתי משימות, ואם אתם צריכים לבחור אחת - חיסון. אבל אם יש לכם אפשרות לקדם במקביל - אנא קדמו במקביל". (שובל וכהנא, 7.6.20)[66]

"בהיעדר חיסון, ...נצטרך למצוא את הפתרונות האחרים לאפשר שגרת חיים שנותנת כלכלה סבירה, שצומחת לפחות בשני אחוזים." "...כולנו צריכים להבין שאנחנו צפויים להיות בשגרת הקורונה הרבה זמן." (ליס ולנדאו, 8.6.20).[67]

במלים אחרות, "שגרת הקורונה" (מצב חירום מתמשך) היא לאורך זמן, וכך גם השעיית זכויות דמוקרטיות וזכויות הפרט, במסגרת כלכלה מתכווצת; "שגרת הקורונה" תיפסק רק אם יימצא חיסון, ואז חישובי עלות-התועלת יהיו מוטים-לחלוטין, מכיוון שה"תועלת" לא תהיה בריאותית (התועלת הבריאותית של החיסון, מול תופעות לוואי אפשריות), אלא הפסקת "שגרת הקורונה", על תופעות הלוואי החברתיות-הכלכליות שלה.[68] עד לחיסון, מאוימת האוכלוסייה ב"גל שני", שהינו הגל השני של האוטוקרטיה הסמכותנית השולטת לכאורה בחסות המדע, כפי שבעבר שלטו שליטים בחסדי הכנסייה.

חיסון הקורונה עלול להיות תרגיל בחיסון בכפייה, במיוחד לנוכח אי-האמון הציבורי הגובר כלפי תעשיית החיסונים בכלל, ובשל המהירות בה מפתחים החיסון לקורונה בפרט[69]; כבר בתחילת מאי העבירה דנמרק חוק על-פיו תהיה חובת חיסון לקורונה (כאשר זה יגיע), ומי שיסרב ילך לכלא (Jackson, 1.5.20) [70]. גם בבריטניה עבר חוק מפחיד דומה[71]; הדמוקרטיות ניגפות בפני שיקולי "בריאות הציבור".

העובדה ששיקולי בטיחות החיסון יהיו משניים, בשיקולי הממשלה, הודגמו כאשר התברר שמדינת ישראל חתמה על הסכם מקדמי לרכישת החיסון של חברת "מודרנה" (תמורת 66 מליון דולר), למרות שטרם עבר מבדקי הבטיחות, וגם טענות היעילות עדיין אינן ברורות.[72] במלים אחרות, ממשלת ישראל מפחדת יותר מהווירוס מאשר מפגיעות של רפואת-יתר ודאיות בשל חיסון המוני. זאת ועוד, מדובר בטכנולוגיה חדשה של חיסוני RNA, כלומר חיסון שנועד להפעיל את ה-DNA האנושי לייצר הנוגדנים הנדרשים; מניפולציה חסרת תקדים על הביולוגיה האנושית, בידי חברה שטרם פיתחה חיסונים. הסיכונים בלתי-נסבלים, וכך גם האדישות כלפי סיכונים אלה.

 

סיכום ומסקנות

  1. חשבון-נפש בתחום בריאות הציבור

מאנשי רפואה ובריאות הציבור נדרש חשבון נפש, על משמעות הפיכת ישראל ומדינות נוספות לטכנוקרטיות רפואיות סמכותניות, בשם מדע עליו ראוי וצריך להתווכח.

מדיניות הקורונה אינה עומדת במבחנים בסיסיים של אתיקה רפואית מקצועית (ביו-אתיקה). אתיקה כוללת מחויבות לאמת, וכך גם המדע, שבהיעדר אתיקה אינו יכול להיות נכון. המחלוקות העובדתיות והמתודולוגיות סביב מדיניות הקורונה שוללות הלגיטימציה ל"מצב חירום" בכפייה, ומצדיקות סיום משטר הקורונה לאלתר, והחלפתו בהמלצות וולונטריות שיגובשו בהסכמה בפורומים רחבים הכוללים מומחים ואזרחים מתחומים מגוונים. תחום "בריאות הציבור" אינו מצדיק השעיית זכויות הפרט, למעט במקרים הקיצוניים ביותר, שלא כמו במקרה הקורונה. על בכירי התחום בארץ להודיע כי הם מסירים תמיכתם במשטר "מצב החירום". עד אז הם נושאים באחריות ישירה לפגיעה בזכויות הפרט, במסגרת מדיניות אכזרית, לא-מדעית ולא-יעילה, ולהידרדרות הדמוקרטיה בישראל למשטר ביופוליטי טכנוקרטי-רפואי סמכותני, ללא עכבות בסוגיות של ביו-כוח קיצוני.

האמת הפשוטה: שיעור התמותה הנמוך מקורונה אינו מצדיק המשך הניסוי החברתי האכזרי הנוכחי, כולל "איפוס" חברתי-כלכלי, "ריחוק חברתי" (המוביל לדיכאון), המסיכות (בדיחה אפידמיולוגית), מדידות החום בכניסה לחנויות (פלישה למרחב האישי, ותרגול מסוכן בלכוון כמו-אקדח למצחם של אזרחים); אלכוג'ל (ביטוי להפרעת היפוכונדרית קשה, ופגיעה במיקרוביום האישי—המהווה תנאי לבריאות), ועוד.

חשבון נפש נדרש גם בשל חטאי ומשגי העבר, שהכשירו המשבר הנוכחי, ובראשם חוסר היכולת להודות בטעויות, הכחשת מחלוקות ואי-שמירת האמת בסוגיות של בטיחות וסיכונים של אמצעי "בריאות הציבור" ומסגור פוגעני של יריבים אינטלקטואליים כ"מתנגדים" שאינם מבינים במדע (כיום: "מכחישי קורונה").

"מצב החירום" שהוכרז עקב איום הקורונה יצר  סדרת משברים נוספים בתחום בריאות הציבור, "תופעות לוואי" של משטר הקורונה, שיצרו פגיעות בריאותיות וכלכליות נגזרות שתוצאותיהן לא חושבו מבעוד מועד, כולל פגיעה קשה ובלתי-מידתית בזכויות הפרט, בדמוקרטיה ובעקרונות הביו-אתיקה. בינתיים נחשף ששיקולי "בריאות הציבור" לא כוללים שיקולים רחבים יותר, כמו יציבות כלכלית, מעגלי תמיכה חברתיים/משפחתיים, פעילות גופנית, אור שמש או זכויות הפרט. הכל הוכפף לשיקולי "השטחת העקומה".

מדיניות הקורונה כרוכה בפשעים כנגד האנושיות (אין תרגום טוב לאנגלית), כלומר דה-הומניזציה (dehumanization), להבדיל מפשעים כנגד האנושות (humanity). האנושיות היא מה שמגדיר אותנו כבני אדם, למשל הבעות הפנים, המוסתרות-במסכות. הרעיון לשים צמידים על פעוטות וילדים, כדי למנוע מהם להתקרב האחד לשני, הוא פשע נוסף, כנגד טבע האדם החברתי. לעניות דעתנו, לא ייתכן שתקנות אלה עולות בקנה אחד עם פרשנות סבירה של חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו או עם רוחו של חוק זכויות החולה, ש"מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו."[73] המדהים הוא שבמשך שנים תוכננה לפרטיה מדיניות ("מוכנות" לפנדמיה) שמשמעה השעיית זכויות הפרט לאורך זמן, מבלי שהציבור נשאל אם יסכים לכך. מומחי "בריאות הציבור" התעלמו מהשלכות אירוע שבבת אחת הופך דמוקרטיות לטכנוקרטיות-רפואיות, בנות-דמותם של משטרים אוטוריטריים מפחידים. מסיבה זו, נדרש חשבון נפש, בתחום בריאות הציבור וברפואה בכלל.

תחום "בריאות הציבור" יכול וצריך היה לשמש ציר מרכזי במדיניות הממשלה, לשמור על בריאות האזרחים. אם זו הייתה המשימה, היה מוטל איסור על זיהום אוויר ועל ריסוסים בגלייפוסט במרחב הציבורי, כל ציי הרכב המונעים בדיזל היו מוחלפים ברכבים חשמליים, הליך ייצור החשמל היה נקי, היו מוטלות מגבלות חמורות על קרינה במרחב הציבורי, בבריכות השחייה ובמקורות המים היו נמנעים משימוש בכלור לטובת חיטוי באוזון (שאינו משאיר יסוד שאריתי רעיל), מנורות ה-LED הלבנות מעכבות-המלטונין היו מוסרות מהמרחב הציבורי, ועוד. כל אלה משימות חשובות, שהיו מתבצעות לו בריאות האזרחים הייתה באמת ערך חשוב עבור השלטון. המומחים לבריאות הציבור מוזמנים להוביל המהפכה; מדובר בהזדמנות, לאחר שהתברר שבציבור יש מוכנות לצעדים מרחיקי לכת שנועדו להגן על הבריאות, ואגב כך להגן על המקום (הסביבה והטבע), מתוך שיקול דעת (ידיעת טוב ורע).

 

  1. כפייה "מדעית" (כמו כפייה דתית)

למרות שהדיון לעיל התבסס על סוגיות של זכויות הפרט וביואתיקה, מתבקש לשאול אם מדיניות הפאניקה וההשבתה הייתה מוצדקת, במשמעות של מבוססת-מדע. כידוע, מההתחלה נשמעים קולות ביקורתיים בעניין (למשל, של מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, פרופ' יורם לס, שעד כה דייק בנתוניו ובתחזיותיו).

לעניין זה, נציין עובדה יחידה: מתברר שהמודלים שגו בהערכת יתר של מסוכנות וחומרת המגיפה בשל הנחות שגויות שעמדו בבסיס המודלים, בעיקר הבריטי, בו נעשה שימוש גם בישראל—למשל, הערכת יתר של אחוזי תמותה; הערכת חסר של מספר הנדבקים שלא פיתחו המחלה ("חולים א-סימפטומטיים"); בדיקות לא-מהימנות לאיתור "חולים" א-סימפטומטיים, הערכת-יתר של הסיכון להידבק במפגש מקרי עם וירוס במרחב הציבורי (או מ"משטחים"),[74] ועוד. פירוש הדבר שאזרחי ישראל חיים על-פי מדיניות המסתמכת על תיאוריות ומודלים שהם לכל הפחות לא-מדויקים, מבחינת תמונת המציאות שלהם.

כפיית תמונת מציאות זו (שגויה לפחות בחלקה), בידי המדינה, דומה לכפייה דתית בעבר, בידי החיבור-כנסייה/מדינה, שהתקיים באירופה מאות שנים. כיום חיבור דומה מתקיים בין המדינה לבין ה"מדע", ובמיוחד הרפואה, ובמיוחד בריאות הציבור, ובמיוחד בסוגיות של חשש ממחלות מדבקות והאמצעים להתמודד עמן.

ההוכחה שמדיניות הנוכחית איננה "מדעית" בשום קנה מידה, היא העובדה שהיא איננה ניתנת להפרכה (falsificationism), המבחן של פילוסוף המדע קרל פופר [75](Popper, 1935) לתיאוריה "מדעית". אלה הטוענים שהעובדה שהתחזיות לא התגשמו מוכיחה-לכאורה שהסגר "הצליח", מוכיחים שמדובר במדיניות לא-מדעית, מכיוון שאין תרחיש בו היא עשויה הייתה להתגלות בדיעבד כלא-נכונה, ובכך מוכח שהייתה שגויה מלכתחילה, לפחות במובן שלא-הייתה "מדעית"—ניתנת להפרכה.

לרפואה תיאוריות לא-מושלמות (ולכן תמונת מציאות לא-מדויקת) גם בנושאים אחרים. כך למשל, ברפואה טרם טרחו ללמוד סוגיות של יציבה נכונה ושל נשימה נכונה, שהם ליבת התרגול ביוגה או בטאי צ'י (מישורי, 2018).[76] הייתכן שתרגילי נשימה היו יכולים להוות חלק מההכנות לקורונה? האם ברור שהימנעות קיצונית (היגיינה וסטריליזציה היסטרית) עדיפה על תרגול הריאות באמצעות תרגילי פרנאיאמה או צ'י קונג?[77]

 (ואם מומחי בריאות הציבור ואנשי הרפואה יגידו שתרגול נשימה לא שייך לרפואה, או לתגובה הראויה למחלת ריאות חדשה, זו תהיה הוכחה לפער ההולך ומתרחב בין "בריאות" לבין "רפואה".)

מדיניות הקורונה משקפת פחד לא-רציונלי מווירוסים, על-חשבון אמון במערכת החיסונית של הגוף (צלם האדם), וביכולת טבע האדם להתמודד עם איומים. כל מי שמאמין בתבונת הטבע (או בכוח עליון), אינו יכול שלא להיבהל ממדיניות המזהה אקסקלוסיבית (בלעדית) בין "בריאות" לבין מניעת-חשיפה אובססיבית לפתוגנים, או לבין טכנולוגיות ניסיוניות עם בעיות בטיחות קשות (חיסונים, במיוחד בטכנולוגיית RNA, שאמורות "לתכנת" ה-DNA האנושי).

עבודה זרה מנוגדת ל"אמת", ומניחה אמונה שלמה באלילים אחרים (טכנולוגיות רפואיות) ובכוהניהם: ארגון הבריאות העולמי, המומחים לבריאות הציבור, ובתמונת העולם שלהם, ובראשה הפחד מווירוסים (עד כדי הפרדת יילודים מאימותיהם המאובחנות-בקורונה)[78],  בדומה לפחד בעבר משדים, שאת שמם היו ממלמלים ביראה.

 

  1. חופש מכפיה מדעית (כמו הפרדת הדת מהמדינה)

מאחר והמדע בעידן הקורונה פיתח סממנים של מעין-דת (תפיסת עולם סמכותנית, שניתן להתווכח על עקרונותיה), נוצר הצורך לדרוש לאלתר הזכות למדע לא-סמכותני ולחופש מכפיה מדעית, כולל רפואית. הזכות צריכה לכלול אפשרות להיות חלק מקבוצה מדעית/רעיונית כגון קבוצה המאמינה בבריאות טבעית, וכוללת הזכות להימנע מביוכוח, מטיפול רפואי בכפייה ומשליטת "מומחים" טכנוקרטים.

מותר (ולעתים אף מומלץ ביותר) לצרוך שירותי רפואה, במיוחד רפואת חירום דחופה, בהתבסס על הסכמה-מדעת, על-פי עקרונות האתיקה הרפואית המקובלים, אולם חופש המצפון וחופש הדת מחייבים שהמדינה תאפשר לאזרחים לחיות על-פי עקרונות של בריאות טבעית, כולל הזכות לחיות שלא על-פי הרפואה הקונבנציונלית (והמדע התאגידי המושחת שאין לדעת אילו חלקות קלקל בה, ועד כמה, כולל במסגרת משבר הקורונה), כולל הזכות ללידה טבעית, לרפואות מהטבע (כולל תזונה קנבינואידית ופסיכדליה), לשמירה על המקום (איכות הסביבה), מזון טבעי (לא מהונדס, ללא חומרי שימור סינתטיים והדברה), והתרת כל האיסורים של ביו-כוח קיצוני משיקולי "בריאות" או "רפואה"; למען הסר ספק: הזכות לבריאות טבעית שוללת מדיקליזציה מכל סוג שהוא, כולל של המרחב הציבורי. גם מערכת המשפט והבג"ץ עומדים למבחן, אם באמת "מלוא כל הארץ משפט", כפי שטען אהרון ברק, גם במשמעות של שמירה על זכויות הפרט, חופש המחשבה, הדת והמצפון, ועל החירות לחיות חופשיים-מכפייה בעידן של ביופוליטיקה ו-BIOPOWER קיצוני.[79]

 

  1. ממשבר להזדמנות (לקראת ט"ו באב)

לצד המשבר יש הזדמנות. בכל העולם נשמו אנשים לרווחה, תרתי משמע, כשזיהום האוויר והרעש פחתו לתקופה (ומאז חזרו); רבים חוו פסק-זמן מבורך, כשהמרוץ המטורף עבודה/צרכנות פסק לפתע; הריחוק החברתי אפשר התכנסות, התבודדות ושינוי דפוסי חשיבה; מעין יום-כיפור מתמשך, בו נשארו רבים במקומם במשך תקופה ארוכה, הזדמנות לחשבון נפש על סדרי עדיפויות, דמוקרטיה וחירות (כחופש מביו-כוח), על בריאות (שרחבה יותר מרפואה) ועל מה שנחשב בעינינו כ"מדע" (להבדיל מאמונה במה שמדענים אומרים: מדענות scientism).

כשהמדע הופך למדענות, יש סיכוי לערעור הפרדיגמה הקיימת במדע, כולל מושג האדם (שכיום מוגדר בעיקר ברפואה), וקידום שינויי פרדיגמה המתבקשים זה מכבר, למשל בכיוון של חקר התודעה[80] ומתודולוגיות אקולוגיות, מערכתיות והוליסטיות.

המדע הדיסציפלינרי, המחלק את חקר המציאות למתודולוגיות נפרדות ולשלטון-מומחים כמו-פיאודלי, במסגרת דיסציפלינות נפרדות ואטומות-הדדית (מגדל השן, שהפך למגדל בבל) יצטרך להשתנות, או שיהפוך למדענות חסרת-תקנה, וכך גם האקדמיה.

משבר הקורונה מהווה הזדמנות למדע ולאקדמיה להשתחרר מ"שלטון המומחים", לבצע דמוקרטיזציה של הדיון המדעי, בו ישתתפו לא רק אנשי אקדמיה מתחומים מגוונים, אלא כל אדם משכיל שמסוגל לקרוא עבודות מחקר ולהעריכן מתוך ספקנות וביקורת. לצורך כך, המדע יצטרך לגלות-מחדש את אומנות ה"שקלא וטריא" הארגומנטציה, הוויכוח (Disputatio) ואת היכולת להבין "דבר מתוך דבר", קריטריונים איכותניים שיחליפו השיטה הפסולה-לחלוטין דהיום, לפיה ערכה של עבודה אקדמית נמדד על פי IMPACT FACTOR, כלומר שקלול ערכה של הבמה בה פורסם המחקר (יוקרת כתב העת או בית ההוצאה לאור), כפול מספר הציטוטים שקיבלה העבודה—קריטריונים לא-ענייניים בלבד, המאפשרים להיררכיות אקדמיות ומקצועיות לשלוט במה שנחשב ראוי לפרסום ולכן לנכון-לכאורה מדעית.

זאת ועוד, המדע יצטרך להכיר בעובדה שידע תקף נמצא גם מחוץ לתחומי האקדמיה והמדע; למשל בפרמקלצ'ר (Permaculture), בטכנולוגיות אקולוגיות מסורתיות (TEK),[81] ביוגה, ברפואות מסורתיות ובשיטות בריאות משלימות (biohacking), בהן ניתן להתמחות (ומהן ניתן ללמוד) גם ללא תואר או מעמד אקדמי. גם אלה חלק מהמדע, ועדיין מצפים להכרה.

חשוב ששינוי זה ייערך מתוך דיון-מחודש בעקרונות הפילוסופיים והאתיים של המדע, במיוחד בהקשרים ביואתיים, בלעדיהם המדע הופך למפעל דכאני, המנוגד לחזון המקורי של תקופת הנאורות (enlightenment), שבו חשבו שחידוש המדע ותיקון ושחרור האדם מהווים פרויקט משותף.

גם מושג האדם יעבור דיון-מחודש, ובראש ובראשונה בסוגיות של בריאות וטבע מול טכנולוגיה, הקשורות לשאלות כמו "מי שולט במדע", שחייבים להקשות בהם בשל הדומיננטיות של תקציבי מחקר ותמריצים ממין אלה במדע וברפואה העכשוויים. 

בנסיבות כאלה, היחסים בין "מדע" לבין "רוחניות" או "דת" עשויים להשתנות. במקום ויכוח עקר על ה"אמת", במושגי "משפט הקופים" של המאה ה-19, עשויה להתפתח ההכרה ההדדית שגם במדע עלולות להימצא היררכיות דכאניות שאינן מקפידות על האמת. בדתות, מנגד, עשויים להתפתח משבר אמוניים שונים, כשיתברר שלאורך שנים שינתה הדת את פניה, כשבלי משים התירו ה"מומחים" בדת ל"מומחים" במדע להגדיר עבורם את המציאות, וממילא יעלה הצורך בסינתזה ובניסוח-מחודש של עיקרים.

אזרחי ישראל חוו לראשונה תחושות של פחד וניכור מהמדינה. האתגר של טיפוח אמפטיה והבנה כלפי תחושות ה"שכנים"—שבמשך שנים רבות חיים במשטר צבאי של "סגר" מתמשך משיקולי ביטחון—יהיה פשוט יותר לאחר ההתנסות במשטר-חירום דכאני. לא ניתן להימלט מהתחושה שהסגר (כלי של המערכת החיסונית—במקרה זה מערכת הביטחון), הפך להרגל של מחשבה, ולכן מופעל כיום כלפי האזרחים עצמם, משיקולי (או תירוצי) בריאות הציבור (כשל אוטואימוני). הרהורים כאלה עשויים לשנות קווי הוויכוח העקר הקודמים והתפלים בין ימין/שמאל בעניין היחסים עם השכנים לטובת רעיונות חדשים. סימנים לשינוי לטובה נמצאים בכל מקום. בברלין הפגינו מאות אלפים נגד משטר הקורונה,[82] מתפרסמות עצומות בינלאומיות כנגד חיסון-עתידי בכפייה,[83] ומתנהל מרוץ בין הניסיונות להציג מידע ספקני וביקורתי לבין ניסיונות ההשתקה. ברחבי הארץ וגם בחו"ל מתקיימים מעגלי שיח ומדיטציה[84], שנועדו להחליף את אווירת הפחד בנכונות לריפוי, מתוך הכרה בטראומה המשותפת ובצורך להשתנות.

לא תהיה חזרה לאחור. עדיין לא ברור אם ה"נורמלי" החדש יהיה קרוב יותר לתשעה באב (שנאת חינם) דיסטופית, או לט"ו באב (אחווה) אוטופית: לדמוקרטיה השתתפותית או לתיאוקרטיה סמכותנית (מדענית). לא ברור אם יתממשו פנטסיות טרנס-הומניסטיות מסוכנות של "שבבים" מושתלים-בגוף (זיהוי-דיגיטלי כדי לנתר חיסונים או "סיכונים" ביולוגיים), וממשק (דו-כיווני) של אדם-מכונה, או שהמדיניות הציבורית תטפח בריאות טבעית, המבוססת על הרמוניה בין אדם למקום, מתוך כבוד לתבונה שבבריאה—הטבע והאבולוציה—כחיסון התודעה ממגפה של מידות רעות אנושיות כמו פחד או יוהרה.[85] לכל הפחות, עלינו לוודא שאתגר הקורונה לא יהיה כישלון מתמשך במונחים של ביואתיקה; התיקון עדיין אפשרי, באמצעות קידוש שיקול ה"דעת" (ידיעת טוב ורע), וההכרה בכבוד צלם האדם, וחיבור עמוק מתוך ענווה למקום ולטבע (Biophilia). בלעדיהם תהפוך הרפואה לסיוט ואיתם היא תמשיך להיות חלק חשוב ומכובד בתיקון האדם.

תשעה באב, 2020

נוסח מתוקן:

02.8.20

 

מקורות:

 אנונימי (2018). צבים כל הדרך למטה: חיסונים – מדע ומיתוסים. הוצאה פרטית, ישראל. (פרק ראשון: https://bit.ly/2VJ5cv9  , מקורות https://bit.ly/3ev9XBb) 

הברמאס, י' (2003). עתידו של טבע האדם: בדרך אל אוגניקה ליברלית? הקיבוץ המאוחד.

הייק פ' (1944). הדרך לשעבוד, הוצאת שלם, 1998.

הכנסת (16.3.16). פרוטוקול מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. https://bit.ly/2MBT8ab

לביא א' (25.2.20). חוקרים זועמים: אוניברסיטת תל אביב ביטלה כנס על נזקי קרינה.   https://www.zman.co.il/84512/open/

מישורי, ד' (2020). מדע דיסציפלינרי, "חופש אקדמי" ושלטון ה"מומחים": ביקורת עקרונות האתיקה המקצועית, ע"פ פרופ' כשר. רבעון לחקר המשאב האנושי וניהול ארגונים  5 (1): 103-128.     https://bit.ly/2Xe6AXh

מישורי, ד. (2019). איום על בריאות הציבור הערות ראשוניות בעניין עמדתו המבהילה של ה-WHO בעניין "הססני" החיסונים. עלון הביואתיקה 19. https://bit.ly/2yngAVA

מישורי, ד' (31.3.19). חוות דעת מומחה: הרפורמה בקנאביס רפואי: השלכות ביואתיות (מדעיות, רפואיות, אתיות) של מדיניות ממשלת ישראל ומשרד הבריאות: "מדיקליזציה, לא ליגליזציה". הגשה במסגרת בג"ץ עמותת הקנאביס הרפואי נגד היק"ר ומשרד הבריאות (2335/19).  https://bit.ly/2FKKGDn

מישורי, ד. (2018).  יציבות: מחקר על גוף-תודעה וסביבה. הוצאת גרף. https://environment.tau.ac.il/FirmnessBook

פוקו, מ' [1976] 1996תולדות המיניות, הרצון לדעת, תרגום: ג' אש, תל אביב: הקיבוץ המאוחד

קליין, נ' (2007). דוקטרינת ההלם, אנדלוס 2009.

 

Furedi, F. (1997). Culture of Fear: Risk Taking and the Morality of Low Expectation. Continuum International Publishing Group.

Gostin, L. O. (Ed.). (2010). Public health law and ethics: a reader (Vol. 4). Univ of California Press: Ch 1: Public Health Law, Ethics and Human Rights: Mapping the Issues http://publichealthlaw.net/Reader/ch1/ch1.htm

Kass, N. (2001). An Ethics Framework for Public Health, American Journal of Public Health 91: 1776-1782.    https://bit.ly/2KiOhdC

Mishori, D. (2019). The Rule of Experts: Academic Freedom, Professional/Academic Ethics and Disciplinary Science. Social Ethics Society Journal of Applied Philosophy 5, (2): 23-62.  https://bit.ly/2VE7QlP

D. Mishori (2019a). Water Keepers, Fluoridation and the Rule of Experts: Bioethics, Biohacking, and Disciplinary Science, Eubios Journal of Asian and International Bioethics EJAIB Vol. 29 (1): 18-27. http://www.eubios.info/EJAIB12019.pdf

Mishori, D. (2020). Introduction: Social Ethics in the Technocratic (Corona) Era. In: C.R. Maboloc (ed.), Ethics in Contemporary Philippine Society: XIII-XX. https://bit.ly/2Yg8CIp 

Mishori, D. (2020a). Medical Technocracy, Extreme BioPower and Human Rights: Heretic Criticism of "Public Health" Authoritarian Corona Policies. Social Ethics Society Journal of Applied Philosophy; Special Issue on COVID-19, July 2020: 230-266. http://ses-journal.com/wp-content/uploads/2020/07/Article-10_Mishori_SESJuly2020.pdf.  

Popper, K. (1935) (1959—1st English edition). The Logic of Scientific Discovery. Routledge, 2002.

WHO (2018). Essential steps for developing or updating a national pandemic influenza preparedness plan. Geneva. https://bit.ly/3cB1lHr

WHO (2018a). A checklist for pandemic influenza risk and impact management: building capacity for pandemic response. Geneva. https://bit.ly/2XU0Cg2 

 



[1]  הייק פ' (1944). הדרך לשעבוד, הוצאת שלם, 1998.

 [2] עדות לכך היא מעצר של אקטיביסט, חשוד "בהסתה". אברבוך, מ' (10.6.20). "אתה חשוד בהסתה": שלושה שוטרים נכנסו לבית ללא צו והעלימו אדם למשך שעות. המקום הכי חם בגיהנום. https://bit.ly/2MOLAl7

[3] Gostin, L. O. (Ed.). (2010). Public health law and ethics: a reader (Vol. 4). Univ of California Press: Ch 1: Public Health Law, Ethics and Human Rights: Mapping the Issues http://publichealthlaw.net/Reader/ch1/ch1.htm

[4] Kass, N. (2001). An Ethics Framework for Public Health, American Journal of Public Health 91: 1776-1782.    https://bit.ly/2KiOhdC

[5] Politicians and press reading from the same script (12.5.20) https://youtu.be/P7dfJ1lZ13g

[6] https://www.gavi.org/operating-model/gavis-partnership-model/bill-melinda-gates-foundation

[7] "literally "to breathe together," from assimilated form of com "with, together" (see con-) + spirare "to breathe" (see spirit (n.))." https://www.etymonline.com/word/conspire?ref=etymonline_crossreference

[8] WHO (2018). Essential steps for developing or updating a national pandemic influenza preparedness plan. Geneva. https://bit.ly/3cB1lHr

[9] WHO (2018a). A checklist for pandemic influenza risk and impact management: building capacity for pandemic response. Geneva. https://bit.ly/2XU0Cg2

[10] "Treatment of affected individuals [of EHS] should focus on the health symptoms and the clinical picture, and not on the person's perceived need for reducing or eliminating EMF in the workplace or home." In: WHO Media centre (December 2005): Electromagnetic fields and public health; Electromagnetic hypersensitivity [EHS]. https://www.who.int/peh-emf/publications/facts/fs296/en/

[11] Mishori, D. (2020). Introduction: Social Ethics in the Technocratic (Corona) Era. In: C.R. Maboloc (ed.), Ethics in Contemporary Philippine Society: XIII-XX. https://bit.ly/2Yg8CIp 

Mishori, D. (2020a). Medical Technocracy, Extreme BioPower and Human Rights: Heretic Criticism of "Public Health" Authoritarian Corona Policies. Social Ethics Society Journal of Applied Philosophy; Special Issue on COVID-19, July 2020: 230-266. http://ses-journal.com/wp-content/uploads/2020/07/Article-10_Mishori_SESJuly2020.pdf.

[12]  חיים ריבלין (7.7.20). הסיבה לזינוק בחולי הקורונה הקשים: שינוי בהגדרות של בתיה"ח ...בתי החולים הורידו את הרף לפיו הוגדר חולה קשה, מה שגרם לעלייה מלאכותית במספרים. ערוץ 13. https://bit.ly/2W570Q8

[13]  בנדל נ' (16.4.20). ראש שירותי בריאות הציבור בבג"ץ: שוקלים להרחיב משמעותית את מעקבי שב"כ. הארץ.  https://bit.ly/3bhaFjg

[14]  כביר ע' (7.6.20). בארה"ב מתכננים צמיד מעקב לתלמידים: בישראל אסור לתת לזה לקרות. כלכליסט. https://bit.ly/2VcODYX

[15]  כביר ע' (23.6.20). המל"ל מעוניין לחלק צמידי בלוטות' למעקב אחר 3.5 מיליון ישראלים עלות המהלך - 50 מיליון דולר. כלכליסט. https://bit.ly/2Yp0Mfu 

[16]   "המצלמה התרמית  Therm-App MD החדשה, בעזרתה תוכלו  למדוד ולזהות חום גוף באופן אוטומטי, מהיר ומדויק, מבלי ליצור התקהלות ותורים ארוכים. מתאים במיוחד 🏨 לבתי מלון, 🏫 מוסדות חינוך, 🏢 בנייני משרדים, 🏗️אזורי תעשייה, 🏪 מרכזי קניות ועוד." AMI Technologies, 21.5.20.

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=3245052288885787&id=383808631676848

[17] Furedi, F. (1997). Culture of Fear: Risk Taking and the Morality of Low Expectation. Continuum International Publishing Group.

[18]  עמרי מניב (6.7.20). "מגפת שקר": המרצה שמשווה את הסגר על שכונות - לגטאות • מכחישי הקורונה, חלק ב' | ערוץ 13.  https://bit.ly/2C7VVGN.

[19] מיטל יסעור (7.7.20). הנתונים המלאים נחשפים: 65.8 אחוז נדבקו בבית, ישראל היום. https://www.israelhayom.co.il/article/778335

[20]       דותן גבאי (20.7.20). הצעת חוק איכוני השב"כ אושרה: "60% מהערעורים על בידוד – התקבלו". אתר MIVZAKLIVE. 

https://www.mivzaklive.co.il/archives/359295?fbclid=IwAR1MiFUXzocyFAyyBAf69sNIYlgDJjLNh2C0rVNBP944zyls1c9IBpw1ODE

[21]  מהצד השני עם גיא זהר (17.7.20).‏ נתוני קורונה - מי צריך כאלה? משרד הבריאות מציג: נתונים זה לחלשים. כאן 11.  https://www.facebook.com/100Tzad/videos/215408103008376

[22]   גבי שניידר (21.7.20). שר הבריאות: "ההתנהגות בוועדת הקורונה תוביל אותנו לסגר מלא". אתר הידברות.  https://www.hidabroot.org/article/1142241

[23]  מבחינת רבים, מחלה שצריכים בדיקה כדי לדעת שאתה "חולה" אינה מגפה כה מסוכנת.

[24]   גלי וינרב, שי ניב (1.2.13). בתי"ח עמוסים, 900 מתים: איך מתמודדים עם השפעת? https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000818781&fbclid=IwAR1e5d0hkbr7C3cUa6A1C7QCpVJU4SvUVK1ptBaHb9xXHp1u-ZSchffnXXo

[25] רותם אליזרע וענבר טויזר (28.5.19). בכל יום מתים 22 ישראלים ממחלות הקשורות בעישון כ-8,000 איש מתים מדי שנה בישראל מעישון, YNET. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5516469,00.html

[26]  מספר נפטרים כולל (למ"ס): ינואר-יוני 2019 סה"כ 24,121 מתים, ינואר-יוני 2020 סה"כ 23,743 מתים; ממוצע המתים בני 70 ומעלה: ינואר- יוני 2019, 18,141 מתים, ינואר-יוני 2020 18,026 מתים.

[27] ד"ר דורון עמוסי (29.07.20). יש יותר מאובחנים בקורונה אבל האם הם חולים? לא לפי מה שאני רואה. YNET. https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5770050,00.html

[28]  רזניק ר' (22.07.20). שיפור משמעותי במערך הבדיקות ומאבק במכחישי הקורונה: הפרויקטור – לטיפולך. ישראל היום. https://www.israelhayom.co.il/article/783263

[29]   רזניק ר' (29.07.20). "עוד ארוכה הדרך להשגת אמון הציבור". ישראל היום.  https://www.pressreader.com/israel/israel-hayom/20200729/281612422730794

[30]   פייטלסון ד' (14.4.20). אירוע חסר תקדים, או תגובה שיצאה מפרופורציה? TheMarker.  https://bit.ly/3bl7Ldx

[31]  אשכנזי, ש' (15.6.20). ההחלטות הסותרות, הזיגזג וחוסר ההיגיון: כך איבדו הישראלים את האמון בהנחיות הקורונה. גלובס. https://bit.ly/2Nu7YAE

[32]  יעל פרידסון, אדיר ינקו (28.07.20) [הפרויקטור]: "האמון התערער, לא יהיו עוד הגבלות בלי היגיון". YNET. https://www.ynet.co.il/article/r10H11a6lP

[33]  מכתב מנכ"ל משרד הבריאות ליו"ר הוועדה הרפואית המייעצת לקנאביס רפואי (31.10.10): "המדיניות שאני קובע לנושא, היא להגביל את מס' המשתמשים גם על חשבון אי הכללת אבחנות נוספות, שיביאו בין השאר לפגיעה בחלק מהאנשים שיכולים להשתפר רפואית. [דגש בקו במקור] באופן ספציפי אני מבקש להגביל: (1) הכללת אבחנות של מחלות שכיחות כגון פרקינסון. (2) הכללת מחלות שקשה לאבחן אותם באופן מדויק (לדוגמה: תסמונת פיברומיאלגיה). (3) מחלות שהתגובה לקנאביס דומה לתרופה אחרת. אבקש שתבחנו את התהליך שהתרחש בקליפורניה בעניין זה ושהוביל לשימוש רפואי רחב (מדי). "

[34]  אשכנזי, ש' (27.4.20). מדענים נגד הנחיות הממשלה: להחמרה בנושא המסכות אין סיבה רפואית. גלובס. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001326625

[35] Officials keep warning the public not to touch their faces – and then do just that (5.3.20). https://www.youtube.com/watch?time_continue=75&v=mA1wqjaeKj0&feature=emb_logo

[36] פוסט מומלץ: ד"ר יפה שיר-רז, "קוסמטיקה של הסיכון".  https://www.facebook.com/yaffa.shirraz/posts/10158420110627629.

[37] Whitehouse, P. J. (1999). The ecomedical disconnection syndrome. The Hastings Center Report29(1), 41-44. https://www.jstor.org/stable/pdf/3528539.pdf

[38]  איתי גל (19.4.20). מומחים מזהירים: פעילות ספורטיבית מאומצת עם מסכה – מסוכנת. YNET. https://www.ynet.co.il/health/article/r1T5POtdI

[39]  אדיר ינקו (19.4.20). מחדד נהלים: משרד הבריאות קובע - פעילות ספורטיבית לא מחייבת מסכה. https://www.ynet.co.il/health/article/BJacD0F00L

[40]  התו הסגול – הנחיות חבישת מסכה תאריך פרסום: 28/04/2020, תאריך עדכון: 21/06/2020.  https://govextra.gov.il/economy-tavsagol/more-info/mask/

[41] Masks Are Neither Effective Nor Safe: A Summary Of The Science (15/7/20). https://www.citizensforfreespeech.org/masks_are_neither_effective_nor_safe_a_summary_of_the_science

[42] M Klompas, C Morris, et al. Universal masking in hospitals in the Covid-19 era. N Eng J Med. 2020; 382 e63. https://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMp2006372

[43] A Chughtai, S Stelzer-Braid, et al.  Contamination by respiratory viruses on our surface of medical masks used by hospital healthcare workers.  BMC Infect Dis. 2019 Jun 3; 19(1): 491. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31159777/

[44] C MacIntyre, H Seale, et al. A cluster randomized trial of cloth masks compared with medical masks in healthcare workers.  BMJ Open. 2015; 5(4) https://bmjopen.bmj.com/content/5/4/e006577

[45] 40  A Beder, U Buyukkocak, et al. Preliminary report on surgical mask induced deoxygenation during major surgery. Neurocirugia. 2008; 19: 121-126. http://scielo.isciii.es/pdf/neuro/v19n2/3.pdf

[46]  AFP (31.7.20). במדינות הנורדיות לא עוטים מסכות: "אין היגיון כעת". YNET. https://bit.ly/3k4LeGj

[47]  J.D. Miles (29.7.20). Mask Fatigue: Some North Texas Workers Claim Headaches, Shortness Of Breath And Anxiety. CBS local (Texas). https://cbsloc.al/2DuVnv7

[48]  Gadi Wilcherski גדי וילצ'רסקי ‏(24.7.20). [פוסט תמונות של שוטרים עוטים מסכות שלא על האף/הפה] "זה לא פוסט נגד שוטרים, זה פוסט בעד בני-אדם. שוטרים הם גם בני-אדם. ובני-אדם לא יכולים להיות כל הזמן עם מסכה, אנחנו נחנקים. האף מבצבץ ומבקש לנשום אוויר, אנחנו שותים קפה לא בשלוק אחד, אנחנו צועקים ומתרגשים, אנחנו בני-אנוש!!! ... אתם יודעים שאי-אפשר להיות כל הזמן עם מסכה על הפה והאף. אז כשאתם רואים בן-אדם שהוריד רגע את המסכה אל תדפקו לו את הצורה עם הקנס המטורלל של ה-500 שקל; תעירו לו, תתריעו, תנשמו עמוק ובעיקר תזכרו שמולכם עומד מישהו בדיוק כמוכם, בן-אדם. https://www.facebook.com/GadiWilcherski/posts/3680595898623061

[49]  נוסעים בתחב"צ מתריעים: "האוטובוסים מפוצצים - בסוף נידבק". ישראל היום, 3.7.20. https://bit.ly/3elOTvF

[50]  להנחיות ליציבה נכונה, ראו הפרק השני בספר: מישורי, ד. (2018).  יציבות: מחקר על גוף-תודעה וסביבה. הוצאת גרף. https://environment.tau.ac.il/FirmnessBook

[51]   המסעדות גם נפתחו ביום שלישי בבוקר (21.7.20), עד לביטול ההנחיות מספר שעות מאוחר יותר בידי ועדת הקורונה בכנסת.  "המסעדות שלא חיכו לוועדה ופתחו" (21.07.20), YNET. https://www.ynet.co.il/article/BkRCVGVeP#autoplay

[52]  סכנות דור 5 | ד״ר דניאל מישורי  (02.8.20)    https://www.youtube.com/watch?v=Y0G3Qa_ChOQ

[53]  5G network coming to Wuhan (04/16/2018): http://en.hubei.gov.cn/news/newslist/201804/t20180416_1275769.shtml

[54]   פרופ' חגי לוין (מאי 2020): "זיהום אוויר ונגיף הקורונה החדש" דו"ח עבור המשרד להגנת הסביבה; (27.07.2020). https://www.gov.il/he/departments/news/link_between_exposure_to_air_pollution_and_increased_mortality_from_co_covid19

[55]   ראו מדקה 2.45, תכנית הבוקר של אורלי וגיא, ערוץ 10, (11.9.13): https://bit.ly/2WBHwuf

[56]   חדשות • 28.05.2016 "להתנגד למסקנות המחקר זה להתכחש למציאות" פרופ' סיגל סדצקי https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4808995,00.html

[57]  קליין, נ' (2007). דוקטרינת ההלם, אנדלוס 2009.

[58] אפלברג, ש' (2.4.20). המל"ל: תחזית התמותה במגפת הקורונה צנחה. TheMarker. https://bit.ly/2zdBRRY

[59]  https://www.weforum.org/great-reset/about

[60]  עמרי מילמן וענבל עומר (21.12.18). חוק הגבלת המזומן: מה מותר, מה אסור ובאילו מקרים אתם צפויים לקנס. כלכליסט.  https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3752543,00.html

[61]  אלה לוי-וינריב (02.07.20). תוספת לחוק ההסדרים: תקרת השימוש במזומן תהיה 6,000 שקל. גלובס. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001334478

[62]  הפסקת התשלום במזומן בתחבורה הציבורית; ...בהמשך להנחיות החדשות להתמודדות עם מגפת הקורונה (14.03.20). https://www.gov.il/he/departments/news/public_transportation_corona

[63] " The ability to prove who you are is a fundamental and universal human right. Because we live in a digital era, we need a trusted and reliable way to do that both in the physical world and online." https://id2020.org/digital-identity

[64]  כזכור, לפי קימרון, גביש, שחר ולויט (20.7.20), מספיקה חשיפה של 15-20% באוכלוסיה כדי להגיע לחיסון עדר (מסיבות המוסגרות במאמר). כשמדובר בחיסונים, ההנחה היא שנדרשים לפחות 95% מחוסנים כדי להשיג "חסינות עדר". מהתפרצות החצבת בשנת 2018-2019 בישראל, בה היו יותר מ-95% מחוסנים, עולה האפשרות שחיסונים יעילים הרבה פחות ממה שמקובל לחשוב בהשגת חסינות עדר, ועיקר ערכם (יתרונות לעומת חסרונות) לכן הוא בחיסון האינדיבידואלי; וזאת לעומת היתרונות והחסרונות של חיסוניות כתוצאה של הדבקה טבעית.

[65] Bill Gates - Normalcy Only Returns After Global Vaccination (18/4/20). https://www.youtube.com/watch?v=bXUcBrmNNwM

[66]   שובל ל' וכהנא א' (7.6.20). נתניהו: "בהיעדר חיסון נצטרך למצוא את פתרונות". ישראל היום. https://www.israelhayom.co.il/article/768573

[67]  ליס י' ולנדאו נ' (8.6.20). החוק למאבק בהתפשטות הנגיף יובא היום לדיון בקבינט הקורונה. הארץ.

[68] בדיקת חיסון וקבלת אישורים יכולה לקחת מספר שנים כדי שניתן יהיה לבדוק אותו לטווח ארוך. במקרה הזה חברות עובדות בקצב מואץ ומדינות (כמו ישראל) רוכשות את החיסונים לפני הניסויים הקליניים, דבר שיכול לגרום לכך שיחולקו חיסונים שהשפעתם לטווח הארוך לא נבדקה וככל הנראה גם לא תיבדק, עובדה שעלולה לפגוע בבריאות מקבלי החיסון, באופנים שעלולים להיות קטסטרופליים, בוודאי כשמדובר בטכנולוגיות חדשות וניסיוניות.

[69]  ניו יורק טיימס (21.7.20). אחרי שיהיה חיסון לקורונה צריך יהיה לשכנע אנשים לקבלו. זהו אתגר גדול משנדמה. הארץ. https://bit.ly/2ZKfo9U

[70] Jackson T. (1.5.20). Denmark passes “most extreme” law since WWII, will force vaccinations against Covid-19. RIPT, World News.  https://bit.ly/37FMR7K

[71] HC Bill 122, Corona Virus act 2020. https://services.parliament.uk/bills/2019-21/coronavirus.html

[72]  כהן ש' (17.6.20). נתניהו מאשר: "חתמנו על הסדר לרכישת חיסונים מחברת מודרנה". דהמרקר. https://www.themarker.com/coronavirus/1.8928966

[73]  חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996  https://www.nevo.co.il/law_html/law01/133_001.htm

[74] Daniela Hernandez, Sarah Toy and Betsy McKay (16/6/20). How Exactly Do You Catch Covid-19? There Is a Growing Consensus Surface contamination and fleeting encounters are less of a worry than close-up, person-to-person interactions for extended periods. Wall Street Journal.

https://www.wsj.com/articles/how-exactly-do-you-catch-covid-19-there-is-a-growing-consensus-11592317650?mod=e2fb&fbclid=IwAR2NuxJ79DKeIZZPwV3y0gWjQ4LMN3mVwMFFgfbasnHn-Vw03cvst803pSg

[75] Popper, K. (1935) (1959—1st English edition). The Logic of Scientific Discovery. Routledge, 2002.

[76]  מישורי, ד. (2018).  יציבות: מחקר על גוף-תודעה וסביבה. הוצאת גרף. https://environment.tau.ac.il/FirmnessBook

[77]    צ'י-קורונה (Chi-Corona) טכניקה בסיסית: כל נשימה מתחילה בנשיפה: אי אפשר למלא כלי מלא: חייבים לרוקן את הכלי, ולכן, הנשיפה תמיד מקדימה את השאיפה. נשיפה עמוקה דרך האף מלווה בצליל אֵהה Ehh דומם—קצה הלשון דבוק לחיך העליון בנקודה של ה-L (ל): E(L); השאיפה דרך האף, ואז הפה טיפטיפונת סגור, קצה הלשון דבוק לחיך העליון בנקודה של ה-L (ל), או דרך הפה, בצליל Ah דומם, הפה פעור לרווחה בשאיפה מקסימאלית (מומלץ בסוף להוציא הלשון ולפתוח העיניים לרווחה—"אריה" ביוגה). מומלץ לתרגל אחרי נשיפות ושאיפות מהירות, דרך האף או דרך הפה (שני תרגולים שונים). עם התרגול, נשיפה יחידה מתארכת במשך מספר דקות, ואז שואפים במשך מספר דקות. אפשר ורצוי לתרגל במרחב הציבורי (פעילות גופנית—ללא מסיכה), ליד מקור זיהום אוויר לתרגל עצירת נשימה (קומבקה, ביוגה). * אזהרה: אסור לתרגל צ'י-קורונה עם מסיכות, בשל הגבלת טווח הנשימה, המגבלות על תנועת הפה והלסת, וחשש מפני כימיקלים בשאיפה עמוקה. להרחבות בנושא יציבה ונשימה נכונה, ראו מישורי (2018).

[78]  ליאת בר סתו (31.7.20). "חיברו אותי למוניטור והשאירו אותי שם לבד, עם הצירים"; יולדות שמופרדות מתינוקות שזה עתה נולדו | mako.  https://bit.ly/2DquMQc

[79]  הפרדת הרפואה מהמדינה *אינה* כוללת ביטול הרגולציה, או מימון או סבסוד ממשלתי לשירותי רפואה, אלא רק את החובה לצרוך שירותים אלה, ולהיות מוגדר על-ידי התיאוריות הבלתי-מושלמות ולעתים השגויות (עבודה זרה) שהתפתחו בתחום.

[80]  אלקיים א, ומימון ע' (עורכים). מהי תודעה. הוצאת אדרא, 2018.

[81] R. Levi & D. Mishori (2017). Water, Virtue Ethics and TEK in Rajasthan: Anupam Mishra and the Rediscovery of Water Traditions. In: R. Ziegler & D. Groenfeldt (eds.), Global Water Ethics: Towards a Water Ethics Charter, Routledge: London, 2017: 197-214.

פ' חמאד, ד' מישורי (2017). נחלת הכלל וידע אקולוגי מסורתי בכפר צור באהר: קיימות אקולוגית-חברתית בעבר כהשראה להווה. מחקרי הנגב, ים המלח והערבה 9 (2): 69-85. https://bit.ly/39QhDfh

[82] Epoch Times (1.8.20). Berlin Anti-Corona-Demo: Redner spricht von 1,3 Millionen Teilnehmern – Polizei meldet 18 Verletzte (speaker speaks of 1.3 million participants - police report 18 injured). https://bit.ly/39Sca7Q

[83] PETITION: No to mandatory vaccination for the coronavirus

https://lifepetitions.com/petition/no-mandatory-vaccine-for-covid-19?fbclid=IwAR2AUWZkOdxmKRBpQ9EuBKgHFei8da48HDkj_VmRO_k1FqK3JsQQrP57d-c

[84]  הפגנת מדיטציה, כיכר בלפור בירושלים (צילום: גל אור Gal Orr), 02.8.20: https://bit.ly/33k1xsT

[85] Dubos R. J. (1959). Mirage of Health: Utopias, Progress and Biological Change Rutgers University Press, 1987 (Chapter 1):1-29. https://bit.ly/3gmJ8zy