עלון מס' 21, אוגוסט 2020
בעין המשפט

 הסתייעות בשב"כ לצורך התמודדות עם נגיף הקורונה החדש - פסיקת בג"ץ/ עו"ד נורית דסאו

ממשלת ישראל אימצה מדיניות של "ריחוק חברתי" ובידוד של חולים מאומתים ושל אנשים אשר באו עמם במגע קרוב, במטרה להתמודד עם התפשטות נגיף הקורונה החדש. מדיניות הממשלה כוללת שורה של אמצעים חריגים, ביניהם, הסמיכה הממשלה (בהחלטה מס' 4950 מיום 31 במרץ) את שירות הביטחון הכללי (להלן: השב"כ) על פי סעיף 7(ב)(6) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002 (להלן: חוק השב"כ) "לקבל, לאסוף ולעבד מידע טכנולוגי לשם סיוע למשרד הבריאות בביצוע בדיקה בנוגע לתקופה של 14 ימים שלפני אבחונו של חולה, שמטרתה זיהוי נתוני מיקום ונתיבי תנועת החולה וזיהוי אנשים שבאו במגע קרוב עמו, וזאת לצורך איתור מי שהיה עלול להידבק ממנו". וועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, דנה במסלולים אפשריים להסמכת השב"כ ובתוכן ההסמכה עצמה, ולבסוף אישרה את החלטת הממשלה לאחר שינויים ותיקונים שהוכנסו בה בעקבות הערותיה.

על פי המנגנון שנקבע בהחלטת ההסמכה, לאחר אבחון של חולה עם ממצא מעבדתי חיובי לנגיף הקורונה, משרד הבריאות פונה לשב"כ לצורך איתור מסלול תנועתו ב-14 הימים שקדמו למועד האבחון ואיתור האנשים שהיו בקרבתו במשך למעלה מרבע שעה בתקופה זו. לצורך כך, משרד הבריאות מוסר לשב"כ את שם החולה, מספר תעודת הזהות שלו, מספר הטלפון הנייד שלו ומועד אבחונו. בשלב זה נשלח לחולה מסרון שמיידע אותו כי פרטיו נמסרו לשב"כ. לאחר עיבוד המידע הנדרש מעביר השב"כ למשרד הבריאות את מסלול תנועתו בתקופה זו וכן פרטי מי שהיה במגע קרוב עמו ובכלל זה שם, מספר תעודת זהות, טלפון, תאריך לידה, מועד החשיפה ומיקום החשיפה. לכל אחד מהאנשים שפרטיהם הועברו למשרד הבריאות כמי שבאו במגע קרוב עם חולה מאובחן נשלח מסרון והם מתבקשים להיכנס לבידוד ביתי בן 14 ימים ולדווח על כך באתר משרד הבריאות.

כנגד החלטת הממשלה הוגשו מספר עתירות,[1] אשר נדונו במאוחד (בגץ 2109/20 עו"ד שחר בן מאיר נ' ראש הממשלה), בהן נטען, בין היתר, כי הסמכת השב"כ לפעול בסוגיה אזרחית-בריאותית מנוגדת לחוק השב"כ ונתקבלה בחוסר סמכות, כי הסמכויות שהוקנו לשב"כ פוגעות בזכויות הפרט ובעקרונות יסוד של השיטה ובעיקר בזכות החוקתית לפרטיות, כי הנזק הנגרם מהשימוש באמצעים שנבחרו עולה על התועלת שבו וכי הבחירה בשב"כ לביצוע מטלה אזרחית-בריאותית משנה מהיסוד את האיזונים והבלמים בחברה דמוקרטית.

בית המשפט דן תחילה בפרשנות סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ, לפיו אחד מתפקידי השב"כ הינו פעילות "שנועדה לשמור ולקדם "אינטרסים ממלכתיים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה". בית המשפט קבע שמבחינה לשונית לא ניתן לשלול את הפרשנות לפיה נוכח השימוש במונח "ביטחון לאומי" להבדיל מ"ביטחון המדינה", ניתנה לממשלה בסעיף הסמכות להרחיב את פעילות השב"כ אל תחום אחר שאינו מצוי בליבת הפעילות הביטחונית. בית המשפט הוסיף ודן בתכלית הסובייקטיבית של הסעיף באמצעות בחינת ההיסטוריה החקיקתית שלו וקבע שהגם שעולה ממנה שהסעיף לא נועד, ככלל, להרחיב את תפקידי השב"כ לתחומים אזרחיים, עדיין עולה מהדיונים בהצעת החוק כוונת המחוקק לכלול במונח "ביטחון לאומי" גם עניינים החורגים מהמובן הביטחוני הצר. אשר לתכליתו האובייקטיבית של הסעיף סבר בית המשפט כי יש לפרש את הסעיף כהוראה המאפשרת לממשלה להסמיך את השב"כ גם בתחומים שאינם נוגעים לביטחון במובן הצר, אך המבחן שיש לאמץ ביחס לביטוי "ביטחון לאומי" בהקשר זה הוא מבחן הסכנה החמורה והמיידית לאזרחי ותושבי המדינה או לסדרי המשטר שלה, כאשר במימד המהותי נדרש רף גבוה במיוחד של סכנה לאזרחי ותושבי המדינה ובמימד הזמן נדרש שהסכנה חייבת להיות כזו שאין בנמצא אפשרות מעשית לפתח אמצעים אלטרנטיביים מתאימים יותר להתמודדות עימה טרם התממשותה. בהמשך לכך, בית המשפט קבע שהמציאות במדינה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה החדש מצדיקה את הקביעה כי המשבר הנוכחי צולח את אותו פתח צר שדרכו מתאפשרת באופן נדיר וחריג הרחבת סמכויותיו של השב"כ מתוקף סעיף זה.

בהמשך פסק הדין פונה בית המשפט לדון בשאלה האם המסלול שנבחר לצורך הסמכת השב"כ הוא אכן המסלול הראוי או שמא מן הראוי כי הדבר ייעשה במסלול של חקיקה ראשית. בית המשפט קבע שבנסיבות הייחודיות והחריגות שנוצרו, ובמיוחד בהינתן לוח זמנים שהוכתב נוכח התפשטותו המהירה של נגיף הקורונה, שלא איפשרה לקדם חקיקה ראשית לצורך הסדרת תפקידו של השב"כ במסגרת המשבר, הרי ההחלטה לפעול באמצעות סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ נעשתה בסמכות. עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע שההסמכה מכוח סעיף זה אינה מעמידה לאורך זמן בסיס מספיק להרחבה כה משמעותית של פעילות השב"כ בלא הידרשות של המחוקק לסוגיה זו במסגרת חקיקה ראשית. לכן, ככל שתידרש המשך מעורבות השב"כ לצורך בלימת המגפה, גם לאחר תקופת תוקפה של החלטת ההסמכה ביום 30 באפריל 2020, יהא על הממשלה לפעול לעיגון הבסיס למעורבות כזו בחקיקה ראשית, כאשר מן הראוי שזו תהיה זמנית במהותה ותיחקק כהוראת שעה. מאחר ומיצוי מהלך חקיקה פרלמנטרי דורש זמן, הרי ככל שהממשלה תוסיף לסבור כי הסמכת השב"כ לביצוע המשימות שהוטלו עליו עודנה נדרשת, יש לאפשר לכנסת להניע את מהלך החקיקה, וככל וזה ייעשה ניתן יהיה להאריך את תוקפה של החלטת ההסמכה לפרק זמן קצר נוסף שלא יעלה על שבועות ספורים על מנת לאפשר את השלמת המהלך. פסיקת בית המשפט ניתנה פה אחד.

בהמשך לפסיקת בית המשפט האריכה הממשלה (בהחלטה 5051 מיום 5 במאי) את החלטתה בנושא הסמכת השב"כ עד ל-26 במאי וב-19 במאי פורסם להערות הציבור תזכיר חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020. בתזכיר החוק צויין כי הוחלט שנוכח הצורך הקיים בהמשך ההתמודדות עם הנסיבות שנוצרו במדינה בשל מגפת הקורונה ונוכח חשש ממשי לחזרה רחבת היקף של התפשטות הנגיף, עדיין ישנה הצדקה להמשיך ולהסתייע בשירותי השב"כ. הוראת השעה, שתוקפה מוצע לתקופה של שלושה חודשים (הניתנת להארכה לתקופה נוספת אחת שלא תעלה על שלושה חודשים), כוללת, בין היתר, הוראות בנושא סמכויות השב"כ בזמן תוקפה של ההכרזה על הסמכתו, שמירת מידע ומחיקתו והגבלות לעניין שימוש במידע, הן ביחס לשב"כ והן ביחס למשרד הבריאות וכן הגבלות על העברת מידע והשימוש בו.



[1] רשימה זו מתארת שלוש מתוך ארבע העתירות שנדונו על ידי ג"ץ ואינה מתארת את עתירת ארגון העיתונאים, לגביה נקבע ברוב קולות מנגנון ייחודי.