עלון מס 19, מרץ 2019
ביו-אתיקה וטכנולוגיות רפואיות

 הזכות להורות או הזכות לאשליה?/ אורית גולן

לאחרונה חגגה לואיז בראון, תינוקת המבחנה הראשונה, יום הולדת 40. החגיגה היא גדולה, שכן עם לידתה למד העולם כי מקרים שבעבר נדונו לעקרות אינם חייבים עוד להיות כך. לידתה היתה בבחינת בשורה עבור זוגות חשוכי ילדים, אשר זכו בסיכוי לחבוק תינוק לאחר הטיפולים. נתון זה רלוונטי במיוחד למדיניות הישראלית, המעודדת ילודה באופן יחסי למדינות מערביות אחרות. בישראל כל אישה שאינה מצליחה להרות תהיה זכאית למימון ציבורי של טיפולי פריון במסגרת סל שירותי הבריאות עד גיל 45 (או עד הבאת שני ילדים לעולם). כמו כן, היא תהיה זכאית לטיפול מתרומת ביצית עד גיל 54. יחד עם זאת, הסיכוי להביא ילד לעולם באמצעות הפריה חוץ גופית תלוי במשתנים רבים, והוא פוחת ככל שגיל האישה עולה.

עניין רשימה זו הוא להאיר את הזווית הפחות מחמיאה של המימון הציבורי לפריון. בעוד המדינה מממנת, התוצאות המיוחלות לא תמיד מתקבלות. יש להכיר בכך שיש עדיין טיפולים ומצבים, שנכון להיום הסיכוי להרות בהם, הינו אפסי.

מהו טיפול חסר תוחלת? זהו טיפול המעניק סיכוי להשיג לידת חי, העומד על פחות מ- 1% (על פי הגדרת הוועדה האתית של איל"ה (האגודה הישראלית לחקר הפוריות), שאימצה לעניין זה את ההגדרה של הוועדה האתית של האגודה האמריקאית לרפואת פריון .((ASRM)[1]

במדינת ישראל, נראה כי אסור לומר למעוניינים בהורות שאין סיכוי. אנו מוכנים לממן אשליה ולו רק בשביל הסיכוי הקלוש שאולי יהיה ילד.

נשאלת השאלה האם נכון וראוי לאפשר לנשים את הסיכוי הקלוש להרות ולממש את רצונן ללדת ילד משלהן, תוך גביית המחיר הנפשי, הפיזי והמנטלי הכרוך בהליך זה.

במחקר שנערך על ידי פרופ' שחר קול, רופא נשים ופריון ב"מכבי שרותי בריאות", בנושא טיפולי הפריה חוץ גופית במכבי שירותי בריאות 2007-2010[2], עלתה תמונת המצב הבאה:  בקבוצת הגיל 40-45 מטופלות שהרו לאחר 4.88 טיפולים בממוצע. אותה קבוצת גיל שיעור ההצלחה למחזורים טריים היה 6%, כך שבממוצע כללי בוצעו 16 טיפולים להשגת הריון. לכן, מטופלות שיש להן סיכוי סביר להשיג הריון, יהרו לאחר כ-5 ניסיונות בממוצע. השאר ימשיכו וינסו טיפולים רבים נוספים, עם סיכויי הצלחה קלושים.

במחקר נוסף[3] שערכה מכבי עלה, כי תוצאות טיפולי הפוריות שנערכו בקופה בשנים 2014-2007,למרות הגידול במספר הנשים שמבקשות לבצע הפריה, שיעור ההצלחה של הטיפולים היה במגמת ירידה, בשל עלייה בגיל הנשים. בשנת 2007 נעשו 6,242 מחזורי טיפול, לעומת 8,623 בשנת 2014. מדובר בעלייה של כ-40% במספר הטיפולים בתוך שמונה שנים בלבד. ואולם שיעור הצלחת הטיפול ירד כאמור מ-18.9% בשנת 2007 ל-14.4% בשנת 2014. בהתאם, עלה הגיל הממוצע של המטופלות מ-35 ל-37 באותה התקופה. יתרה מכך, חלה עלייה של 14% במספר הנשים מעל גיל 40 שפנו לטיפולי פוריות.

נתוני המחקר מבהירים את שיעור הצלחת הטיפול עם העלייה בגיל. שיעור ההצלחה בגיל 40 הוא 9.9%, אולם בגיל 42 הוא יורד ל-5.7%, ובגיל 44 צונח ל-1.8% בלבד. עוד נמצא, כי מספר מחזורי הטיפול בקרב נשים מעל גיל 40 שהצליחו להרות במסגרת טיפולי הפריה, לא עולה על שישה. כלומר סיכוייה של אישה שלא הצליחה להרות בששת הטיפולים הראשונים להצליח בטיפולים נוספים, נמוכים מאוד.

מה באשר לעלות הכלכלית של התהליך למדינת ישראל? לפי מחירון משרד הבריאות (1.1.2012), מחזור שלם של הפריה חוץ גופית  מתוקצב בכ-10,500 ₪. מדובר בהשקעה של 53,857 ₪ לילוד. תמונת המצב הייתה שונה כאשר המטופלות היו מגיל 43 ומעלה. שם הגיעה עלות השקעה ל- 399,000 ₪ בכל לידה!!

מהמחקר עולה שנשים רבות, שאינן מצליחות להרות ועדיין ממשיכות לנסות חרף התוצאות. לפיכך, המלצת ועדת האתיקה של איל"ה היא להימנע ממתן טיפולי פריון המוגדרים כטיפולים חסרי תוחלת. כך, למשל, קובע נייר העמדה שהוציאו, כי הגיל המרבי המומלץ לטיפולי הפרייה עם ביציות המטופלת יהיה  44, דהיינו פחות מגיל הזכאות על-פי הסל. כמו כן, יש להפסיק טיפול הפרייה אם בארבעה מחזורי טיפול עוקבים לא הגיעו לשלב החזרת עוברים; זאת, לעומת ההוראות הקיימות של משרד הבריאות, לפיהן, במקרה כזה, יש לערוך דיון של הצוות המטפל כולל עובדת-סוציאלית, שעל-פיו יקבע המשך תכנית טיפולי הפוריות.

לאור האמור לעיל, ראשית, חשוב לומר למטופלות את מה שעולה מן המחקרים, על הסיכויים הראליים להרות ועל המחירים האישיים האפשריים. על הצוותים המטפלים לגלות אחריות כלפי המטופלות ולהבהיר להן, כי זכותן למימוש היריון קיימת, בעוד ראוי למגר את הזכות לפתח אשליה.


[1] הגישה האתית לטיפולי פריון חסרי תוחלת – עמדת ועדת האתיקה של האגודה הישראלית לחקר הפריון (איל"ה), פברואר 2015, שבט תשע"ה. https://www.ima.org.il/userfiles/image/futileFertilityTreatments.pdf

[2]  טל סלע, יעקב סגל, איריס גורן, גבריאל חודיק, ורדה שלו, רוי הומברג, רחל בכר ושחר קול (2013). טיפולי הפריה חוץ גופית במכבי שירותי בריאות 2010-2007 – תמונת מצב. הרפואה.

[3]

. Kol S, Yellin LB, Segal Y1, Porath A(2016) In Vitro fertilization (IVF) treatments in Maccabi Healthcare Services 2007-2014, Isr J Health Policy Res.