עלון מס' 20, מרץ 2020
בעט האקדמיה - ספר: "כריית נשים יולדות"

 כריית נשים יולדות/ ד"ר אומי לייסנר

לפני שבועות מספר פרסמה המועצה הלאומית לביו-אתיקה נייר עמדה (מס' 8), תחת הכותרת: חופש בחירה וזכויות האדם בלידה. מנייר העמדה עולה, שלאחר דיונים מעמיקים בנושא, הגיעה המועצה למסקנה כי צירוף של מספר גורמים הביא לכרסום חופש הבחירה של היולדת בישראל. בין גורמים אלה צוין: "העובדה שהמערכת מנוהלת רובה ככולה על פי הפרדיגמה הרפואית בלבד". זהו נושא הספר "כריית נשים יולדות"[1] – איך, מתי ומדוע הגענו עד הלום?

אם כן, במאה הקודמת, ברוב המדינות המתועשות, עברה הלידה מן המרחב הפרטי, הנשי ברוב המקרים, אל המרחב הציבורי, הגברי באופיו – אל בית החולים, שם התנהלה הלידה על-פי "המודל הרפואי," המתייחס אל כל לידה כפתולוגית באופייה, ולכן דורשת התערבות שגרתית. על פני הדברים, המניע למעבר היה הדאגה לביטחונם ולבריאותם של יולדות וילודים. אולם בפועל, יתרונות המודל הרפואי לניהול הלידה וכן של מדיניות האשפוז של כלל היולדות, ללא אבחנה ביניהן, מעולם לא הוכחו. אמנם עם הזמן ירדו רמות התמותה בלידה גם בתוך בתי החולים, אבל לא הוכח הקשר בין הנתונים.[2] כיום, מספר הולך וגדל של מחקרים מראים שעצם האשפוז גורר התערבויות רפואיות מיותרות ולעיתים מזיקות, במיוחד עבור האם.[3]

בנסיבות אלה, נולדה התובנה שלא ניתן להסביר את ההעברה לידי הממסד הרפואי של כלל הלידות – לעומת העברתן של הלידות שהסתבכו, כמו בעבר – אלא כנובע מן השאיפות המקצועיות והכלכליות של הרופאים.[4] באשר לפרטי המאבק המקצועי, הוא התרחש בכל מדינה ומדינה בקצב אחר ובצורה אחרת, בהתאם לשוק האינטרסים ויחס הכוחות המקומיים. בספר אני סוקרת כמאה שנה של משחקי אינטרסים סביב הטיפול ביולדות בישראל.

במוקד הדיון עומדים החוקים וההסדרים שתרמו והובילו למדיקליזציה של הלידה במרחב המקומי, ובייחוד אותה הוראת חוק שתוארה לא אחת כייחודית לישראל, שנועדה להביא את כלל היולדות לאשפז את עצמן לצורך לידה. מדובר בסעיף 30 לחוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953 (כיום סעיף 42 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, להלן: החוק), שלפיו לכל יולדת מבוטחת ש"הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה" יינתן "מענק לידה". אותו מענק נועד "להוצאות האשפוז ולרכישת ציוד בשביל הנולד". במשך השנים הופרדו שתי מטרותיו: החלק שנועד לסייע בהוצאות האשפוז זכה לשם "מענק אשפוז", ואילו החלק שנועד לסייע ברכישת ציוד בשביל הנולד נשאר בשם המקורי "מענק לידה".

גם בממדי המענקים חל שינוי עם השנים: במקור נקבע שמתוך הסכום הכולל של 55 ל"י ישמשו 25 ל"י לקניית ציוד לתינוק ו-30 ל"י להוצאות האשפוז, כלומר חצי-חצי בערך. לעומת זאת, בעת כתיבת מילים אלה, כל יולדת מקבלת בין כ-500 שקל ל-1,700 שקל לערך ללידה, בשעה שבית החולים מקבל סכום כביר –14,129 ש"ח (וסכום נוסף בסך 224,187 ₪ אם הילד נולד פג). למותר לציין, ככל שעלה הסכום שמכניסה כל יולדת לקופת בית החולים דרך גופה, כך התחזקו האינטרסים הכלכליים שקושרים את היולדות לבתי החולים ומונעים פיתוח מערכת אלטרנטיבית לטיפול בהן. כפי שהביע זאת חבר הכנסת יעקב מרגי בפני ועדת הכנסת לעבודה, רווחה ובריאות (18.11.2014): "סוד גלוי וידוע הוא שהכול כסף. לידות הן סטרט-אפ של בתי החולים שנמצאים במצוקה תקציבית".

למעשה, חבר הכנסת מרגי אינו לבד; המסמכים שהולידו את החוק ושמלווים ומגבים אותו עד היום משקפים הבנה ברורה מצד אנשי מ חומר ארכיוני, דברי חקיקה, כתבי בית דין, מאמרי עיתון והרבה דיונים בכנסת ובוועדות הכנסת שנערכו בנושא. בכל סוגיה וסוגיה אני חותרת להראות, מחד גיסא, עד כמה רופף הקשר בין החוק ו/או יישומו בפועל ובין השאלות של "בריאות הציבור"; ומאידך גיסא, איך הדברים אכן קשורים לשאלות של כסף ושל רווחים. התקווה שעומדת מאחורי כתיבת ספר זה היא שחשיפת יחס זה אל היולדות והעלאתו על סדר היום הציבורי יהוו נדבך חשוב בשיפור המצב הקיים והבטחת חופש בחירה וזכויות האדם בלידה.קצוע ואנשי ממשל שלא ניתן להצדיק את קיום החוק על בסיס בריאותי-בטיחותי, ושמה שעומד מאחוריו הם בראש ובראשונה, אינטרסים כלכליים – לרוב מבלי להעלות על דעתם שמדובר ביחס פסול אל בני אדם. מכאן גם הכותרת של הספר, אשר נועד לשקף את החתירה – דרך החוק ובאמצעותו – למקסום הרווחים שאפשר להניב מגוף האישה היולדת.

לסיכום, ספר זה סוקר את נושא הסדרת ניהול הלידה בישראל, בדגש על סוגיית מימון הטיפול ביולדות מתקופת קום המדינה ועד היום. החומר עליו הוא מתבסס כולל


[1] אומי לייסנר, כריית נשים יולדות: כלכלת הלידה בישראל (רסלינג, 2018)

[2] Marjorie Tew, Safer Childbirth: A Critical History of Maternity Care, London: Free Association Books, 1998.

[3] Olsen O, Clausen JA, “Planned hospital birth versus planned home birth,” Cochrane Database Syst Rev. 2012 Sep 12;(9):CD000352

[4] Barbara Ehrenrich and Deirdre English, Witches, Midwives, & Nurses (first published by the Feminist Press in 1973)