עלון מס' 21, אוגוסט 2020
משטר הקורונה, ביו-אתיקה ו"בריאות הציבור"- חלק ראשון
 

משטר הקורונה, ביו-אתיקה ו"בריאות הציבור"-טכנוקרטיה רפואית, BioPower קיצוני וזכויות אדם/ ד"ר דניאל מישורי, ד"ר רותם ויצמן, עו"ד דקל חץ-דוד עוזר

 

"Your choices must reflect your hopes, not your fears". Nelson Mandela

 

חלק ראשון: זכויות הפרט

                                   

  1. עולם חדש מופלא

העולם הישן חרב. מוסכמות יסוד של זכויות אדם, דמוקרטיה וכלכלה נבעטו באחת מפני ההכרזה על מצב החירום משיקולי "בריאות הציבור": איום הקורונה. בעולם הישן, חופש התנועה (בתוך מדינות וביניהן), חופש ההתאגדות או הזכות לפרטיות (חופש ממעקב) היו מובנים מאליהם, וכך גם פרנסה במגוון של עיסוקים, שהושעו ללא הגבלת זמן משיקולי "בריאות הציבור".

העולם החדש דומה דמיון מחריד לדיסטופיות בהן המדינה שולטת באזרחים שלטון ללא מיצרים. נדרשת תיאוריה פוליטית חדשה שתסביר כיצד הדבר מן האפשר, וכיצד הוחלפה הדמוקרטיה כהרף-עין בצורת משטר חדשה, "טכנוקרטיה רפואית" (medical technocracy).

בדיסטופיה החדשה, מופעל כלי חדש, שטרם נעשה בו שימוש שיטתי בדיקטטורות מהסוג הישן: ביו-כוח קיצוני (Extreme BioPower) – מישטור קיצוני של גוף האזרחים, משיקולי "בריאות הציבור".

מישטור זה מנסה להגן על הגוף החברתי מאיום שטרם נוסח בצורה זו בהיסטוריה של המחשבה הפוליטית: כל אזרח עשוי להפוך לנשא של ווירוס, ולכן לחשוד בהפצת-מגיפה, עובדה שמצדיקה-לכאורה השעיית כל זכויות הפרט.

נדרש בדחיפות דיון עדכני בביו-אתיקה, שעד כה טרם נתנה דעתה על טיפול בכפייה בקנה מידה המוני באיומי מגפות, מאיימות יותר או פחות.

 

  1. התקף אוטואימוני אפילפטי לאומי

אם נדמה את ישראל לגוף חברתי, במשך שבועות רבים מצבה נראה כך: מוטלת חסרת אונים על הקרקע בהתקף כמו-אפילפטי קשה, תפקודי חיים בסיסיים הופסקו, ואחרים מתפקדים ברמה חלקית בלבד. היא בקושי מתקשרת עם העולם החיצון (אין תיירות או קשרי תעופה תקינים), אינה מסוגלת לקלוט (השבתת מערכת החינוך והשכלה הגבוהה; מעבר להוראה מקוונת), קצרת נשימה באופן מסכן חיים (הכלכלה), תפקודי החיים המצביעים על חיוניות ויופי הושבתו כליל (בילוי, הסעדה, בידור והאמנויות). חמור מכל מצבה המנטלי: חרדה, חוסר אונים, פאניקה והיסטריה מתוזמרות מלמעלה (ומהדהדות באמצעי התקשורת), שינוי התנהגותי (חבושת מסכה וכפפות לטקס), ושיבוש מוחלט בזהות האישית (הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון השעתה כהרף עין את זכויות הפרט).

לאחר הסגר (הראשון?) נראו במשך מספר שבועות סימני התאוששות, חזרה חלקית של מערכת החינוך, ההשכלה הגבוהה עדיין ב-ZOOM, שחררו את הים ואת הפארקים, אולם הפחד עדיין שולט ברחובות, אכיפת המסיכות דווקא מתגברת (למרות תועלתן המוגבלת, וההפרעות לנשימה), קרבה גופנית עדיין פחות מקובלת. כשכבר נראה היה שהגוף מתחיל להתאושש (סיום חלקי של הסגר), הוכרז על בואו של "גל שני", שהביא עמו איומים בסגר נוסף, בידודים המוניים בכפייה, סגירה מחדש של בריכות השחייה, מכוני הכושר ואולמות התרבות, גל עכור של חקיקה אנטי-דמוקרטית ושיסוי המשטרה ופקחי העיריות באזרחים.

מדובר בהתקף אוטואימוני, מכיוון שמצבה של ישראל נגרם לא עקב המגיפה, אלא עקב החשש מהמגפה, ועקב תגובת-יתר של המערכת החיסונית (מערכת הבריאות והממשלה).

"תגובת יתר חיסונית", מכיוון שכבר ברור שעבור מרבית האוכלוסייה, הסיכון מהקורונה הוא פחות או יותר כמו הסיכונים שבשפעת "רגילה" בשנים קשות יותר, וקטן בהרבה מהסיכון לחלות בסרטן או להיפגע מתאונת דרכים; תגובת יתר, מאחר שהתסריט של מערכת הבריאות (לפיו נקבעה המדיניות) התבסס על הנחות שגויות והניב תחזיות מופרזות ביותר (10,000 נפטרים עד סוף אפריל; פי 30 מהמציאות, סטייה של 3,000%). זו המקבילה בתחום בריאות הציבור ל"רפואת יתר" (over medication) בתחום הפרמקולוגיה והניתוחים.

שר הבריאות החדש כינה את המאבק בקורונה "מלחמת שלום האזרח" (02.7.20),[1] ובכך הוכיח אופיו האוטואימוני של המאבק בקורונה. במי נלחמים במלחמת "שלום האזרח"? באזרחים עצמם, שאינם חובשים מסכות, או מתעקשים לצאת מהבית, להתכנס או ללכת לחוף הים; במלחמת שלום האזרח, האזרחים עצמם הם האיום, הם המדביקים בפוטנציה, הם אויב (בריאות) הציבור.

ככל שהזמן עובר, תגובת היתר האוטואימונית הופכת קשה יותר, להלן הדיווחים המתרבים על אלימות ואגרסיביות של המשטרה באכיפת תקנות "בריאות הציבור", שלא היה צריך לחוקק כלל. 

המסיכות הן דוגמה ל"תגובת-יתר" חיסונית ביחס לאנשים בריאים; מדיניות המסיכות אינה מבוססת-"מדע" או "רפואה", ולראייה: באתר ארגון הבריאות העולמי כתוב:

If you are healthy, you only need to wear a mask if you are taking care of a person with COVID-19.[2]

ההנחה "שאם לא מועיל, לא מזיק", מתעלמת מהמחיר הסביבתי של המסיכות, המגבונים, האלכוג'ל והכפפות החד-פעמיות, מהשלכות בריאותיות ונפשיות שליליות של היגיינת-יתר, מהפרעות לשרירי הפנים ולכן גם ליציבה, עקב השימוש במסכות, ומההשלכות של שיטור-יתר ואכיפה סלקטיבית של הנחיות שהציבור אינו יכול לעמוד בהן (הדרה מהטבע, הגבלות תנועה של 100 מטר, לסתום נקבים חיוניים בגוף עם מסכות המכסות על הפה ועל הנחיריים...).[3]

 

  1. ביו-כוח קיצוני

אזרחים בישראל ובעולם מצויים כיום במשטר של ביו-כוח קיצוני שהופעל באופן פתאומי, והציג משטרים דמוקרטיים-לכאורה ככלי ריק, פסאדה חלולה. האזרחים מאוימים שבמקרה של "גל שני", או התנהגות שלא על-פי ההנחיות ("תהיו בסדר או בסגר"), יבוטלו חלק מ"ההקלות" (ינקו, 26.6.20)[4], הצדקה לכאורה לגיוס מילואים ו"גל שני" של גזירות קורונה, ממנו רבים לא יצליחו להתאושש, במחיר כלכלי, בריאותי ונפשי קשה, אשר מהדהדים בחברה הישראלית ויוצרים אינספור טרגדיות, גלויות ונסתרות. הצעת חוק ממשלתית המאיימת להגביר אמצעי הפיקוח על האוכלוסייה, בשם בהלת הקורונה ועל-פי הנחיות הבג"ץ, הופכת תקנות זמניות המפרות זכויות הפרט לחוק "קבוע", מוגבל בזמן אך ניתן להארכה, המאפשר מעקבים דיגיטליים, בחינת מסמכים ומעצרים ללא חשד ועוד, משיקולי "בריאות הציבור". הצעת חוק אחרת מאפשרת לממשלה לפעול ללא פיקוח של הכנסת[5].

מקור המונחים BioPower ו-BioPolitics בפילוסופיה של מישל פוקו (1976), שהתייחס לתפקיד שהמדינה לוקחת בעיצוב "בריאות" האזרחים, כולל שלל טכניקות לשליטה בגוף האנושי. דוגמאות הרווחות בעבר לביו-כוח היו שאלות על אודות מיניות והפלות (או זכות האישה על גופה), אשפוז בכפייה (במיוחד בתחום "בריאות הנפש"), ועוד; כיום הזירה העיקרית היא "בריאות הציבור".

"ביו-כוח קיצוני", מאחר שרשויות הבריאות הרשו לעצמן, בנימוק דחוק של מגיפה לא-מאוד מסוכנת, לדרוש ולקבל הסכמת הממשלה (והסכמה-בשתיקה של מערכת המשפט) להשעיית מרבית זכויות הפרט ובראשן חופש התנועה, חופש ההתאגדות, הזכות לקיים חיי חברה, אהבה, עבודה ומשפחה, ואף את הזכות לפרטיות, לטבע או למרחב ציבורי. נשאלת השאלה, באיזו זכות הרשו לעצמם ה"מומחים" להמליץ על מדיניות קיצונית כזו, המתעלמת לחלוטין מזכויות הפרט, ומה ניתן ללמוד מכך על "בריאות הציבור" ועל אתיקה רפואית בעידן הקורונה?

נזכיר שמדובר במומחים ל"בריאות הציבור", ולא לדמוקרטיה, חברה, כלכלה או זכויות אדם. לביו-פוליטיקה יצא שם רע במאה ה-20, בשל משטרים שהתבססו על ה"מדע" של זמנם (תיאוריית הגזע), כדי לבסס משטר של ביו-כוח קיצוני על אזרחים. תורת "שיפור" הגזע האנושי (האאוגניקה—Eugenics) הייתה מקובלת בארצות רבות, כולל בארה"ב ובבריטניה, ונתפסה כבלתי ראויה רק בעקבות מלחמת העולם השנייה. הפילוסוף יורגן הברמאס (2003)[6] כבר ציין שזרמים אאוגניים המשיכו להתקיים במדע ובביו-פוליטיקה, למשל באמצעות בדיקות היריון והפלות ("אאוגניקה ליברלית"), שלא בכפייה. עידן הקורונה מחזיר אותנו לעידן הביו-פוליטיקה, שבה תיאוריות בעלות יומרה-מדעית על בריאות ורפואה משמשות הצדקה למשטור קיצוני של האזרחים.

 

  1. הביו-כוח הקיצוני הקודם: קנאביס ופסיכדליה

חלקים מהציבור בישראל חיים כבר שנים רבות תחת עולו של ביו-כוח דורסני. על פי מחקרי הממשלה[7], מדובר במעל למיליון ומאתיים אלף צרכני  הקנאביס (רפואי, רוחני ומסיבות אחרות) ואלפי צרכני הפסיכדליה. חברי קבוצות אלה נרדפים כבר שנים רבות על-ידי המדינה, ללא כל הצדקה מדעית, רפואית או בריאותית אמיתית. הממסד הרפואי משתף פעולה עם רדיפה זו, בהציגו עמדה שמרנית השוללת שימוש או שימוש-חופשי בחומרים אלה.

לחילופין, הממסד הרפואי "מתגמש", אך ורק אם מתבצע הליך של "מדיקליזציה" (במקום לגליזציה), העברת הכוח על התחום לידי הממסד הרפואי, למרות שלרופאים (או לפסיכיאטרים) אין הכשרה המצדיקה היומרה להבין ולקחת אחריות בלעדית על צמחי מרפא, ריפוי טבעי או פסיכדליה. "מדיקליזציה" דומה מתרחשת כיום במרחב הציבורי, מנימוקי קורונה.

המדיקליזציה של הקנאביס—ההתוויות השרירותיות והבירוקרטיה היקרה, האיטית והאכזרית-במתכוון—נחוותה על ידי עשרות אלפי חולים ומטופלים (ועדים לכך בני משפחותיהם וחבריהם). בעתיד מתוכננת מדיקליזציה דומה ביחס לפטריות פסילוסיבין, MDMA, LSD, קטאמין, ועוד, בהתוויות של דיכאון, PTSD וחרדה. כך, שהשליטה תינתן לממסד הרפואי ולחברות התרופות.  מי שאינו בעל רישיון לשימוש-רפואי בקנאביס נרדף על-ידי המשטרה כפושע פלילי (שימוש בתרופה ללא מרשם), ונמסר לידיה הבלתי-אמונות של מערכת המשפט, שפוסקת על-פי החוק ולא על-פי הצדק. ביו-כוח קיצוני דומה חווים כיום כל אזרחי ישראל, מנימוקים של "בריאות הציבור".  

*

ארבעה אנשים סחרו בחמש השנים האחרונות בקנאביס בישראל; שני ראשי ממשלה לשעבר ומפכ"ל לשעבר מרוויחים מיליונים כבעלי תפקידים בחברות קנאביס רפואי הנסחרות בבורסה; אחד, עמוס דב סילבר, שמאז 2012 נעצר מספר פעמים על עבירות קנאביס, הפך לפעיל נגד מדיניות הפללת הצרכנים ואיסור פיתוח שוק הקנאביס שיזם את אירוע "ליל הבאנגים הגדול" בירושלים והקים את טלגראס, עצור עד תום ההליכים בשל "סחר בסמים" ו"ניהול ארגון פשע"; לקראת הבחירות לכנסת ה-23 נפסלה מועמדותו לכנסת במסגרת אחת המפלגות.

סילבר הוא פעיל חירות, המייצג אי-ציות אזרחי לחוקים ביו-פוליטיים שהציבור אינו יכול לעמוד בהם, הפוגעים באופן ישיר בבריאות אזרחים (נגישות לקנאביס רפואי). הביו-כוח הקיצוני בתחום הקנאביס גרם לאינספור טרגדיות ומהווה חסם כלכלי, פלילי ואזרחי בפני שימוש בקנאביס למטרות רוחניות, בריאות, רפואה או כיף. הממונים על מישטור הגוף ורדיפת האזרחים בעבר, נהנים מרווחים כלכליים בזכות הקנאביס: הפעיל נגד ההפללה, הרדיפה והאיסור נרדף.

סילבר הוא מתנגד משטר. משטר אינו רק כינוי לממשלת ימין או שמאל, אלא האופן שבו כוח מנוהל בחברה ומופנה כלפי האזרחים. משטר במדינה דמוקרטית אמור לפעול למען האזרחים. במקרה של ביו-כוח קיצוני, המשטר פונה כנגד האזרחים (פעולה אוטואימונית), מסמן מתנגדיו כפושעים פליליים ונוהג בהם באלימות. באלו מקרים נגיד שחוק אינו צודק, ושעדיף שלא לציית לחוקים לא-צודקים מאשר לציית להם? שאלות אלה צריך להפנות בקרוב גם ביחס למשטר הקורונה; הביואתיקה ושאלות של מדיקליזציה הפכו לסוגיות הדחופות ביותר בתורת המדינה.

 

  1.  תזכורת: זכויות אדם, בג"ץ וקנאביס

לפני כשנה (מארס 2019) הוגשו שתי עתירות לבג"ץ נגד מדיניות הקנאביס של ממשלת ישראל: הראשונה הוגשה ביוזמת מפלגת "עלה ירוק" נגד מדיניות ההפללה של צרכני הקנאביס[8]; השנייה הוגשה מטעם עמותת מטופלי הקנאביס הרפואי. לשתי העתירות נלוו חוות דעת החושפות מה שידוע למרבית הציבור בישראל: שמדיניות הממשל ומערכת הבריאות מנוגדת לכל היגיון מדעי, רפואי או טיפולי, פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויות אדם המוגנות בחוקי יסוד ומנוגדת לחלוטין לאתיקה הרפואית, לחוק זכויות החולה ולחוק יסוד: כבוד אדם וחירותו (מישורי, 31.3.19).[9]

(הרפורמה מתיימרת להתייחס לקנאביס "כמו לתרופה", בהתבסס על "חומרים פעילים" וכו', לפי "שרשרת ערך" [רווחים] דומה לזו של תרופות (מכירה בבתי מרקחת); אסתטיקה של "רפואה", במקום מדע תקף או דאגה לבריאות הציבור). בסוגיית הקנאביס הרפואי, ראשי מערכת הבריאות כשלו לחלוטין (אתית, רפואית ומדעית), ופעלו בכוחנות לאורך שנים רבות תוך הפרה חמורה ובלתי מידתית של זכויות אדם. אלו המומחים שמנהלים את המשבר הנוכחי, ומצפים לאמון הציבור.

עד כה, כשלו הבג"צים בטיפול בסוגיית הקנאביס. עתירת "עלה ירוק" נדחתה, לאחר עיכוב של יותר משנה, בנימוק הפורמלי ואף תקדימי של "היעדר שפיטות מוסדית זמנית: בגלל שהממשלה החליטה לדון באי-הפללה, אז בית המשפט כרגע לא ידון בה.[10] ביחס לעתירת מטופלי הקנאביס הרפואי, הבג"ץ הסתפק בהחלטות ביניים לטובת העותרים, שחלקן לא כובדו כראוי (ביזיון בית הדין), תוך שהוא נמנע לחלוטין מלבקש ולקבל התייחסויות עקרוניות של מערכת הבריאות לעניין הפרות-לכאורה של האתיקה הרפואית, של היושרה וההיגיון המדעי והרפואי ושל זכויות אדם. בכך, הראה בג"ץ שאינו אלא "בית דין גבוה לפרוצדורה", שאימת מערכת הבריאות הפועלת לכאורה בשם "מדע הבריאות" (הרפואה הקונבנציונאלית) אינה מאפשרת לו להגן על זכויות הפרט במדינת ישראל, בהקשרים של ביו-כוח קיצוני. אחת הסיבות היא שלבג"ץ יש דוקטרינה שגויה בה הוא מחזיק יותר מ-40 שנה (מאז 1979): כאשר יש וויכוח בין מומחי המדינה לבין אחרים, הבג"ץ שם עצמו כמי שאינו יכול להיכנס לוויכוח מקצועי, ומצדד תמיד בעמדת מומחי המדינה, שמבחינתו היא תמיד "מבוססת-מדע"; כך למדו המומחים שלא צריכים להקפיד על האמת או על הקוהרנטיות המדעית, מאחר שלא ייאלצו לנמק עמדתם לנוכח הפרכות לכאורה.[11]

כך, הפכו אזרחי ישראל חשופים לחלוטין לכוח ה"מומחים", כמעט ללא יכולת לבקש ולקבל עזרה לנוכח החלטות טכנוקרטיות, במיוחד בתחומי הרווחה, הבריאות והרפואה, המתחזים ל"מדע" על-סמך קריטריונים פסולים לוגית ומדעית כמו "פרקטיקה מקובלת" ושל "קונצנזוס" בקרב ה"מומחים", וללא שקיפות של מסד הנתונים או השיקולים שהובילו למסקנות המדעיות, שהפכו לחוקים מחייבים הנאכפים בכוח הזרוע. באופן דומה התנהל בית המשפט העליון בראשית עידן הקורונה: "מעקבים" דיגיטליים והפרות זכויות אדם זה בסדר, ובלבד שייעשו בפיקוח ועדות הכנסת: פרוצדורה נטולת מהות (הגנה על זכויות הפרט); אין פיקוח מדעי שיימנע תהליך מדעי קלוקל, אין הגנה מפני ביו-כוח קיצוני, או מפני שינוי מהות המשטר הדמוקרטי, לכזה המסתמך על עקרונות של ביו-פוליטיקה, בשם המדע ובחסות המומחים.

 

  1. שלטון המומחים, והטכנוקרטיה הרפואית

הטכנוקרטיה הרפואית שמשגשגת על חורבות הדמוקרטיה הישראלית מהווה ביטוי של תהליכי עומק ובראשם, שלטון המומחים (The rule of experts). זהו ביטוי לתיאוריה רווחת (ושגויה) על מבנה המדע דהיום. לפי תיאוריה זו, המזהה בין מבנה האקדמיה לרעיון של המדע, המדע כיום כל כך מתקדם עד שבכל תחום נוצרים תתי-תחומים, בהם רק המומחים מבינים. לכן, דעתו של מי שאינו "מומחה" בתחום מסוים אינה נחשבת או נחשבת פחות.

עובדה זו יוצרת דיסציפלינות אקדמיות היררכיות ושמרניות (למשל, הרפואה), אטומות למשוב חיצוני, מועדות לחשיבה קבוצתית (group thinking), הניזונות ממה שנחשב לשיקולים "מקובלים וקבילים" (accepted and acceptable), בקהילה הבינלאומית של הדיסציפלינה (מישורי, 2020)(Mishori, 2019). ביקורת חיצונית נהדפת בטיעונים מתוך סמכות (כשלים לוגיים): המבקר "אינו מומחה", או שדעתו מנוגדת ל"קונצנזוס" בדיסציפלינה.

החופש האקדמי נשמר רק בתחומי השיקולים המקובלים והקבילים בכל דיסציפלינה; גם ועדות המינויים האקדמיות פועלות על-פי מדדים דיסציפלינריים, ועל-פי המלצות המומחים בכל תחום.

במקרה של דיון חדש, שטרם קיבל הסכמת הדיסציפלינה (למשל, סיכוני קרינה בלתי-מייננת), מופעלים כוחות דיכוי המסוגלים להשעות את החופש האקדמי, למשל ביטול הכנס בנושא רגישות לקרינה (EHS), באוניברסיטת תל אביב, ערב משבר הקורונה, וניסיון ביטול "פורום המומחים" באותו הנושא (לביא, 25.2.20). לכאורה, מה שנחשב "מדע" הוא מה שהמומחים אומרים, ומה שהם מכחישים אינו נחשב למדע (בלבול בין המתודה המדעית, הספקנית והווכחנית, לבין מה שהמומחים מאמינים בו). בעבר, הכנסייה הייתה הגוף בעל הסמכות לקבוע מהי המציאות. כיום ממלא תפקיד זה המדע. במידה והמדע אינו פועל על-פי קריטריונים ביקורתיים וספקניים, הוא עלול להפוך למעין-כנסיה, לאמונה במה שהמדענים אומרים: מדענות (scientism).

העובדה שהאקדמיה לא ערערה על הנחיות "בריאות הציבור" שמשמען הפרה רבתי של זכויות הפרט, ואף לא על עצם סגירתן, מוכיחה שהיא גוף פחות ביקורתי וספקני מאשר מרבית האקדמאים מדמים לעצמם.

האקדמיה מכשירה מומחים, שמשמשים בתפקידי מפתח בבירוקרטיה; כך נוצרת הטכנוקרטיה, שלטון המומחים. סמכותם נובעת הן מהתפקיד הבירוקרטי, והן מהילת המומחיות המדעית. במקרה של רופאים, סמכות זו מתעצמת באמצעות מנגנונים דיסציפלינריים (למשל, איגודי רופאים), באמצעות גופים בינלאומיים (למשל, ה-WHO) ובאמצעות מונופולים שהושגו על פי חוק (בתחום הרוקחות והטיפול, למשל)במשבר הקורונה, קיבלו המומחים סמכות לקבוע את המציאות (תפרוץ מגיפה שמחייבת השעיית סדרי עולם), ולהמליץ/לכפות הפתרון למציאות (מצב החירום מנימוקי "בריאות הציבור").

התיאוריה הפוליטית הדומיננטית מתעלמת מהטכנוקרטיה, ומבוססת על תיאוריה חשובה אך מיושנת בדבר "הפרדת רשויות" (הממשלה, הרשות המחוקקת, מערכת המשפט). הטכנוקרטיה נתפסת כחלק מהממשלה: בפועל היא מעין רשות רביעית, שהיחסים מולה (כולל זכויות הפרט) טרם הוסדרו.

לצידן הופיעה מעין "רשות-על" חמישית, גופים בינלאומיים, שאזרחים אינם מסוגלים להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בהם (הסכמי סחר למשל, או הנחיות "בריאות הציבור"), העובדים ישירות מול הטכנוקרטיה והממשלות, בסוגיות בהם אזרחים מעולם לא נשאלו לדעתם. שיבוש-מוחלט של עקרונות הדמוקרטיה (שלטון העם, על-ידי העם, עבור העם), שהובילו לפגיעה קשה בזכויות הפרט בתחומים רבים (למשל, הסכמי סחר המאפשרים הפרטות ומכירת נכסי ציבור לחברות ותאגידים זרים, ופוגעים בכך בריבונות העם; רגולציות בינלאומיות המתעלמות מזכויות הפרט, זכויות עובדים ואיכות הסביבה).

"שלטון המומחים" יוצר מדיניות שהיא "חסרת אחריות" במובן המילולי של המילה. המומחים מטעם הממשל ממליצים, אך הפוליטיקאים מחליטים (על-פי המלצות המומחים); המומחים מטעם הממשל לא עוסקים בזכויות אדם או בנזקים חברתיים-כלכליים או בריאותיים אחרים מכיוון שאחריותם היא "בריאות הציבור" בלבד, כפי שהם מבינים מושג זה; הפוליטיקאים רוחצים בניקיון כפיהם, שכן הם מבצעים את המדיניות, עליה ממליצים המומחים מטעמם; הפוליטיקאים לא מבקשים ולא מפרסמים את המסד העובדתי והנחות היסוד עליהן נשענות מסקנות המומחים ומתעלמים מהעובדה שעל המלצות המומחים מטעמם יש מחלוקת מדעית, גם בקרב מומחים אחרים, שאינם מטעמם ובקרב הציבור בכלל. כסת"ח מושלם.

 

  1. אי-כיבוד זכויות הפרט

במשבר הנוכחי התברר ששיקולי זכויות אדם וחופש הפרט אינם חשובים בעיני קובעי המדיניות. ראשת שירותי בריאות הציבור השתמשה במדיניות הסינית לטיפול בקורונה כדוגמה חיובית, במסגרת דיון בוועדה בכנסת שעסקה באמצעי המעקב אחרי אזרחים, והבהירה שלדעתה חייבים "גם סגר וגם פיקוח אישי על אנשים והפסקה טוטאלית של חופש הפרט". (לנדאו וליס, 19.3.20)[12] סין היא מדינה אוטוריטרית, לכל הפחות היא אינה דמוקרטיה. כיצד ייתכן שהשיטות הסיניות הולמות כל כך את שיקולי המומחים ל"בריאות הציבור"?

לדברי ראשת שירותי בריאות הציבור, בריאיון שקדם למשבר הקורונה, "בריאות הציבור זה איזון אינטרסים - זכויות הפרט מול זכויות הכלל. אם מגיעים למסקנה שיש סכנה ברורה ומיידית לבריאות הציבור - מותר לנו לנקוט בהרבה מאוד צעדים, גם קיצוניים, אבל צריך תמיד לאזן את זה עם שיקולים חוקיים ואתיים. זו משימה לא פשוטה" (דובר, 12.5.19).[13] נשאלת השאלה, מי מוסמך למצוא איזונים אלה? ומדוע המשבר הנוכחי נראה נטול איזונים?

ההקשר בו נאמרו הדברים היה ספקני ("מתנגדי") החיסונים, שהיו הראשונים שנחשפו לשיטות של "בריאות הציבור" בעידן הנוכחי: הכחשת המחלוקת המדעית בתחום, חוסר יכולת להודות בטעויות, השתקת הדיון הביקורתי בנושאי בטיחות, הסתה (מישורי, 2019)[14], ערעור על עיקרון "ההסכמה מדעת" (מושכל ראשון של אתיקה רפואית), והמלצות על אמצעי כפייה.

 

  1. מסורת של אי-כיבוד זכויות הפרט

בתחום בריאות הציבור, התפתחה מסורת של אי-כיבוד זכויות הפרט, למשל ביחס לרופאים המתנגדים למדיניות החיסונים, שזכותם לחופש הביטוי והדיבור נשללה על-ידי העורך לשעבר של כללי האתיקה הרפואית בישראל:

חופש הביטוי וחופש הדיבור הם זכויות יסוד בכל חברה דמוקרטית, אבל בתקופה האחרונה יש יותר מדי מקרים של רופאים שלא רק מתבטאים בפומבי נגד חיסונים אלא גם ממליצים על הומאופתיה כהגנה מפני מחלות. רופאים כאלה מסכנים לא רק את המטופלים שלהם, אלא את החברה כולה. (רכס, 3.6.19)[15]

אפשר להבין (ולהתווכח על) החלטות עורכי כתבי-עת מדעיים לכלול או לדחות מאמרים כאלה או אחרים; מכאן ועד ההתייחסות אל איש מדע בעל עמדות שאינן הקונצנזוס "סכנה" בגלל ש"מישהו עלול להשתכנע שהוא צודק" יש מרחק גדול, ומבהיל שדווקא הממונים על ה"אתיקה" אינם מקפידים בעניין זה.

זאת ועוד – ההקצאה של "אמון" על ידי מערכת ההשכלה באמצעות הענקת תואר "ד"ר" יכולה להתבטל באופן תיאורטי – המערכת יכולה לשלול מאדם את הזכות להשתמש בתואר ד"ר במידה ויתברר שהוא שרלטן שממציא עובדות מדעיות כדי לפרסם עבודות או נוכל שמשכיר את האמון שניתן בו על ידי המערכת המדעית לבעלי אינטרס, במטרה לקדם הכחשת מדע., ובלבד שהליך זה יהיה שקוף לחלוטין (בניגוד להליך שבו נשלל הרישיון לעסוק ברפואה של ד"ר אנדרו וויקפילד, למשל). מפחיד שהשתקה מטעמי "חריגה מהמקובל" של אנשי מדע, שאין טענה נגד ההגינות המדעית שלהם, נתפסת כלגיטימית.

אפילו תחום הפלרת המים מצדיק לדעת תומכיו בתחום בריאות הציבור כפיית טיפול (השעיית ההסכמה מדעת), כך למשל התבטא בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת (16.3.16), אחד מבכירי המומחים שייצגו עמדת משרד הבריאות:

אם היה מתגלה חשש אמיתי לבריאות הציבור – ולא משנה היכן, בכל אלפי המחקרים שבוצעווארגון הבריאות העולמי או ה-NIH או כל גוף אחר היה מתעורר והיה אומר שיש בזה סיכון, נדמה לי שהם היו הראשונים לעצור את זה ובוודאי עבדכם הנאמן היה מצטרף לדרישה להפסיק את ההפלרה. טובת בריאות הציבור גוברת על זכות הפרט. תודה.[16]

 

במקרה של חיסונים או הפלרת מים, מדובר באי-כיבוד הזכות להסכמה-מדעת, לכאורה מושכל יסוד של אתיקה רפואית, תוך החלפת שיקול הדעת האוטונומי של אזרחים בהיגיון פרופסיונלי שמניח כי "כל אדם בר דעת שמודע לעובדות ולמדע היה מסכים עם מדיניות כאמור ולפיכך המתנגדים הם חסרי ידע או בעלי היגיון לקוי",

במשבר הקורונה, שיקולי "בריאות הציבור" משמשים הצדקה לאמצעי שליטה דרקוניים ומפחידים ב"נתיני" מערכת הבריאות, האזרחים, אשר היחס אליהם הוא כאל כחסרי כשירות לחשוב ולהחליט בסוגיות שרק "מומחים" מבינים בהם, תוך הסתרה-במתכוון של הנתונים הרלוונטיים. הסכמה-מדעת (informed consent), מניחה אוטונומיה של האדם, ורואה בכל אינדיבידואל סוכן מוסרי (moral agent), בעל חוש אחריות ויכולת לפעול על-סמך מיטב שיפוטו המוסרי והרציונאלי. זהו היחס לאזרחים ביפן ובשבדיה במהלך משבר הקורונה: לא אמצעי כפייה אלא המלצות להתנהגות, ללא סגירה מוחלטת (lockdown, shutdown), של החיים האזרחיים, האישיים והכלכלה. הבחירה בישראל להשתמש באמצעי כפייה אינה מובנת מאליה, ומחייבת נימוקים וויכוח ציבורי.

השימוש באמצעי כפייה מקביל טענה שאזרחי ישראל אינם מסוגלים לקבל החלטות ביחס לעצמם, מעין טענת אי-כשירות כללית—עלבון לאזרחים. בתנאים רגילים, כדי לטעון שאדם לא רשאי לקבל החלטות לגבי עצמו חייבים להוכיח שהוא אינו כשיר, למשל אם אובחן כחולה נפש או בשל מוגבלות אחרת.[17] במקרים מסוימים עלולים לטעון נגד הכשירות בגלל העובדה שהחלטות נחשבות לא-מקובלות. האם אדם יכול שלא לקבל את רצון החברה ובגלל זה להחשב לא-כשיר לקבלת החלטות? (למשל, במקרה שהורה שמחליט לגדל את ילדיו ללא מחשב או טלוויזיה ייחשב כהורה לא ראוי, מכיוון שהמערכת דורשת שלכל תלמיד יהיה מחשב וטלוויזיה ללמידה בתקופת הקורונה.)

זאת ועוד, המומחים היו הראשונים לדרוש הפעלת אמצעי ניטור דיגיטליים פולשניים, כדוגמת אלה המופעלים במקרה של טרור. התוכניות ל"חזרה לשגרה" אמורות היו לכלול "בשלב השלישי", "פתיחת מסחר במרחב הציבורי כמו חנויות רחוב עם מעקב דיגיטלי אחר הנכנסים, במודל הדומה למודל שהופעל במדינות מזרח אסיה" (ירקצי , 16.4.20).[18]

בנסיבות אלה, חייבים לשאול אם צעדים אלה היו הכרחיים, או שנוצרה בתחום בריאות הציבור מסורת של אי-כיבוד זכויות הפרט, ולכן החלטות שזו משמעותן התקבלו בקלות יתרה, ולפיכך השלכותיהן לא נשקלו היטב. היטיב לתאר זאת מאמר ביקורת:

התעסקות עם זכויות הפרט היא לא פריבילגיה במצב חירום. להיפך. את רסן הפיקוח והאיזון - ביום יום, בשוטף - פשוט אסור להסיר. זה מסוכן, זה מועד לפורענות, וזה נותן שיקול דעת בידי אנשים שבכוונה או לא יכולים לנצל לרעה את כוחם, בשם ההגנה על הציבור.[19]  (גנון 23.3.20)

 

  1. עמדת ארגון רופאי בריאות הציבור

ארגון רופאי בריאות הציבור פרסם בחודשים האחרונים מספר אמירות חשובות כנגד מדיניות הקורונה, בתחילה בזהירות רבה ולאחר מכן אמירות נוקבות יותר. יו"ר הארגון, למשל, יצא כנגד השימוש שעשתה הממשלה בשב"כ כדי לאתר אנשים ששהו ליד חולי קורונה, אולם לא מנימוקים של זכויות הפרט, אלא בעיקר מנימוקים תועלתניים: "הכלי של השב"כ לא אוסף את המידע נכון, ההגדרות לא נכונות ואין גורם מקצועי".[20] כלומר, מעקבי השב"כ יעילים פחות לכאורה מחקירות אפידמיולוגיות, ללא גינוי מפורש של הפרת זכויות הפרט.

במכתב לנשיא המדינה כתב יו"ר ארגון רופאי בריאות הציבור, "נבקש להיות מעורבים בדיונים על שימוש בכלים דיגיטליים לצורך חקירה אפידמיולוגית. האופן שבו הוטמע הכלי, תוך התעלמות מהשגות של רופאים אפידמיולוגים וגורמים משפטיים, פוגע באמון הציבור. שימוש בלתי מושכל ובלתי מידתי בכלים הללו עלול לסכן את בריאות הציבור ואת אמון הציבור" (פילוט, 25.3.20).[21] אמון הציבור הוא עיקרון דמוקרטי חשוב, אך גם כאן לא נידונו במפורש זכויות הפרט.

זאת ועוד, יו"ר האיגוד רמז כי "מצב החירום כבר הצריך צעדים חריגים ועל פי כל ההערכות עוד יידרשו החלטות קשות בהמשך"—האם הייתה הכוונה לצעדים נוספים הפוגעים בזכויות הפרט?

ראוי לציין בחיוב כי באיגוד רופאי בריאות הציבור הדגישו ה"חובה כי השימוש בסמכויות המדינה ייעשה במידה הראויה והזהירה", כאשר "פיקוח פרלמנטרי יסייע למקבלי ההחלטות לשמור על אמון הציבור, להימנע מיצירת פאניקה ציבורית מיותרת ומסוכנת", תוך ביקורת מרומזת (וראויה) כי "במקביל להגנה על בריאות הציבור יש לשמור על שגרת החיים ועל היציבות הכלכלית" (שם). יציבות כלכלית כן; זכויות הפרט לא, לפחות לא במפורש.  ב-16 ביולי פרסם סופסוף ועד איגוד רופאי בריאות הציבור של ההסתדרות הרפואית קביעה ביקורתית במובהק כלפי החלטות משטר הקורונה.

לדברי הוועד: החלטה על סגר בסופי שבוע או מניעת גישה לשטחים פתוחים, אם תתקבל כזאת, היא החלטה נעדרת היגיון אפידמיולוגי.

על מנת לשמור על אמון הציבור ועל בריאות הציבור קבלת ההחלטות חייבת להתנהל בשקיפות, באופן מתוכנן, על בסיס היגיון אפידמיולוגי ונתונים מבוססים.

יש אסטרטגיות חלופיות בבריאות הציבור שיאפשרו התמודדות טובה הרבה יותר עם המגיפה, על כל השלכותיה, באופן שנוכל לשמור על בריאות הציבור בהסתכלות רחבה ולאורך זמן.[22]

 

איגוד רופאי בריאות הציבור צודק, וחבל שלקח זמן כה רב עד שהביקורת נשמעה. אבל צריך היה להיאמר שגם הסגר הראשון—לכל הפחות בהיבטים של מניעת גישה לשטחים פתוחים—נעדר היגיון אפידמיולוגי, וכך גם חובת המסכות הכללית במרחב הציבורי ובשטחים פתוחים. אין כל תועלת ציבורית בשיטור בפארק יפו, למשל, כאשר שוטרים ופקחים אוכפים חבישת מסכות על אזרחים הנמצאים בריחוק זה מזה, מנסים ליהנות מאוויר הים הטרי והבריא. 

גם מכתבם החשוב של 300 רופאים לנשיא המדינה, שעסק בחשש לדמוקרטיה בישראל, התמקד בפגיעה "בעיקרון הפרדת הרשויות", ב"שיתוק מערכת המשפט, ושיתוק מכוון של פעולת הרשות המחוקקת" (אפרת, 24.3.20)[23], ללא כל אזכור של נושא זכויות הפרט והחלטות שהגיונן האפידמיולוגי מפוקפק.

 

  1. Scientifically correct (א)

התברר שהתקשורת (וגם גוגל והרשתות החברתיות) מחויבת ל- scientifically correct (בדומה לפוליטיקלי קורקט). הסיבה היא הכרעה שהתקבלה בשנים האחרונות להעדיף עמדת המומחים הסמכותנית בשאלות של בריאות, למשל בסוגיית החיסונים, מתוך הנחה שלא ייתכן שהביקורת מוצדקת (אביב, 18.11.18):

[כתב הבריאות; ערוץ 12]: "תהיתי אם יוזמן לפה מתנגד חיסונים ואני רואה שאין כזה. אם היינו עושים את הפאנל הזה לפני 4 שנים, היה יושב כאן אחד כזה. במובן הזה, עברנו דרך. משהו השתנה בשנים האחרונות. נקודת המפנה הייתה בסרטון של רשת של מתנגדת חיסונים שהוסר, כי רשת חטפו ביקורת ציבורית על איך ניתנת לגישה הזו במה. היום יש הבנה שלא צריך שיהיה פה איזון. לפני כמה חודשים הייתה לי מחלוקת קשה עם ההנהלה אצלנו בזמן שעשיתי תחקיר גדול על חיסונים. לא חשבתי שצריך לתת לאנשים האלה פתחון פה, כמו שלא נותנים פתחון פה למי שיגיד שפדופיליה זה בסדר. בסוף, רכזת החדשות ביקשה שאראיין את ד"ר חיים רוזנטל (רופא והומאופת, המנהל כבר שנים קמפיין נגד החיסונים) ואעמיד אותו במקומו – ואכן ראיינתי והיה ראיון טעון".

[כתבת בריאות; ערוץ 13]: "אני לא מוכנה לראיין מתנגדי חיסונים כמו שאני לא מראיינת אורתופד על ניתוח לב, ולא מראיינת מנתח לב על שברים ברגליים. לא מעניין אותי שמתנגדת חיסונים תסביר לי למה חיסון מסוכן. יצא לי לצערי לפרסם לא פעם על ילד שמת מחזרת, שפעת או חצבת. לא קרה לי בחיים שדיווחתי על ילד שמת מחיסון. אם היה שינוי ואם היו תופעות שקשורות לחיסונים היינו יודעים ממזמן. למה הם מבלבלים את המוח? למה שתשב אמא אצלי בחדשות שתגיד לאנשים לא להתחסן? אני כתבת בריאות, לא מתפקידי להזיק לציבור" (שם).[24]

 

במלים אחרות, המדיה כבר "יודעת" שבתחום בריאות הציבור, כולל חיסונים, המומחים יודעים הכי טוב, ולא מסוגלים לטעות. בכך, "כלב השמירה של הדמוקרטיה" נרדם ומשאיר את האזרחים חשופים למידע סמכותני, גם אם הוא שגוי. לספקנים לא נותנים פתחון פה, מכיוון שאת ה"אמת" כבר יודעים; לגיטימציה להצגת ספקני החיסונים ומשפחות של נפגעי חיסונים כ"מפיצי מחלות":

"חברים, פרסמתי פוסט עם תמונה שלו ושל אשתו, קראתי להם מפיצי מחלות ואני מבקש לעזור ולהפיץ. זה לא שיימינג, זו עובדה", כתב לאחרונה בקבוצה בפייסבוק XXXX על אדם אחר שהביע עמדה שלילית על חיסונים. "מישהו מכיר את הבחור? במקרה הילדים שלו הולכים לאותו גן שהילדים של הבחור הולכים ויכול לדווח לגננת על כך שישנו חשש שאחד הילדים שבגן לא מחוסן על פי המלצות משרד הבריאות?", הוסיף. אל ההתכתשות בין השניים נקלעה חברה אחרת בקבוצה. "לא פייר שילדים לא מחוסנים ידביקו את שלי. חצופים, שלא יתרבו הדבילים".... (אפרתי, 14.6.19)[25]

שיח "הפצת המחלות" התוקפני מדבק. ב-2019 היו אלה "הססני" החיסונים (מישורי, 2019)[26]; ב-2020 מפיצי מחלות הם כל מי שיתכן שנחשף לקורונה, אינו זהיר בחבישת המסיכה, ועוד. מפגינים כנגד משטר הקורונה חשודים בהפצת מחלות, לפחות לפי השר לביטחון פנים שקבע "ההפגנות הן מדגרות קורונה"[27], ולכן מתחייבת הגבלתן.

יודגש, לו היו ההפגנות באמת "מדגרות קורונה", מרבית המפגינים היו נופלים למשכב, וההפגנות היו מכחידות את עצמן באופן ביולוגי. העובדה שזה לא קרה מוכיחה שההנחות האפידמיולוגיות של משטר הקורונה שגויות מעיקרן, לפחות בנוגע לסיכון להדבקה במרחב הציבורי, גם כאשר מפגינים מצטופפים.[28] בינתיים, מקודמים צעדים נגד "מתנגדי החיסונים", כולל פגיעה בקצבאות ילדים "לא מחוסנים"[29], פגיעה קשה באוטונומיה הורית שאמורה להטריד כל הורה[30], ולא רק "מתנגדי" חיסונים.

ב-2018 פורסם בעברית בעילום שם ספר ביקורתי בנושא חיסונים בשם "צבים".[31] הממסד הרפואי והתקשורת התעלמו מהספר זה. השתיקה נשברה לרגע, כאשר ביקורת מפרגנת על הספר הופיעה בכתב העת "הרפואה", ואז המיסגור היה "שערורייה" על עצם העבודה שעורך "הרפואה" נתן במה לדעות של "מתנגדי חיסונים" (הביקורת הורדה מאתר כתב העת), מה גם שרונאל ואלישע (כותבי הביקורת) אינם "מומחים" לחיסונים (ואפילו לא רופאים).[32] הביקורת ב"הרפואה" עסקה בשאלת החיסונים מנקודת מבט קרימינולוגית, החושפת כמה מהר יכולות כוונות טובות להוביל למקומות פחות-טובים. לפי הביקורת, תגובת הממסד כלפי הביקורת בעניין החיסונים,

..."כולל מה שטרם נחקר ולעיתים מוצג כמה שנחקר, מעלים חשד כבד של ניצול לרעה במחקר ובסמכות מקצועית באופן שנוגד את האתיקה המדעית והרפואית, ואולי אף מבטא חשיבה פלילית מכוונת לשם השגת אינטרסים אישיים וארגוניים במחיר בריאות הציבור."

"נדמה שהמדע והרפואה הפכו לעוינים לביקורת, ואף תוקפניים כלפי ביקורת, באופנים שהיסטורית מזוהים עם אלימות של אורתודוקסיה דתית פונדמנטליסטית, ואף עם ועדות חקירה כדוגמת האינקוויזיציה בימי הביניים, שמשוכנעות שהן יודעות את "האמת", ודוחות כל ערעור על "אמת" זו ככפירה מסוכנת."

כלומר, אם הכחשת הסיכונים (אמירות שאינן אמת) משמעה ששאלות של בטיחות החיסונים לא ייבדקו כראוי, עוד ועוד תינוקות וילדים עלולים להיפגע, ועוד משפחות ייהרסו. כהתנהלות חוזרת ומודעת, היא הופכת לקרימינאלית. רונאל ואלישע הוסיפו כי:

"סוגיות אלה קשורות לשאלה גדולה בהרבה משאלת בטיחות החיסונים: למי שייך המדע? האם לציבור הרחב יש כלים ואפשרות להבין את המדע, ולגבש דעה עצמאית בנוגע לסוגיות החשובות לחייו, שיכולה להיות נכונה ומדויקת לא פחות ואף יותר מאשר עמדת המומחים? לעניות דעתנו, התשובה חיובית. המדע הוא נחלת הכלל, פתוח לכולם. אנשים בציבור הרחב יכולים לגבש דעה עצמאית, נטולת פניות, בניגוד לדעות המבטאות ...הנחות־מוצא פרופסיונאליות או אנטי־ פרופסיונאליות, או אינטרסים סמויים." (שם) (דגשים בקו הוספו)

 

קביעותיהם של רונאל ואלישע רלוונטיות לדיון העכשווי על-אודות משטר הקורונה, במיוחד בשל ה"מירוץ" לחיסון ועקב הסינון השיטתי והמגמתי בתקשורת ובקרב ה"מומחים" של המידע המוצג לציבור.כדי לבחון עניינית טענות המופיעות בספר "צבים" (אפשרות להפריך טענות "מתנגדי" חיסונים—או לאשש הצורך בשיח פתוח על בטיחות החיסונים), פורסם בתאריך 8.6.20 "אתגר צבים", המבטיח 2,000 ש"ח תרומה למחלקה בבית-חולים לבחירת מפריך הטענה לפיה לא נעשה בהליך אישור חיסונים שימוש ב"פלסבו אמתי". מאז, ה"אתגר" שותף יותר מ-650  פעמים ברשת החברתית וסכום הפרס עלה ל-12,000 ש"ח; רשתות תקשורת וכתבי בריאות תויגו, ונעשו פניות ישירות אליהם.[33], [34]  למרות זאת, האתגר נתקל בהתעלמות מוחלטת – עדות לכישלון התקשורת. מסיבה זו לא נידונה בישראל, למשל, האפשרות שחיסונים לא נוסו כנגד "פלסבו"—טענה הרלוונטית בעידן פיתוח החיסון כנגד הקורונה.

 

  1. Scientifically correct (ב): "דוקטורס אונלי", הפלסבו וחיסון הקורונה

בעלון האינטרנטי הנפוץ "דוקטורס אונלי" (21.7.20)[35] התפרסמה ידיעה לפיה "תוצאות מעודדות בניסוי הקורונה של חוקרי אוניברסיטת אוקספורד". הידיעה מצטטת מכתב העת החשוב The Lancet לפיה החיסון הניסיוני שפיתחו החוקרים הבריטים בשיתוף חברת אסטרהזנקה עורר "תגובה חיסונית רצויה" במאות אנשים, וכן ש"משרד הבריאות כבר מנהל מגעים לרכישת החיסון הזה ושל חברת מודרנה האמריקאית". בגוף הידיעה נאמר שהחוקרים החלו בשלב הניסוי בבני אדם בתחילת אפריל. כ-500 נסיינים קיבלו את החיסון וכ-500 קיבלו פלצבו,"[36] אך הדבר אינו נכון.

איננו יודעים אם במערכת "דוקטורס אונלי" טעו, או שפעלו ברוח ה-scientifically correct, כאשר מדווחים על חיסונים, אבל במאמר המקורי ב"לנסט" כתוב:

Participants were randomly assigned (1:1) to receive either the ChAdOx1 nCoV-19 vaccine or the MenACWY vaccine. MenACWY was used as a comparator vaccine to maintain blinding of participants who experienced local or systemic reactions, since these reactions are a known association with viral vector vaccinations. Use of saline as a placebo would risk unblinding participants as those who had notable reactions would know they were in the ChAdOx1 nCoV-19 vaccine group.[37]

כלומר, שימוש בפלצבו יהרוס לכאורה את גורם הסמיות. כדי שתהיה סמיות כפולה (חוקרים ונסיינים), תופעות הלוואי המידיות חייבות להיות דומות. מאחר שבזריקת "סליין" אינרטית אין תופעות לוואי כלל, משתמשים במקום בפלצבו בחיסון אחר (חיסון נגד חיידק המנינגוקוק), שנותן תופעות לוואי מידיות דומות, ולכן הסמיות נשמרת, ויחד עם ה"סמיות" נעלמת היכולת לעקוב אחר היקף תופעות הלוואי של החיסון החדש.

ב-YNET  דווקא דיווחו על תופעות הלוואי, כעניין שאינו מעורר דאגה, תוך התעלמות מהשאלות המדעיות-רפואיות של ניסוי בחיסון ללא קבוצת ביקורת אמתית (פלסבו), ותוך התעלמות מהעובדה הביו-אתית שנסייני קבוצת הביקורת קיבלו טיפול רפואי מיותר ("חיסון ותיק ומוכר נגד כמה זנים של החיידק האלים 'מנינגוקוק'"), כדי לדמות תופעות-לוואי דומות לחיסון החדש: "חיסון זה נבחר לשמש בקבוצת הבקרה, "משום שהוא ידוע כרב עוצמה, וגורם בשבוע הראשון לתופעות לוואי משמעותיות שכוללות עליית חום גבוה וכאבי שרירים".[38]בנסיבות אלה, ראוי לשאול אם לא עדיף היה כבר לחלות, במקום לקבל את החיסון, בהתחשב בעובדה שעבור 99% מהאוכלוסייה, תסמיני מחלת הקורונה אינם חמורים מאלה של החיסון עצמו; הרי מרבית הנדבקים בקורונה הם "אסימפטומטיים". שאלה זו לא נשאלה. 

הטענה שחיסונים נבדקים תמיד מול קבוצת ביקורת שאינה מקבלת "פלסבו" אמתי (חומר אינרטי, ולא חיסון אחר, או זריקה עם כל מרכיבי החיסון למעט הפתוגנים), כבר מופיעה בפרק הראשון בספר "צבים" (אנונימי, 2018), שנתקל בהתעלמות רשויות הבריאות והתקשורת. עצם חוסר האפשרות לדבר בפתיחות על תהליך בדיקת החיסונים ולהעמיד אותו לביקורת, בעיקר בתקופה הזו שרוצים לקדם חיסון מהיר, מראה "סתימת פיות" בתחום החיסונים  החושפת "טאבו", נושא שאסור לדבר עליו. "טאבו" הוא סימן היכר של תפיסת עולם כמו-דתית, לא של מדע, ממש כפי שטענו רונאל ואלישע. הוויכוח ממתין, לשיח הרפואי, האקדמי וגם לתקשורת.[39] 

 

  1. היגיון רפואי או תסביך שליטה?

אזרחים רבים התקשו להבין חלק מההנחיות היותר דרקוניות במסגרת מדיניות הקורונה, למשל האיסור להתרחק יותר מ-100 מטר מהבית, שמשמעו הייתה הגבלת ספורט יחידני (הליכה, ריצה או רכיבה על אופניים), או האיסור להגיע לפארקים הציבוריים, לשמורות טבע או לחוף הים; לקראת ה"גל השני" נאסר במשך מספר ימים על תושבי בת ים להגיע לחוף "בשעות העומס" (10-17), ללא שום היגיון רפואי (הווירוס לא אוהב חום ושמש). בעניין זה ראו גם עמדת איגוד רופאי בריאות הציבור של ההסתדרות הרפואית בסעיף 9 לעיל, וגם השארת סגר חלקי בחלק בסופי השבוע ללא הצדקה רפואית ובניגוד לעמדת משרד הבריאות (כחלק מהמחלוקת על מספר המתפללים בבתי כנסת) (ירקצי, 20/7/2020).[40]

באיזה אופן בדיוק אדם מסכן את עצמו, או את זולתו, אם יצא לריצה של קילומטר, או עשרה או מרתון שלם, תוך שהוא שומר על ריחוק חברתי? כיצד טיול על החוף או בשמורת טבע מסכן מישהו? אפילו יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור אמר בצדק "זו לא בריאות הציבור למנוע מאנשים לעשות פעילות גופנית או לקבל טיפול רפואי".[41]  יתרה מכך, צמצום הפעילות הגופנית פוגע בבריאות הציבור ועלול להכניס יותר אנשים לקבוצות סיכון לקורונה.

אם המומחים היו ממליצים על התנהגות וולונטארית של צמצום חשיפה, מנימוקים של היזהרות מתבקשת, אפשר היה להבין ולהסכים. המישטור הפתאומי של התושבים (ביו-כוח קיצוני), והמהירות שבה שולחו באזרחים הפקחים והמשטרה (במקרים מסוימים גם חיילים), משמעם שימוש בלתי-מרוסן בכוח, כדי לחייב האזרחים לציית להנחיות שעל הגיונן ה"רפואי" אפשר וצריך להתווכח במדינה דמוקרטית. 

לכל הפחות, מדובר בהנחיות שאינן רואות כל חשיבות בזכויות אזרח בסיסיות כמו חופש התנועה, הזכות למרחב ציבורי או הזכות לנשום באופן חופשי (ולא דרך מסכה), לפחות במצבים שבבירור אינם מסכנים את הזולת (בעת הליכה ברחוב או בילוי יחידני במרחב הציבורי).

תסביך השליטה מתבטא באופנים שבהם "התבקש" הציבור לעמוד בהנחיות. מהרגע הראשון התבססה המדיניות על כפייה והציבור אוים בקנסות. חינוך והסברה היו אמצעים שננקטו בשוליים בלבד, כקישוטים בלבד למדיניות אכיפה אכזרית של קנסות וגירוש בריוני של הציבור מהמרחב הציבורי, ואכיפת הנחיות דרקוניות (מסיכות), גם על ילדים וקשישים, תוך תלונות ש"הציבור לא ממושמע" ("לא עוטה מסכות(",[42] למרות שראשת שירותי בריאות הציבור אמרה בתחילת המשבר: "אנחנו לא ממליצים בכלל לציבור ללכת עם מסכות"; המסכות האלה יכולות להיות מצע טוב לווירוסים"; "הן נרטבות, חמות, הן לא נכונות"[43]...  למעשה, בתחילה כל בכירי משרד הבריאות—כולל המנכ"ל (היוצא) והמשנה למנכ"ל[44]—אמרו לציבור שאין תועלת במסכות, ושאין בהן צורך.[45] לא הוצג לציבור כל מחקר או מידע שמסביר היפוך המדיניות.[46] זאת ועוד, כדי לחסוך בכסף ומסיבות אופנתיות משתמשים מרבית האזרחים במסכות "אופנתיות", שכבר בתחילת המשבר מנהל מכון הריאות בביה"ח בישראל הזהיר מפניהם, כמעלות הסיכון לחלות באלפי אחוזים[47]—אולם מעולם לא התקיים דיון ענייני בנושא.

מכיוון ש"הציבור לא ממושמע", ביחס להנחיות שרירותיות וחסרות-היגיון, הופעלה מערכת הולכת ומקצינה של "משמעת", כמו עשרה שוטרים במדים, חמושים באקדחים, הפושטים ב-9.30 בלילה על סניף של רמי לוי בפרדס חנה, כדי לתת קנסות של 500 ₪ בגין מסכות.[48] לפי אחד ממנהלי בתי החולים:

הציבור היה ממושמע כי הצליחו להפחיד אותו, ועכשיו יורד אלמנט הפחד ועדיין צריך משמעת, וזה נורא קשה להיות ממושמע כשאתה לא פוחד. פה הבעיה. אם הציבור יתחיל לזלזל, לא ילבש מסכות, יתחבק, יעשה מסיבות, יצטופף, יתפלל כשהוא מתחכך אחד בשני וילך לברים - משני הצדדים של כל המתרסים נראה גל שני. אני לא חושב שיהיה אפוקליפטי אבל יכריח אותנו לעשות סגרים וידפוק את המשק וזה לא טוב. הציבור צריך להיות ממושמע וזה לא הרבה. מסכות במרחב הציבורי לא על הסנטר אלא על הפה והאף[49]".

 

המסקנה ברורה: צריך למשמע את הציבור, לכן בתחילה הפחידו אותו, ואם לא יעזור, אז (שוב) סגר. לקח חודשים עד שאחד מהמומחים הרשה לעצמו להגיד ש"הסיכוי להידבק ברחוב הוא אפסי" וכי "האכיפה במרחב הציבורי היא שגויה", זמן רב אחרי שבעלי מומחיות שאינם מטעם הממשל אמרו זאת וזכו בתגובה לתיוג כ"מכחישי קורונה" ואף זכו לאיומים ובוז בשל "חוסר האחריות" שלהם.[50] בינתיים: מדיניות זו ממשיכה ללא שינוי, גם על-פי "פרויקטור" הקורונה החדש, עובדה שמעלה השאלה: מהי תכלית המסכות? למנוע הדבקה בקורונה, או למשמע את הציבור?

בין שתי האפשרויות, המלצות לציבור ומידע אמין, לבין כפייה והפחדה, בחר השלטון בכפייה ובהפחדה, שלטון פטרנליסטי, בשם המדע, בתמיכה נלהבת של המומחים בבריאות הציבור. התוצאה של מדיניות זו היא הפיכת השלטון למאיים ומפחיד, באמצעות שלוחיו, המשטרה וגופי האכיפה האחרים. מאחר והגזירות אינן כאלה שהציבור יכול לעמוד בהן (סגירת מקורות פרנסה, מסיכות ועוד), כל האזרחים הפכו לעבריינים, שלרוב אינם נתפסים, אבל שמורא השלטון עליהם. כל מי שנתפס בהפרת אחת התקנות החדשות, כפוף ממילא לאכיפה בררנית ושרירותית. כוח הכפייה מתבטא גם בקטנות, למשל הטופסולוגיה האינסופית במסגרתה נדרשים הורים לחתום מדי יום על אישורי בריאות של ילדיהם, הזמנת מקום מראש ברכבת, ועוד. לא פלא שרבים חשים (או חוששים) שתם עידן הדמוקרטיה (המוגבלת) בישראל.

When people fear their government – there is tyranny. Thomas Jefferson 

  1. עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל

בתחום הביו-אתיקה טרם נשמעו קולות ברורים בעניין משטר "בריאות הציבור" בישראל, לחיוב או לשלילה. ועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים טרם נתנה דעתה לעניין זה, ונראה שהיא רואה במדיניות זו "פרקטיקה מקובלת" או הכרחית. בדף "שאלות ותשובות אתיות בימי קורונה"[51] נכתב כי "בימים סוערים אלה מופנות אלינו שאלות אתיות ומקצועיות מרופאים, הנדרשים להתמודד עמן במסגרת עבודתם. ריכזנו עבורכם מספר שאלות מרכזיות חשובות, לידיעתכם ושימושכם בעת הצורך." השאלות עליהן ניתנות תשובות באתר עד לסוף יולי 2020 הן כדלהלן:

כיצד ראוי להתמודד כצוות עם חששות של חברים המשתייכים לקבוצות סיכון אם יחלו בקורונה?

באילו מצבים על הרופא להפסיק לטפל לצורך השמירה על חייו ובריאותו שלו? האם רופא מבוגר, שייתכן שאף עבר את גיל הפנסיה, צריך להפסיק לטפל במרפאה ולהסתגר בביתו? האם רופאה בהריון או שיש לה ילדים קטנים צריכה להפסיק לטפל? האם ראוי לתת אישור מחלה למטופל שלא חלה, אך סובל ממחלקת רקע כגון אסטמה, בשל השתייכותו לקבוצת סיכון אם יחלה בקורונה?

האם בנסיבות הקיימות מוטב להעניק טיפול מרחוק, באמצעות Telemedicine? האם מותר וראוי לעשות שימוש באמצעי הקלטה וצילום במסגרת הטיפול בחולי קורונה המאושפזים בבתי החולים?  האם ראוי להעניק מרשמים לבקשת מטופלים לצורך אגירת תרופות בעת משבר?

כל אלה שאלות חשובות ביותר, שעוסקות בדילמות פרטיות של רופאים, ולא באמצעי המדיניות הציבוריים שמפעילה הרפואה בעת הזו; אין כל עיסוק בדילמות הביו-אתיות של אמצעי "בריאות הציבור" במשטר הקורונה. ככל הנראה, לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית משתדלת לא לעסוק בסוגיות שבליבת העניין הציבורי, ובמוקד המפגש בין הרפואה לבין זכויות הפרט;  כך היה בנושא הקנביס הרפואי וכך כיום בנושא הקורונה.

ועדת האתיקה גם לא פרסמה דעתה על ביטול מרבית סמכויותיה של ועדת הלסינקי העליונה בפברואר 2020,[52] שגרמה להתפטרות מרבית חברי הוועדה, כולל יושבת הראש, בתגובה להחלטת מנכ"ל משרד הבריאות לקדם מדיניות שתיטיב עם חברות התרופות המבקשות לערוך ניסויים קליניים בישראל, על חשבון האינטרס הציבורי. כעת ברור מדוע מקווים יצרני חיסונים ניסיוניים נגד קורונה לבצע הניסויים דווקא בישראל.[53]

בנוסף, פרסמה ראש לשכת האתיקה בהר"י גילוי דעת מתון לעניין רופאים המתבטאים "כנגד הזרם", מבלי לעבור את הגבול של "סתימת פיות", אבל ברוח שאינה מעודדת השגות וביקורת:

הלשכה לאתיקה פרסמה בעבר שני דפי עמדה העוסקים בנושא. האחד, "הרופא בתקשורת", שמדבר על חופש הביטוי לרופאים ומנחה את הרופא לנהוג באחריות, בהתחשבות, בכבוד ובסובלנות בדיבורו בכלל ובתקשורת בפרט, וכן מומלץ בנייר העמדה כי רופא ישקול את דבריו כאשר הוא מתבטא באמצעי התקשורת ובכלל בבחינת "חכמים היזהרו בדבריכם".

בנייר העמדה "הרופא השוחה נגד הזרם" נקבע כי הרופא ישקול האם יש בדבריו דבר הפוגע בכלל, כגון הפחדה או פגיעה בבריאות הציבור השומע אותו וינהג באחריות מקצועית. בנוסף, נקבע שם כי הרופא יפעל באחריות בעתות משבר ולא יעודד התנהגות העלולה לגרום להחרפת החולי.

כל אחד מהרופאים והרופאות משמש במהלך מגיפה דוגמה. אי אפשר בעת הזאת להפריד בין הפעולות והאמירות שלנו כרופאים וכאנשים פרטיים.[54]

המאמר פורסם באתר הרשמי של איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, וככל הנראה מייצג נאמנה עמדת האיגוד בעניין (לאור העובדה שלא פורסמה כל דעה אחרת בנושא).

 

  1. שיתוף וולונטרי של הציבור, או הפחדה אלימות ומשמעת

לנוכח היעדר הדיון הביו-אתי במשטר הקורונה, חשובה ביותר עמדתו של חתן פרס ישראל פרופ' אסא כשר, שעסק רבות באתיקה מקצועית ורפואית. נקודת המוצא של כשר "ממסדית": "המומחים אומרים שהשימוש הנכון במסכות הוא אמצעי הגנה מוצלח מפני סכנות הקורונה. אני מקבל את דעת המומחים." עמדה זו הולמת את גישתו של כשר לאתיקה מקצועית לאורך השנים, קבלת סמכות המומחים, במסגרת המדע הדיסציפלינרי, המתפרט לסוגי התמחויות ותת-התמחויות (מישורי, 2020; Mishori, 2019).[55] מתוך עמדה "ממסדית" ושמרנית-אורתודוקסית זו, קובע כשר:

"המנגנון הנוכחי האמור לגרום למיליוני האזרחים של המדינה להשתמש כראוי במסיכות, בנוי משני חלקים:

בירושלים, מישהו חותם על מסמכים; ברחבי המדינה, שוטרים מטילים קנסות על אזרחים שאינם מתנהגים כנדרש לפי אותם מסמכים. כל מי שמתמצא בניהול המוני, מפקד בכיר לדוגמה, יודע שזהו מנגנון גרוע, מועד לכישלון. לא דרוש מנגנון אכיפה. דרוש מנגנון הטמעה עם אכיפה בשוליים. במנגנון מוצלח לניהול המוני יש מנגנון הטמעה, מרכיב מרכזי של חינוך, באמצעות הסבר משכנע ודוגמה אישית כנדרש.

 הצעה מעשית: השוטרים הפוגשים אזרחים שאינם נוהגים כנדרש, יתנו להם מסיכות והסברים משכנעים ואדיבים בדבר הסכנה וההתגוננות. קנסות יוטלו רק במקרים חריגים, קיצוניים.[56]

פרופ' כשר אינו מערער על הנחות היסוד האונטולוגיות של מדיניות הקורונה. אלה נקבעות על-ידי המומחים, שאמורים לגזור מה"אמת" המקצועית את ה"טוב": מה שצריך לעשות. השאלה היא: "כיצד מיישמים את ה'טוב' של המומחים?". כשר מציין את המובן מאליו: המדיניות הכוחנית אינה הכרחית בכלל. אפשר היה לנקוט בשכנוע והסברה. לשיטתו של כשר, "דוגמה אישית היא אחד מערכי צה"ל", ובמצב שבו הבכירים ביותר בישראל (כולל נשיא המדינה, ראש הממשלה, השר לביטחון פנים, בכירי משרד הבריאות והמשטרה או חברי כנסת) מפרים הנחיות הממשלה, כולל עניין המסכות, אין הצדקה לאכיפה כוחנית. מסיבה זו פעל פרופ' כשר כדי לבטל קנסות המסכות, בשל "אכיפה בררנית",[57] המעוררת כעס ושאט נפש בציבור: במלים אחרות, לפי כשר, אין כל הצדקה להתנהלות, מהסוג המתואר בפוסטים ברשתות החברתיות.[58] 

בריאיון מצולם עם אחד הפעילים הלא-ממסדיים החשובים נגד משטר הקורונה[59] הקפיד פרופ' כשר שלא לדבר בגנות המומחים, ומיקד הערותיו החריפות במערכת הפוליטית ובמקבלי ההחלטות בממשלה: "שמץ אמון אין לי בהם", "התרבות הפוליטית שלנו באמת תת-רמה", פוליטיקאים שאינם אלא "עסקנים" מעלים "הצעות ריקות מתוכן", למשל "נגביל [התקהלויות] של 20 או 50?"; "איזו הצדקה יש לי לחשוב שהוא [הפוליטיקאי] יודע?" [איזה אמצעי מדיניות ליישם], ועוד. כשר נרעש משינויי החוקים ומבכה את הרס הדמוקרטיה—"הפרופיל הדמוקרטי נמוך, והולך וקטן"; "דמוקרטיה מאוד רופסת, מאוד רופפת"—ומוצא "מרכיב אחד לדמוקרטיה שהוא מאוד חזק, מערכת חזקה להפליא... מערכת המשפט" (כולל היועץ המשפטי לממשלה והבג"ץ). לדעתנו, בשאלות של ביו-כוח וזכויות הפרט מול המומחים, הדמוקרטיה כשלה, וכך גם מערכת המשפט; מדיניות הקורונה מדגימה כישלון זה.

מערכת המשפט תממש ציפיותיו של פרופ' כשר רק אם תדחה באופן גורף החובה לשלם קנסות הקורונה (מכל הסוגים, כולל מסכות), בשל אכיפה בררנית והנחיות שהציבור אינו יכול לעמוד בהן, ואם תדחה החוקים המפרים זכויות הפרט. בכל זאת, הביקורת של כשר חשובה ביותר, מכיוון שמתוך אמונה שלמה ברפואה ובמומחיות הרפואית, הוא נדהם ונרעש לגבי הבחירה האתית להעדיף מנגנונים של דיכוי ומשמעת על-פני גיוס וולונטארי של הציבור, כפי שנעשה בשבדיה; בעניין זה יש לציין כי פרופ' כשר אינו מסתפק בטיעון האתי, אלא גם בטיעון תועלתני ובשאלות של אפקטיביות צפויה של מדיניות ציבורית ופעולות מנהיגותיות.

הנחיות ה"משמעת" עושות עוול חמור גם למשטרה (שהועמדה במצב בלתי-אפשרי מול הציבור) ומרגילות אותה לאלימות ולאכיפה שרירותית ללא שיקול-דעת של הוראות השלטון וגורמת בכך לנזק כבד למעמדה הציבורי וללכידות החברתית. כשהאכיפה מתבצעת ביחס להפגנות כנגד משטר הקורונה עצמו, הנחיות ה"משמעת" הופכות לכלי לדיכוי מחאות (מפקד מחוז ירושלים במשטרה רמז שהמשטרה פועלת לכאורה באופן מחמיר מול מפגיני בלפור בנוגע לאכיפת מסכות: "אתמול בהפגנה נתנו 160 דוחות שבדרך כלל בהפגנות... נמנעים מזה").[60] (במאמר מוסגר: העובדה שהקורונה לא התפרצה באוכלוסיות המפגינים מערערת את קביעות המומחים בדבר אפשרות ההדבקה במרחב הציבורי, ולכן חובת המסכות. זאת למרות דברי הפוליטיקאים שהמפגינים מפיצים מחלות.) כאמור, לנוכח שתיקת ההסתדרות הרפואית עד כה, פרופ' כשר הוא מגדלור באפלה.

חשוב לציין שווירוס ה"משמעת" מדבק, וזאת בשני אופנים: (1) כפוי ו-(2) וולונטארי. וירוס המשמעת הכפוי מדבק בעיקר אנשי שירות, עובדים במסעדות ובחנויות, שומרים בכניסה למבני ציבור וכדומה, שנדרשים לאכוף הנחיות משרד הבריאות, בעיקר בנושא המסכות. כבעלים ועובדי חנויות הם עלולים לספוג קנסות כבדים בגין התנהגות לקוחותיהם; כשומרים הם עלולים להיות מפוטרים, אם לא מילאו תפקידם החדש כראוי.

וירוס המשמעת הוולונטארי תוקף רבים, בעיקר בתחבורה הציבורית, במרחב הציבורי, אבל גם בהתכנסויות משפחתיות ואחרות. לרוב מדובר באנשים התופסים עצמם (וייתכן שבצדק) כשייכים ל"קבוצת סיכון", או שהיקרים להם שייכים לקבוצת סיכון, או שהם חוששים שהתנהגות "לא אחראית" של הציבור תביא עליהם סגר נוסף, אם לא נתנהג כולנו בערבות הדדית. תהליכים אלה מעודדים חרדה הפוגעת בבריאות הציבור ובו בזמן גם פוגעים בלכידות החברתית, "תופעת לוואי" נוספת של מדיניות הקורונה (להלן).

 

  1. הקונספציה (א): בלבול בין עיקר ותפל

מערכת הבריאות שבויה בקונספציה, לפיה הסיכון הוא במפגש עם גורם המחלה, הווירוס-הפתוגן, והדרך היחידה להתמודד עמו היא נסיגה, הימנעות מחשיפה, עד כדי בידוד, סגר ומסכות. לפי קונספציה זו, האינסטלטורים היו אמורים להיכחד מזמן. בפועל, רק מעטים מהנחשפים מפתחים מחלה, ורק מיעוטם המוחלט מפתח תסמינים קשים, מסכני חיים. עובדה זו מרמזת שמומחי בריאות הציבור לוקים בהבחנה שבין עיקר ותפל. העיקר היא הבריאות, זאת מדגימים ילדים ומבוגרים בריאים. בעלי מחלות רקע קשות, חשופים לסיכונים כבדים. אין דיון בשאלות כגון "מה תורם לבריאות, כדי שנוכל להתמודד טוב יותר עם הקורונה?", או "כיצד ניתן לחזק המערכת החיסונית?"

במסגרת הקונספציה, "בריאות" היא הצלחה לחמוק מווירוסים, ותו לא. כל הקשר אחר של המושג נדחק במסגרת משטר הקורונה. לעניות דעתנו, "בריאות" היא גם להתחבק עם מי שאוהבים, ליהנות מהשמש, להפעיל את הגוף בקביעות (לנוע, לרוץ, לרכב, להתמתח, להתפתל ולהתגמש), לחיות ללא פחד או דחק, ללכת יחפים על חוף הים, לשאוף האוויר המלוח ולהתמלא בשלווה עמוקה, להזין את הגוף במזונות בריאים, ליהנות מהשפע ולהתחבר אל המקום/הטבע. מדיניות הקורונה מנוגדת לכל הגדרה סבירה של "בריאות", משיקולים צרים של "בריאות הציבור".

במהלך הסגר התפרסם מסמך של חוקרים בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית שממליץ על נטילת ויטמין D כצעד מניעתי להתמודדות עם מחלות זיהומיות בדרכי הנשימה.[61] במשרד הבריאות התעלמו. מחקר נוסף בבר-אילן מצא שרמות נמוכות של ויטמין D בדם קשורות בסיכון מוגבר של הידבקות מקורונה.[62] סוג זה של מחקרים אינו חלק מ"פרוטוקול" הצעדים שהופעלו עם ההכרזה על "פנדמיה", ומהווה עדות למוגבלות ה"קונספציה": מסכות בידוד וסגר כן; אמצעים אחרים לקידום הבריאות נתפסים כמשניים. לכן, הופעל סגר כוחני, שמשמעו היה מגבלות על חשיפה לשמש (בתקופת החורף וראשית האביב) ויצירת מחסור לאומי בוויטמין D ופגיעה במוכנות הציבור להתמודדות עם הנגיף—פגיעה בבריאות הציבור.

הקשר בין ויטמין  Dלקורונה מטריד מסיבה נוספת. לאחר הפרסומים הראשונים בנושא בעולם, הופיעו פרסומים רבים של "בודקי עובדות" (fact checkers) שהגדירו הפרסומים בנושא כפייק סיינס או misinformation.[63] כיום, הרשתות החברתיות, וכן יוטיוב וגוגל מסתמכים על טענות כאמור כדי לחסום פרסומים; היקף הצנזורה ברשת גדל בצורה מפחידה מאז החל משבר הקורונה; ערוץ היוטיוב של התוכנית The Highwire  של דל ביגטרי (Dell Bigtree), המנגישה מידע ביקורתי בנוגע לחיסונים וכיום בנוגע למדיניות הקורונה, ירד מהרשת, לכאורה בטענות דומות. מדובר בהשתקת מתנגדים ודעות חליפיות למסרים הממסדיים, גם כשדעות אלה נכונות עובדתית; שליטה על מקורות המידע של הציבור; סיווג אמת כמידע-שגוי, והפצת מידע סמכותני וממסדי שגוי כ"אמת". מפחיד.

 

  1. ביו-אתיקה של "השטחת העקומה"

הדילמה הביו-אתית הוצגה לציבור כך: במצב של "עסקים כרגיל", ללא אמצעי מדיניות דרקוניים, יתפשט וירוס הקורונה במהירות, ויוביל לריבוי חולים קשים בהם מערכת הבריאות לא תוכל לטפל והיא תקרוס. כדי "לשטח את העקומה", נדרשת "ערבות הדדית", לטובת הקשישים ובעלי מחלות הרקע. המתנגדים לחומרת הצעדים הוצגו ככאלה שליבם גס בחלשים, בקשישים ובבעלי מחלות הרקע (או כמי שאינם מבינים במדע/ברפואה, או לכל הפחות אינם " מומחים"). הגדרת הבעיה כ"השטחת העקומה" כוללת הנחות סמויות לגבי המציאות. לפי הנחות אלה, "בריאות הציבור"  היא פונקציה של חשיפה לפתוגנים (וירוסים וכו') ושל זמינות שירותי רפואה בלבד (מספר מכונות ההנשמה)[64], ולכן ההכרח במדיניות "ניהול התורים". זאת, ביחס לאוכלוסיות שבימים כתיקונן נידונות לאשפוז במסדרונות, מטעמי תקציב.

מדיניות זו תיחשד (בצדק או שלא בצדק) בשימוש מגמתי בנתונים, שעדיין אינם מבחינים (למשל) בין אלו שמתים עם קורנה (אך משלל מחלות אחרות) לבין אלו שמתים מהקורונה עצמה. העובדה שרוב הנפטרים הם "בעלי מחלות רקע" מצדיקה דיון בשאלות אלה, כחלק מהמחלוקת בשאלה מהו הרקע ומהו הסיכון הבריאותי האמתי.[65] כך למשל, התברר שבכל העולם נתוני התמותה בשפעת בצניחה[66]; כשמדינות בחצי הכדור הדרומי מדווחות על מספרים נמוכים בהרבה של שפעת ומחלות נשימתיות אחרות. ה"מומחים" מייחסים צניחה זו לאמצעים לריסון הקורונה, כמו המסכות וההגבלות על התנועה, אולם אפשרי גם הסבר אחר: האנשים שבשנים "רגילות" חולים בשפעת ובדלקות ריאות, חולים השנה בקורונה—הסתרת נתונים אלה, והיעדר דיון במשמעותם, מהווים מניפולציה.

מדיניות "בריאות הציבור" בעניין הקורונה נושאת רשימה ארוכה של "תופעות לוואי" קשות (להלן), שהשלכותיהן לא נשקלו מספיק כשהמומחים צרחו בהיסטריה שחייבים "לשטח" את העקומה (לא נשקלו על-ידי האזרחים בצורה דמוקרטית). ביו-אתיקה של "השטחת העקומה" מתייחסת לאזרחים כאל אמצעים בלבד, בשם "בריאות הציבור". הצעירים מהווים נייר הלקמוס של מדיניות הקורונה. הם כמעט ואינם חולים, אולם מהווים את אוכלוסיית בתי הספר, גני הילדים, הסטודנטים ושכבות הגיל שכיום מהוות את מרבית המובטלים והנפגעים הכלכליים בשל מדיניות הבידוד והסגר.

לפי האתיקה הדאונטולוגית (הקנאטיאנית), אין להתייחס לאדם כאל אמצעי בלבד, אלא תמיד כאל "מטרה". כיום, כל אוכלוסיית ישראל כפופה למדיניות אנטי-קאנטיאנית, שהשעתה זכויות הפרט וכל שיקול אחר, בשל קידוש "השטחת העקומה". מאז, התברר שמספר החולים הקשים והמונשמים קטן, ונמוך בסדרי גודל מהמספר שעלול היה לגרום ל"קריסת" מערכת הבריאות. זאת, מאחר שהמדיניות מיועדת ל"שטח" עקומת הנדבקים לקו מוחלט, ולא בהתאם לספיקת מערכת הבריאות, ממש כמו של אא"ג של אדם שליבו נדם. לאחר "הצלחת" מדיניות זו, אזרחי ישראל המרוששים יחיו במערכת ניאו-פאודלית, בה המעמד הבינוני כמעט ונעלם, העניים מרוששים, ומי ששרד (רשתות גדולות, גופים פיננסיים, בנקים) יכול לרשת הכל בחצי חינם.

מדיניות "השטחת העקומה" מעוגנת בהנחות מוסוות (ע"ע "קונספציה") שעשויות להיות שגויות ביחס לפגיעות האוכלוסיה ולהבדיל, לעניין הסיכוי להגיע ל"חסינות עדר".

לפי קימרון, גביש, שחר ולויט (20.7.20)[67], המתבססים על הניסיון בשבדיה, "חסינות עדר" מושגת מסיבות שונות כבר ב-15-20% של חשיפה לנגיף. בשבדיה נעשו טעויות בזמן המשבר, כולל (כמו בישראל) מחדלים בהגנה על דיירי בתי אבות; כתוצאה מכך נפטרו כ-6000 תושבים, שייצגו 6% מהמודלים (לפיהם נהגה גם ישראל) שחזו כ-100,000 מתים מקורונה ללא סגר. במקום סגר נקטה שבדיה ב"מדיניות דמוקרטית, אשר מאפשרת לחיים במדינה להימשך כסדרם" כדי

 "לאפשר חיים נורמליים, תוך המלצה לאנשים הפגיעים לנקוט באמצעי זהירות ומתן אפשרות לאנשים שאינם בסיכון להיחשף לנגיף וכך לפתח חסינות ממנו. אותה שכבת אנשים שהתחסנה, המונה פחות מ-20% מהאוכלוסייה, השלימה את החסינות הטבעית שקיימת ממילא באוכלוסייה מפני הנגיף, ובכך הביאה לדעיכת ההתפשטות שלו." (שם)

לפי המחברים, "סגרים והגבלות רק מאטים את התפשטות [הווירוס] (משטחים את העקומה) אך לא מורידים את מספר הנדבקים הכולל או את התמותה הכוללת. אם קיים סיכון לאי ספיקה של מערכת הבריאות, אזי יש מקום לשיטוח עקומה כדי למתן את קצב ההדבקה. בהיעדר חשש כזה, שיטוח העקומה יכול רק להזיק שכן ברגע שההגבלות מוסרות ההדבקה חוזרת. ...באופן פרדוקסלי, דווקא הסגרים והמגבלות, המעכבים את בניית השכבה החיסונית הדרושה לעצירת המגפה, עלולים לגרום לתמותה יתירה בטווח הארוך" ...(שם)[68] 

יודגש, "השטחת העקומה" הייתה עשויה להיות המדיניות הנכונה בתחילת המשבר, לנוכח הלא-ידוע, שהייתה יכולה להתבצע באמצעות הנחיות וולונטריות של היזהרות (כולל ריחוק חברתי וולונטרי) במקרה של אוכלוסיות בסיכון והסברה, להבדיל מהאופן בו יושמה מדיניות זו בפועל.

 

  1. ניגוד עניינים פרופסיונאלי

"ניגוד עניינים פרופסיונאלי" הוא מצב בו מומחים יבחרו או יצדיקו מדיניות שאינה משרתת אותם אישית, אולם כרוכה בתועלת עבור הפרופסיה (למשל, המדיקליזציה של הקנאביס). מדיניות "השטחת העקומה" מוצדקת על-ידי דובריה כניסיון למנוע הצפת מערכת הבריאות במטופלים רבים בו-זמנית, איתם היא תתקשה להתמודד. טיעון זה שם אינטרס המערכת הרפואית מעל ומעבר לכל שיקול אחר. זאת ועוד, תומכי המדיניות הנוכחית העדיפו לטעות לצד הזהירות, וכך המערכת הרפואית עובדת הרבה מתחת ליכולת הספיקה שלה, במסגרת תסריט לא-סביר בהקשר של מדינה שאמורה להיות מוכנה למלחמת פתע, עם אלפי מטופלים ופצועים קשה.

חלק מהחשש מאי-ספיקת המערכת מקורו במדיניות הבידוד עצמה, שבה אנשי צוותים רפואיים שנחשפו לחשודים בקורונה בודדו מיד, בכך נגרם מחסור מלאכותי באנשי צוותים רפואיים, למרות הסיכון הנמוך-יחסית לאנשי צוות בריאים, לפחות הצעירים שבהם; זו הייתה אחת הסיבות למחסור באנשי צוות רפואי גם בצפון איטליה. מאחר שדורשי מדיניות זו הם אנשי מערכת הרפואה, עולה החשש ששיקולי ציבוריים אחרים נדמים כחשובים-פחות מנקודת מבטם. כיום, אין לתופעה זו המתעצמת במסגרת הטכנוקרטיה הרפואית כל פתרון, שחייב לבוא באמצעות ביזור ודמוקרטיזציה של תהליך קבלת ההחלטות, כדי למנוע ניגודי עניינים כאמור.

 

  1. "תופעות הלוואי"

מדיניות בריאות הציבור הנוכחית (באחריות המומחים, הגופים הבינלאומיים והממשלה) נעדרת שיקול "דעת", שהיא ההבחנה בין טוב ורע. עובדה זו מזדקרת מכל מעשי משטר הקורונה, במיוחד האכיפה הלא-בררנית של לבישת המסכות, קנסות העתק המוטלים על ציבור מרושש, הגבלות שהוטלו על פעילות גופנית ועל חשיפה לשמש, חופי הים, הפארקים, שמורות הטבע והמרחב הציבורי, ומדיניות המתמקדת אך ורק בפחד מווירוסים (ותפילה לחיסון) במקום טיפוח בריאות האוכלוסייה. הממשלה והמומחים פועלים כיום מתוך פחד והיסטריה, המשבשים את שיקול הדעת, ומצדיקים לדעתם שיבוש מוחלט של החיים החברתיים והכלכליים: "תופעות הלוואי" של "טיפול" מערכת הבריאות בקורונה (פאניקה, בידוד, קנסות וסגר):

 

א.    פגיעה ישירה בבריאות האזרחים, כולל חרדה ודיכאון מהמגפה (שהוצגה כמאיימת יותר מאשר היא באמת), מהבידוד החברתי והאישי ומהאסון הכלכלי;

ב.     פגיעה ישירה בבריאות בשל הסגר, והשעיית הפעילות בתעשיית התרבות, התיירות ועוד; הסגר גרם לשיבוש מוחלט ביכולת להיות פעילים גופנית, לשאוף אוויר נקי ולראות אור שמש; דחיית טיפולים רפואיים מגוונים שהפכו ל"לא דחופים"/אלקטיביים, והשבתת שירותי הרפואה האלטרנטיבית; פגיעה באוכלוסיות חלשות עקב השבתת חלק גדול מהשירותים להם הם נזקקים, במיוחד אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים שהטיפול בהם נדחה, מצטמצם, וכנראה שבעתיד גם ייפגע קשות עקב מחסור במשאבים עקב המשבר הכלכלי הקשה; פגיעה ביחסים החברתיים והמשפחתיים, בשל הבידוד והסגר הכפוי; עלייה דרמטית במקרים של אלימות במשפחה, כולל אלימות מינית, ועליה בהתנהגויות משבשות בריאות (עישון, אלכוהוליזם, ועוד); רבבות ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים נכלאו בבתים או במוסדות[69], ללא גישה לטיפולים או למסגרות תומכות; מערכות יחסים נקרעות, מבוגרים וקשישים מצאו עצמם בודדים לחלוטין, ועוד;

ג.      השעיית המשטר הדמוקרטי וזכויות האזרח; כולל חופש התנועה וההתאגדות (וההתקהלות—ולכן גם זכות ההפגנה); הושעו גם הזכות למשפחה (משפחות המפוצלות בין בתים שונים נידונו לפירוד ללא הגבלת זמן), הזכות לטבע ולמרחב ציבורי, ואובדן מוחלט של הזכות לפרטיות: מכשירים סלולריים נוטרו, לא רק של "חולים", אלא של כל מי שנקלע למסלולם, במקומות שונים בארץ, רחפנים מגרשים תושבים מהמרחב הציבורי; שוטרים ופקחים מתעמרים באזרחים שרק יצאו לשאוף מעט אוויר צח, באופנים שלא מסוגלים לסכן את הציבור, או שפרצופיהם אינם חסומים במסכות כנדרש (או מכוסים במסכות, אך שלא-כנדרש);

ד.     תסמונת דחק פוסט טראומטית, בשל תקופת הקורונה (PCSD): Post Corona [Trauma] Syndrome Disorder

ה.    כל אזרח הפך ל"אויב הציבור" בפוטנציה (כולל חשודים "א-סימפטומטיים");

ו.      פגיעה קשה במבנה הכלכלי-חברתי (הפירוט הושמט מנימוקי מקום);

ז.      ערעור הסדר הציבורי (הפגנות, מחאות וכו').

חשוב לציין, ככל המצב הכלכלי יחמיר, כך יתערער גם המצב החברתי; אלימות צפויה לגבור (ואפילו בכבישים) בשל המתח בו נמצאים אנשים, כשתוכניות חיים משתבשות באופן מוחלט. כל אלה יהיו תופעות הלוואי של ה"טיפול" בקורונה.

 

  1.  (PCSD): Post Corona [Trauma] Syndrome Disorder

ידידה הסובלת מדכדוך כבד החליטה לצאת החוצה, לשאוף אוויר, וחזרה מדוכאת עוד יותר, בשל תחושת מחנק שחשה מהתבוננות בחבושי מסכות ברחוב. חברה אחרת הגיעה לאחרונה להתפרצויות זעם. בעיסוקה היא עובדת עם ילדים, במסגרות שהושעו עקב "הגל השני" של גזירות הקורונה. כל מי שאינו שייך למשפחה מתפקדת למופת עלול להיפגע קשות; רבים גילו שאינם בעלי משפחות, או שמשפחתם אינה קרובה, במצב של סגר או ריחוק חברתי; כל הבעיות כולל אוכלוסיות מיוחדות, חרדה חברתית, בעיות בלימודים ועוד, הוקצנו, לרוב לשלילה.

ניתן רק לשער מגוון הטראומות שיתפתחו עקב מדיניות הקורונה. הריחוק החברתי, הקלאוסטרופוביה, הפרד-ומשול חברתי, קריעת משפחות, חשיפה לאלימות (בבית, ברחוב ומצד המשטר[ה]), אי-הוודאות ביחס לעתיד והאימה הכלכלית, ובמיוחד הפחד מהעובדה שהמדינה הפכה לגורם מאיים, כשילדות, קשישים וצעירים נורמטיביים מותקפים באלימות על-ידי המשטר(ה) בשל חשד להפרת חוקי החירום, במיוחד המסכות. המסכות עצמן יהוו סיבה לטראומה מתמשכת, מסיבה פשוטה. דחק מתבטא קודם כל בנשימה; כל הפרעה לנשימה יוצרת דחק; המסכות מהוות דחק מתמשך על הנשימה, ולפיכך גרעין לטראומות מגוונות. 

 

  1. כל אזרח הוא "אויב הציבור"

ההגבלות על התנועה והפעילות כה דרקוניות, ועם זאת כה עמומות, עד שכל אדם הפך באחת ל"אויב הציבור" פוטנציאלי—אדם המסכן את שלום הציבור. מסתבר ששלום הציבור בסכנה אם נצא (בתקופות סגר) לריצה ביחידות בשטח פתוח, או נתבודד בפארק או בחוף הים; שלום הציבור בסכנה אם יתברר שקיימתי קשר אסור עם אדם מבוגר (קבוצת סיכון), אם לא נטלתי ידיים כנדרש, אם רכבתי מרחק שנראה גדול למדי בדרך להצטיידות במזון או במוצרים בסיסיים אחרים או במקרה של אי-חבישת מסיכה (או חבישה שלא-כהלכה), גם כשאין חשש מהדבקה. גם הזכות לקיום קשרים חברתיים, ואולי אף אהבה, נלקחה באחת, במקרה של בידוד או סגר. "אהבה זה ריחוק",[70] אמר המנהיג הדגול; "מפגשים בין אנשים הם סכנת חיים",[71] אמרו בקמפיין של משרד הבריאות; שיחדש (Newspeak) אורווליאני במיטבו; 1984.

האם ייתכן שכל מפגש "בלתי מורשה" עם הזולת ייחשב לפשע? האם דמיוני להרהר בחקירה, במתקן משטרתי או בשב"כ, כשהחוקר מעיין במסלול הסלולרי, ומבקש הסברים, עם פרוץ "הגל השני" או השלישי? ועד כמה רחוק הרגע שבו אזרחים נאמנים יתבקשו להלשין לרשויות על שכנים או על בני משפחה שאינם מקפידים על נטילת ידיים, מסיכות או על הוראות בידוד וסגר חדשות? [72] האם יהיו הלשנות על הפצת "פייק ניוז" ו"שמועות", בשל דברי ביקורת בנוסח מאמר זה?[73] ומה ההבדל בין משטר כזה לבין פשיזם רפואי (Medical Fascism)? עכשיו ניתן להבין בקלות כיצד נראים החיים תחת משטרים טוטליטריים, ורק התחלנו. הפעם מדובר בדיקטטורה על סטרואידים טכנולוגיים, כדוגמת מצלמות מעקב, איכוני שב"כ דיגיטליים וסלולריים ורחפנים הפולשים מלמעלה למרחב האישי, עין האח הגדול.[74]

 

  1. חשודים א-סימפטומטיים

אנשים שייתכן שנדבקו מכונים "חשודים"; כל אזרח הוא חשוד-בפוטנציה כחולה "אסימפטומטי" (מעין ״טרוריסט״), הגדרה שככל הנראה מפירה את ההיגיון הבריאותי והרפואי המקובל. "סימפטום" כזכור הוא "תסמין" = תופעה המאפיינת מחלה. אדם א-סימפטומטי הוא ללא תופעות של מחלה, כלומר אדם שאינו חולה, כלומר בריא. לאורך שבועות יצרו רשויות הבריאות פחד מפני חולים א-סימפטומטיים, שלכאורה עדיין מדביקים את זולתם, למרות שאינם חולים בעצמם, ובכך ציירו אנשים עם מערכת חיסונית מתפקדת כמסוכנים לציבור, גורמים לפניקה מיותרת (פגיעה במערכת החיסונית), ואף לפילוג והסתה.  חשד באדם כחולה "א-סימטומטי", ה"חשוד" בהפצת מגיפה, עלול להצדיק מעצר ובידוד, תוך שלילה מוחלטת של זכויות הפרט.

בקצרה, בעידן "בריאות הציבור", כולנו חשודים כעבריינים א-סימפטומטיים פוטנציאליים – מצב בלתי-נסבל מבחינת חירויות הפרט.  זאת, כאשר "חולים" א-סימפטומטיים ככל הנראה אינם מדביקים את הזולת[75]   (Feuer & Higgins-Dunn, 8.6.20) .[76] אם "חולים" א-סימפטומטיים לא מדבקים, אין הצדקה גם לחובת חבישת מסיכות ולסגר; ניתן היה להסתפק בבידוד ובחבישת מסיכות לבעלי סימפטומים, בוודאי שאין מקום לחוקי "מצב חירום", במסגרת "שגרת קורונה" מתמשכת, שמשמעה השעיה מתמשכת של זכויות הפרט, מנימוקים של "בריאות הציבור". 

 

  1. חוקי "שגרת הקורונה" ("חוק הקורונה" והחוק לבידוד "במקום לבידוד")

הצעות חוק שהוגשו לאחרונה מצביעים על הכיוון בו יטופלו בעתיד "חשודים" א-סימפטומטיים בקורונה.[77] כזכור, בתחילה הקורונה הוגשה עתירה לבג"ץ נגד התקנות לשעת חירום שהוציאה הממשלה, שתוצאתה הייתה פסיקה לפיה על הכנסת לחוקק חוק מיוחד לעניין—פסיקה פרוצדורלית שעסקה בדמוקרטיה כהליך שכולל פיקוח-לכאורה של הכנסת על הממשלה, ללא התייחסות להפרות-לכאורה של זכויות הפרט ובמיוחד הזכות לפרטיות במשטר הקורונה.

את ערכו של "פיקוח" הכנסת על החלטות הממשלה ראו אזרחי ישראל עם הדחת ראשת ועדת הקורונה, לאחר שהוועדה בראשותה דחתה הרעיון לסגור בריכות השחייה הציבוריות, חדרי הכושר והמסעדות בשל הנתונים שהראו ששיעור ההדבקות במקומות אלה אינו מצדיק סגירתן.

"חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש"[78] מעגן התקנות לשעת חירום כהוראת שעה עד ליוני 2021, במסגרתו תוכל הממשלה להכריז על הטלת סגר, כפיית בידוד ביתי, סמכויות למשטרה בפיזור התקהלויות (מאסר וקנס), כללי התנהגות במרחב הציבורי לעסקים וקביעת כללי ריחוק חברתי. החוק מסמיך הממשלה להורות על צעדי ביו-כוח מרחיקי לכת ובהם:

"הגבלה על יציאה ממקום המגורים או על שהייה במרחב הציבורי, לרבות הגבלה לעניין המרחק ממקום המגורים של אדם; שמירת מרחק במרחב הציבורי, ככל האפשר, בין בני אדם שאינם מתגוררים באותו מקום מגורים, והגבלה על התקהלות במרחב הציבורי, ובכלל זה תנאים לעניין אופן קיום הפגנה, תפילה או טקס דתי; הגבלה על פתיחה לציבור של מיתקני ספורט, גינות, גני שעשועים, חופים, פארקים וכיוצא באלה במרחב הציבורי; חובת בדיקת תסמינים לנכנסים לעסק, ובכלל זה לעובדים וללקוחות, או חובת תשאול, ולעניין קטין – לרבות מהאחראי על הקטין...ועוד...

במקור, הצעת החוק קבעה שהממשלה תוכל לאשר תקנות לשעת חירום מבלי שתידרש לקבל אישור הכנסת, אלא רק "להניח" אותן על שולחן הוועדות. [79] החוק שאושר מחייב אישור לתקנות מוועדות הכנסת הרלוונטיות, ההגבלות יוכלו להיכנס לתוקף תוך 24 שעות במקרה שלא התקבלה החלטה אחרת מצד הוועדות.[80] ההחלטה על זהות הוועדה אליה יועברו הצווים תיעשה בברירת מחדל לוועדת חוק חוקה ומשפט ובמקרים אחרים לוועדות אחרות, אך לא לוועדת הקורונה בשל העצמאות שהפגינה בהחלטה שלא לאשר סגירת בריכות השחייה, חדרי הכושר והמסעדות בשל היעדר תשתית עובדתית. מרחיקת לכת ומפחידה לא פחות היא הצעת החוק: "בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה".[81] המשמעות היא שניתן יהיה להוציא אנשים (ואפילו ילדים—אין החרגה) מבתיהם, גם בכוח, "למקום לבידוד מטעם המדינה". כל שדרוש זו קביעה מצד "רופא מוסמך" "כי אדם לא יכול לקיים את תנאי הבידוד בבית מגוריו או במקום אחר העומד לרשותו". פירוש הדבר: מעצר ללא צו שופט, ללא הגבלת זמן, בשל "חשד" לקורונה, עם או בלי קשר לבדיקות הלא-מהימנות לנגיף, במסגרת מחנות בידוד/מעצר (ריכוז), ל"חשודים" בקורונה (כולל "א-סימפטומטיים" לא-חולים ולא-מדבקים).

בדברי ההסבר לחוק מדובר על "צמצום התפשטות נגיף הקורונה ומניעת הדבקה בנגיף, לרבות הפצת הנגיף ממדינות העולם לישראל", כלומר גם ביחס לתושבים שכבר נמצאים בישראל.

תסריט אפשרי: הממשלה מודיעה שבאחד המקומות בהם ביקרת יש חשוד או "חשוד-מאומת" (באמצעות בדיקה לא-אמינה) בקורונה (למשל בסופרמרקט, חתונה, הפגנה או מחאה כנגד מדיניות הקורונה); באותו הרגע, החשוד במגע עם חשוד בקורונה הופך לחסר זכויות, צפוי לבידוד (מעצר), גם ב"מקום לבידוד" (מחוץ לבית). על "חשוד" ניתן לכפות גם בדיקת ״קורונה״ (עם טעויות מרובות), ואם יצאת ״חיובי״ (למרות שמרגיש בריא), ה״חיובי״ הופך לחסר זכויות  שניתן לאשפז בכפייה, לכלוא ב"מחנות בידוד", לטפל בכפייה, ועוד.

מכאן נובע שכל שיעול או עיטוש בבית הספר, במרכז קניות או במקום העבודה עלול להכשיר מדידת חום ו/או בדיקת קורונה (לא מהימנה), או חוות דעת של "רופא מוסמך", שאחריו "ייעלם" אדם ולא יחזור לביתו במשך שבועות. חוקי הקורונה הופכים את ישראל לבדיחה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, משיקולי בריאות הציבור. תנסו לסרב? נראה אתכם, כי אז יבוא שוטר, ויהיה רשאי להפעיל כוח ולגרור אתכם לאתר הבידוד הבידוד.[82]

למהלכים אלה מתווספת הצעת חוק שהשר לביטחון הפנים מנסה לקדם לפיה מפגשים בין עורכי דין לבין חשודים עצורים וכלואים ייעשו באופן וירטואלי בלבד, פגיעה בזכות הייצוג ובזכות לפרטיות של עצורים, כולל "חשודים" בקורונה, וייתכן שגם חשודים בפגיעה בבריאות הציבור בהפצת רעיונות כאמור במאמר זה.

טרם נשמע קולם של מומחי בריאות הציבור נגד חוקים כאמור, המבטלים הלכה למעשה זכויות הפרט, בשם מצב החירום משיקולי בריאות הציבור, או משיקולי "זכויות החולה", שהיחס אליו הוא כחשוד בהפצת מגיפות.



 [1]  יהונתן יפרח 02/07/20: התקהלות בבתי הכנסת עד 20 איש; ראש הממשלה אמר את הדברים במסיבת העיתונאים הערב בעקבות העלייה החדה בתחלואה. חדשות 20. https://bit.ly/3gfyfj3/

[2] WHO. When and how to wear medical masks to protect against coronavirus? (Retrieved, 3.6.20). https://www.who.int/emergencies/diseases/novel-coronavirus-2019/advice-for-public/when-and-how-to-use-masks?fbclid=IwAR02oZ0qV0xavUYq74Tv9IRJN8lLkzbIdPFgaNfp4VhgRf8MeNtVwYXyTR0.

[3]   בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם; אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה; וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ; שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם; אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

[4]   ינקו, א' (26.6.20). סדצקי לצה"ל: המעבדות לא עומדות בעומס, מבקשים את המשך הסיוע לנוכח נתוני התחלואה והעלייה במספר הבדיקות. YNET. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5754658,00.html

[5]    יהונתן ליס, נעה לנדאו בר פלג (7.7.20). הכנסת אישרה: הממשלה תוכל לעקוף אותה ביישום ההגבלות במאבק בקורונה. הארץ. https://bit.ly/2O1K27Z

[6]  הברמאס, י' (2003). עתידו של טבע האדם: בדרך אל אוגניקה ליברלית? הקיבוץ המאוחד.

[7]  השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל: המחקר האפידמיולוגי הארצי, 2016

https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/psychoactive_drug_use_2017

[8]   עו״ד חץ-דוד עוזר (8.6.20). ״חוקתיות מדיניות ההפללה של צרכני קנאביס, ניהול מאבקים ציבוריים עם אספקטים משפטיים״ VDO, ‏מחוז מרכז - לשכת עורכי הדין בישראל‏. https://www.facebook.com/935834183150377/videos/1419462218442219/?v=1419462218442219

[9]  מישורי, ד' (31.3.19). חוות דעת מומחה: הרפורמה בקנאביס רפואי: השלכות ביואתיות (מדעיות, רפואיות, אתיות) של מדיניות ממשלת ישראל ומשרד הבריאות: "מדיקליזציה, לא ליגליזציה". הגשה במסגרת בג"ץ עמותת הקנאביס הרפואי נגד היק"ר ומשרד הבריאות (2335/19).  https://bit.ly/2FKKGDn

[10] מגזין קנאביס (18.6.20).  בג”ץ דחה את העתירה ללגליזציה: “יש לתת הזדמנות לכנסת” ...ללא התייחסות לטענה לפיה ההפללה מנוגדת לחוק.   https://bit.ly/2AKccBl.

[11]   למשל, הפסיקה המתירה שימוש בווי-פי בבתי ספר (2015), למרות הסיכונים-לכאורה -- https://bit.ly/2XfyyCW -- או דחיית עתירת שרת הבריאות הקודמת, יעל גרמן, בנושא חידוש הפלרת המים (2018); למרות החלטת הבג"ץ, הפלרת המים לא חודשה עד כה בישראל, כבר קרוב לשנתיים מאז פסיקת בג"ץ, ככל הנראה (בין השאר) עקב התנגדות "שומרי המים" וחשיפת מחדלים קשים בהתנהלות משרד הבריאות בנושא (Mishori, 2019a):

D. Mishori (2019a). Water Keepers, Fluoridation and the Rule of Experts: Bioethics, Biohacking, and Disciplinary Science, Eubios Journal of Asian and International Bioethics EJAIB Vol. 29 (1): 18-27. http://www.eubios.info/EJAIB12019.pdf

[12]  לנדאו נ' וליס י (19.3.20). "הפסקה טוטאלית של חופש הפרט": פרוטוקול הדיון הסגור על הקורונה. הארץ. https://www.haaretz.co.il/health/corona/.premium-1.8689549

[13]  דובר, ש' 12.5.19)). איך מתמודדים עם מי שמתנגד לחיסונים? גלובס. https://bit.ly/3arjUfL

[14]  מישורי, ד. (2019). איום על בריאות הציבור הערות ראשוניות בעניין עמדתו המבהילה של ה-WHO בעניין "הססני" החיסונים. עלון הביואתיקה 19. https://bit.ly/2yngAVA

[15]  רכס, א. (3.6.2019). האם רופאים מתנגדי חיסונים זכאים לחופש ביטוי? הארץ. https://bit.ly/2ViDfva

[16]  הכנסת (16.3.16). פרוטוקול מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. https://bit.ly/2MBT8ab

[17] חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.

[18]  ירקצי  ד' (16.4.20). בני 70 ומעלה בבית, חזרה מדורגת לעבודה: תכנית משרד הבריאות לחזרה לשגרה. וואלה. https://bit.ly/2KdlGGy

[19]  גנון ת' (23.3.20). כוונות משרד הבריאות יובילו לגיהנום בו אין זכויות פרט. כלכליסט. https://bit.ly/3erIpMO

[20] גויכמן ר' (25.3.20). רופאים: "מעקב שב"כ פוגע במאבק בקורונה". דהמרקר. https://www.themarker.com/technation/1.8710404

[21]   פילוט א' (25.3.20). "הטמעת הכלים הדיגיטליים נעשתה תוך התעלמות מהשגות של רופאים וגורמים משפטיים". כלכליסט. https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3802970,00.html

[22]   איגוד רופאי בריאות הציבור, 16.7.20.  https://www.facebook.com/Public.Health.Israel/photos/a.248545412233597/967483023673162/?type=3&theater&ifg=1

[23]  אפרת, ב' (24.3.20). 300 רופאים בכירים: "מפוררים את הדמוקרטיה בחסות הקורונה". וואלה.  https://news.walla.co.il/item/3348508

[24] אביב, י' (18.11.18). הכשל במערכת החיסונים בכנס אילת; כתבים לענייני בריאות הסבירו מדוע הם לא נותנים פתחון פה לעמדתם של מתנגדים לחיסונים. http://journalism.co.il/9604-2/ 

[25]  אפרתי  (14.6.19). צנזורה בפייסבוק וביוטיוב ותביעות דיבה: השיח על החיסונים הולך ומקצין. הארץ.  https://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.7367258

[26]  מישורי, ד. (2019). איום על בריאות הציבור? הערות ראשוניות בעניין עמדתו המבהילה של ה-WHO בעניין "הססני" החיסונים. עלון הביואתיקה 19. https://bit.ly/2yngAVA

[27]  עמיר קורץ (26.07.20). ההקלטה חשפה: כך לוחץ [השר לביטחון פנים] על המשטרה לפגוע בהפגנות בבלפור. כלכליסט. https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3841969,00.html

[28]  ולעניין המסכות בהפגנות, השימוש במכתזיות מרטיב המסכות ומבטל ממילא את יעילותן.

[29] הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - הפחתת קצבת ילדים בשל אי חיסון), התש"ף-2020 (25.5.20). https://bit.ly/2ZgNQYp

[30] מחסנים כרגיל? -החוק הזה עלול לפגוע גם בכם. 31/05/2020 חיסונים - בחירה מושכלת

https://bit.ly/2BI3EuW

[31] אנונימי (2018). צבים כל הדרך למטה: חיסונים – מדע ומיתוסים. הוצאה פרטית, ישראל. (פרק ראשון: https://bit.ly/2VJ5cv9  , מקורות https://bit.ly/3ev9XBb) 

[32]  רונאל נ', אלישע א' (2019). ביקורת ספרים: צבים כל הדרך למטה: חיסונים – מדע ומיתוסים. הרפואה, כרך 158 (חוב' 9): 615-616. https://bit.ly/38JAxSH

[33]  להלן, "אתגר צבים" (שפורסם בתאריך 8.6.20), בו מוצע פרס של 2000 ₪ תרומה למחלקה בבית חולים של מפריך הטענה לפיה לא משתמשים בחיסונים בפלסבו אמתי); בינתיים עלה סכום הפרס ל-12,000 ₪, תרומתם של פעילים נוספים. https://www.facebook.com/watch/?v=822760564880280

[34]  בהמשך יעלו "אתגרי צבים" נוספים, למשל הפרכת הטענה שבאף מדינה בעולם תוכנית החיסונים של תינוקות לא נבדקה בכללותה מבחינה מדעית, וכן שעדיין לא נעשו מחקרים הבודקים בריאות כללית של ילדים מחוסנים לעומת לא-מחוסנים.

[35] המאמר ב"דוקטורס אונלי": https://bit.ly/3g0nTDD (21.7.20) "

[36]  בתודות רבות לרני כשר, שהיסב תשומת ליבנו לעניין. ראו לעניין זה חוברת מפרי מקלדתו: "כיצד נבדקו חיסוני השגרה הניתנים בישראל" (11.7.19).   https://fliphtml5.com/echd/uizm.

[37] Pedro M Folegatti et al (2020). Safety and immunogenicity of the ChAdOx1 nCoV-19 vaccine against SARS-CoV-2: a preliminary report of a phase 1/2, single-blind, randomised controlled trial. The Lancet, 20 July 2020. https://bit.ly/3hi9hQ7

[38] איתי גל (22.7.20). אלו תופעות הלוואי מהחיסון הבריטי לקורונה. YNET

https://www.ynet.co.il/health/article/ryvxBoBlv

[39]  למען הסר ספק, כותבי מאמר זה אינם "מתנגדי" חיסונים.

[40]   דנה ירקצי (31.7.20). בניגוד לעמדת משרד הבריאות: הגבלות הסופ"ש יחולו גם השבוע; וואלה. https://news.walla.co.il/item/3377267

[41] רזניק ר' (25.4.20). רופאים נגד משרד הבריאות: "החלטות מקבלים לפי נתונים; ונתוני הקורונה לא זמינים". ישראל היום. https://www.israelhayom.co.il/article/754921

[42]   פרופ' סדצקי: "ממליצה למבוגרים להימנע מאירועים ומאוטובוסים", YNET, 25.6.20.     https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5753913,00.html

[43] https://www.youtube.com/watch?v=YO_efVNLj_Q&feature=youtu.be&fbclid=IwAR1DDn4irzOE1-K-iaBWJcslOhkmncmbG2eQSabFoRstO2hic05sL2LLFMM

[44]  ראשת שירותי בריאות הציבור: "אנחנו לא ממליצים בכלל לציבור ללכת עם מסכות"; המסכות האלה יכולות להיות מצע טוב לווירוסים"; "הן נרטבות, חמות, הן לא נכונות"; https://www.youtube.com/watch?v=YO_efVNLj_Q&feature=youtu.be&fbclid=IwAR1DDn4irzOE1-K-iaBWJcslOhkmncmbG2eQSabFoRstO2hic05sL2LLFMM

[45]   רני כשר, "נשף המסכות"—אוסף קטעי וידיאו. https://www.facebook.com/rani.kasher/videos/2619437041653569

[46]  גם בנושא הפלרת המים, לא הוצג כל מחקר שהצדיק שינוי המדיניות מביטול הפרקטיקה לרצון לאמץ מחדש בשנת 2016.

[47]   מייקי לוי (30.3.20). רופא ישראלי מזהיר: המסכה הזו תגדיל את הסיכוי שלכם לחלות ב-1300%. וואלה. https://bit.ly/3ghBhD7 המאמר המקורי:

MacIntyre, C. R., Seale, H., Dung, T. C., Hien, N. T., Nga, P. T., Chughtai, A. A., ... & Wang, Q. (2015). A cluster randomised trial of cloth masks compared with medical masks in healthcare workers. BMJ open5(4), e006577. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25903751/

[48]  נאור קפלן (6.7.20), פוסט בפייסבוק: "חוויתי עכשיו אירוע מטלטל ומזעזע." https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10158607772295775&id=649570774

[49]  "אם הציבור יתחיל לזלזל ולא יחבוש מסכות - יוטל סגר נוסף". 103FM , מעריב (4.5.20).  https://www.maariv.co.il/news/health/Article-763404

[50]  מיכל לוי (9.7.20). ד"ר יואב יחזקאלי: הסיכוי להדבק ברחוב הוא אפסי. ערוץ 7. https://www.inn.co.il/News/News.aspx/443035

[51]  שאלות ותשובות אתיות בימי קורונה, ההסתדרות הרפואית בישראל (נדלה 27.7.20).  https://www.ima.org.il/MainSiteNew/ViewCategory.aspx?CategoryId=13120

[52]  עידו אפרתי (6.2.20). חברי הוועדה המאשרת ניסויים בבני אדם: משרד הבריאות נכנע לחברות התרופות רוב חברי הוועדה צפויים להתפטר מתפקידם במחאה על החלטת מנכ"ל משרד הבריאות להפקיע את סמכויותיהם. הארץ.  https://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.8500664

[53]   יונה לייבזון (26.7.20). מנכ"ל החברה שתספק מיליוני חיסונים לישראל: "שוקלים לבצע ניסויים בארץ" | N12 |  https://bit.ly/3jUWBke

[54]  ד"ר תמי קרני (16.7.20). רופאים נגד הזרם ומקלדת הרשתות החברתיות - חכמים היזהרו בדבריכם; במצב של מגיפה, השמעת דעות של רופאים ללא סינון עלולה לפגוע בבריאות הציבור. האתר הרשמי של איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, דוקטורס אונלי. https://publichealth.doctorsonly.co.il/2020/07/200240/

 [55] מישורי, ד' (2020). מדע דיסציפלינרי, "חופש אקדמי" ושלטון ה"מומחים": ביקורת עקרונות האתיקה המקצועית, ע"פ פרופ' כשר. רבעון לחקר המשאב האנושי וניהול ארגונים  5 (1): 103-128.     https://bit.ly/2Xe6AXh

Mishori, D. (2019). The Rule of Experts: Academic Freedom, Professional/Academic Ethics and Disciplinary Science. Social Ethics Society Journal of Applied Philosophy 5, (2): 23-62.  https://bit.ly/2VE7QlP

[56]  כשר, א' (2.7.20). אסא כשר: הערה על מנגנון התגוננות מפני הקורונה. ייצור ידע: האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי. https://bit.ly/3f3rpeT

[57]  טל שניידר (20.04.20). פרופ' אסא כשר ובתו פועלים לביטול הקנסות למפירי הסגר. גלובס. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001325820

[58]  דוגמה מייצגת: "....גועלל נפשששש להיטפל לאמא עם ילדים ולדפוק לה דוח 500 שקל במקום להעיר לה ולהתקדם...  ... מה עם ערבות הדדית בין אדם לחברו ?! ...איזו מן חברה נהיינו "...?!!!  ...במקום לטפח את אמון הציבור בהם הם [השוטרים] עושים את ההפך !! ממלאים פקודות כמו רובוטים כדיי למלא את המכסה היומית"!!!

[59]  "פרופ' אסא כשר בריאיון על האמת של קורונה - דני וידיסלבסקי" (10.7.20).  https://www.youtube.com/watch?v=UV0QnRN5Alw

[60]  עמיר קורץ (26.07.20). ההקלטה חשפה: כך לוחץ [השר לביטחון פנים] על המשטרה לפגוע בהפגנות בבלפור. כלכליסט. https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3841969,00.html

אור אבישי, ליאב אלופר, דוד בכר, עומר קמר, רון שטרנפלד, ופרופ' אהרון טרואן (5.4.20). ויטמין D כצעד מניעתי להתמודדות עם מחלות זיהומיות בדרכי הנשימה.  [61] https://docs.google.com/document/d/1TSnScyY3G3rBDDP2l_ltZNLkOcpnXvFrV9SaFKUuVbI/edit?fbclid=IwAR31P7-S9PvDuDnbit_MptqCJ6G-_haH9-IVPGEZEQa0QE8gIA1wpG8cAXI

[62]  דוברות אונ' בר-אילן (26.7.20). ויטמין D וקורונה: מחקר חדש של לאומי שירותי בריאות ואוניברסיטת בר-אילן מצא כי רמות נמוכות של ויטמין D בדם קשורות בסיכון מוגבר של הידבקות בנגיף ‏הקורונה.  https://www1.biu.ac.il/index.php?id=3&pt=20&pid=4&level=1&cPath=4&type=1&news=3519

[63]   Stephen Gruber-Miller (4/5/20). Fact check: Vitamins C and D are not used in 'conventional treatment' of coronavirus. USA TODAY. https://bit.ly/2XfKep5

[64]  בדיעבד, התברר שמכונות ההנשמה גרמו לתמותת חולים, ולכן הנחיות חדשות צמצמו השימוש בהן. ראו: מערכת וואלה (26.4.20). דיווח: מרבית החולים שחוברו למכונת הנשמה בניו יורק מתו. https://healthy.walla.co.il/item/3353243

  Sinéad Baker (9.4.20). 80%   of NYC's coronavirus patients who are put on ventilators ultimately die, and some doctors are trying to stop using them. Businessinsider. https://www.businessinsider.com/coronavirus-ventilators-some-doctors-try-reduce-use-new-york-death-rate-2020-4

[65]  לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "אין בידנו מידע אם קורונה היא סיבת המוות היסודית, כלומר אם היא הסיבה שהביאה לשרשרת האירועים שהובילו לפטירה. בישראל ללמ"ס אין עדיין סיווג של מקרי הפטירה בחודשים פברואר עד אפריל 2020 לפי סיבת המוות, סיווג שהיא מבצעת על בסיס הודעות הפטירה של הנפטרים. לשאלתנו אם קורונה היא סיבת המוות היסודית של כלל הנפטרים בשל נגיף הקורונה ענה משרד הבריאות: "מרבית הנפטרים בשל נגיף הקורונה היו עם מחלות רקע והקורונה מוגדרת אצלם כסיבת מוות עיקרית". באנגליה, בפטירות בשל נגיף הקורונה נכללים מקרים שבהם בתעודת הפטירה הוזכר קיומו של נגיף הקורונה או חשד לנגיף הקורונה, לבד או בשילוב גורמים אחרים, קרי זו אינה בהכרח סיבת המוות היסודית". מרכז המחקר והמידע של הכנסת (28.6.20). מספר הנפטרים, ומהם מספר הנפטרים בשל נגיף הקורונה, בישראל, באנגליה, בגרמניה ובארה"ב. https://bit.ly/2Bv3kzU     

 [66] דייויד לוהנאו ואליס יוריב (28.7.20). ממצאים מפתיעים: האם הקורונה משמידה את מחלת השפעת? הוול סטריט ג'ורנל, גלובס. https://bit.ly/2D65Tt5

[67]  קימרון, גביש, שחר ולויט (20.7.20). ההזדמנות של ישראל להיחלץ מהמשבר. הארץ.  https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-MAGAZINE-1.9006810.

[68]   לפי קימרון וחובריו, "הראייה החזקה ביותר לכך שסגר רק משהה את ההדבקה ולא מונע אותה היא העובדה שעם פתיחת הסגר, ההדבקה מתחדשת, כפי שקורה כעת. לעומת זאת, בשבדיה, למשל, אין "גל נוסף" כיוון שלא היה סגר. גם במדינות שבהן הייתה התפשטות גבוהה של הנגיף על אף הטלת הסגרים (בלגיה, איטליה, ספרד וכיו"ב) - לא צפוי גל נוסף משמעותי כיוון שהנגיף התפשט דיו. המדיניות של הטלת מגבלות והסרתן רק מאריכה את המשבר, מחריבה את המשק ותוביל בסופו של דבר למספר רב יותר של קורבנות" (שם).

 

[69]  מוטולה עידן (9.6.20). "אם נשתוק, מי יזעק את זעקת בננו שלא מדבר?" הורים לנער אוטיסט שכבר 3 חודשים נמצא בסגר בבי"ח אברבאנל ולא מגיע לחופשות בבית: "אנחנו בוכים מרוב געגועים". אתר "שווים". https://bit.ly/3f4uuvB

[70]   טל שניידר (7.3.20). ראש הממשלה: "זו מגיפה מסוכנת, לא משחק ילדים; אהבה זה ריחוק". גלובס. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001322267

[71]   מיטל יסעור בית-אור (7.4.20). "מפגשים בין אנשים הם סכנת חיים". ישראל היום.  https://www.israelhayom.co.il/interactive/amp/article/749847?fbclid=IwAR3eh56Tpc2FKYmWFPYRoBctbjDjU1jjuuIGFroWal3b1mdEq8FH5kjeViM

[72]  הפחדת הקהילה גרמה לכך שאנשים התקשרו מיוזמתם למוקדים הרפואיים ולמשטרה והתלוננו על שכנים ובני משפחה שהם לכאורה מפירי בידוד או שלא עטו מסיכות—שיחות "הלשנה" החושפים ערעור המרקם החברתי בשל מדיניות הפחד. עד כה, נמנע המשטר משימוש במידע כזה, וגם נמנע מלבקש "הלשנות" כאמור מיוזמתו; אין לדעת מה יקרה בעתיד. 

[73]  אחד מכותבי המאמר פגש לאחר הסגר חבר ותיק, שמאוד נסער מהעובדה שהמחבר לא חלק עימו השקפותיו על המצב, לפיהן מדיניות הממשלה נכונה לחלוטין והערעור עליה משקף נטיות "קונספירטיביות" מסוכנות, עד כדי פגיעה בבריאות הציבור. מאז נותק ביניהם הקשר.

[74]  רחפנים אוכפים הנחיות "ריחוק חברתי", ליד פיצה זברה בבת-ים, 24.6.20.  https://bit.ly/2Vgja8a

[75] Feuer W & Higgins-Dunn N (8.6.20). Asymptomatic spread of coronavirus is ‘very rare,’ WHO says. CNBC News. https://cnb.cx/2Y9Iq25

[76]  סוג נוסף של "חשודים" נוצר עקב האיסור על תשלום במזומן באוטובוסים. נוסעים שעולים לאוטובוס ולא שמים לב שכרטיס הרב-קו התרוקן (ללא אפשרות לשלם במזומן) נחשבים ל"חשודים" בעבירה פלילית.

עובדה זו מצטרפת למגמה חדשה של דרישה לביטול המזומן (לכאורה ממניעים של חיסול הכלכלה השחורה, וכיום גם "היגיינה" וסניטציה, שאינן משתלבות לכאורה עם מזומן המחליף ידיים שעלולות להיות "נגועות" בקורונה).

[77]  ראו "אתר החקיקה הממשלתי" במשרד המשפטים, הכולל טיוטות מסמכי חקיקה ומדיניות שמשרדי הממשלה מבקשים לקדם.

https://www.tazkirim.gov.il/s/?language=iw&fbclid=IwAR0d9npFNFWQJdK6QdUkukwrrxsLnM72A6V5fjhTaymtQ7rJAMBFtbvTOaw

[78]  חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020 (23.7.20).  https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=2140584

[79]       https://www.tazkirim.gov.il/s/tzkirim?language=iw&tzkir=a093Y00001RdGYAQA3

[80] דרור גורני (21.7.20). הכנסת אישרה את חוק הסמכויות: מהם הסעיפים המסוכנים?  שקוף: גוף התקשורת של הציבור. https://shkifut.info/2020/07/corona5/ 

[81] הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה וצווי סגירה מנהליים) (הוראת שעה), התש"ף-2020 - החלק הנותר  https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=2141935  

[82]  נוסח הצעת החוק כפי שעלתה בתאריך 11.6.20, להערות הציבור עד ל-17.6.20:

תזכיר חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה וצווי סגירה מנהליים) (הוראת שעה), התש"ף-202011/06/2020|משרד ראש הממשלה|5649 הערות|

מטרתו של חוק זה, למנוע ולצמצם את העלייה בתחלואה מהפצת נגיף הקורונה הגורם למחלה COVID-19 על ידי אלו החייבים בבידוד מכוח צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש)(בידוד בית והוראות שונות)(הוראת שעה), התש"ף-2020 ובפרט על ידי חוזרים לישראל ממדינות אחרות, על ידי הסדרת בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה במקרים ובנסיבות המתאימים לכך, בין היתר חלף ההסדרים הקבועים בתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה) (תיקון), התש"ף-2020. במסגרת זו, מוצע כעת גם לעגן סמכות למתן צו סגירה מינהלי, שיאפשר במקרים המתאימים סגירת מקומות שונים, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף בנסיבות בהן נפתח מקום שפתיחתו נאסרה או שהגורם האחראי על המקום מפר הפרה ניכרת של תנאים לפתיחתו.המועד האחרון לקבלת הערות הציבור: יום 17.06.2020 בשעה 16:00.

https://www.tazkirim.gov.il/s/tzkirim?language=iw&fbclid=IwAR0LmUzKZ1EspSTgM_tBlQAtQf6nc73p5EDevaAWHWBJJvP1LYOpR1n7fyo&tzkir=a093Y00001RdEzKQAV