עלון מס 19, מרץ 2019
ביואתיקה ובריאות הציבור

איום על בריאות הציבור? / דניאל מישורי*

הערות ראשוניות בעניין עמדתו המבהילה של ה-WHO בעניין "הססני" החיסונים

(ביו-אתיקה וחיסונים: חלק ראשון) 

מבוא: "הססנות חיסונים"

בינואר 2019 פרסם ארגון הבריאות העולמי רשימה של עשרה איומים על הבריאות הגלובאלית[1], כשברשימה  מזדקר איום תמוה: Vaccine hesitancy ("היסוס" ביחס לחיסונים).

ההצבעה על "היסוס" ביחס לחיסונים כאיום גלובלי על הבריאות מעוררת שאלות קשות על ביואתיקה ומדע במאה ה-21.

רשימת האיומים האחרים כוללת זיהום אוויר ושינוי אקלים (במקום הראשון); HIV; קדחת דנגי; אבולה (ופתוגנים נוספים); "חיידקי-על עמידים" (שהתפתחו כתוצאה של שימוש-יתר בלתי זהיר באנטיביוטיקה בידי וטרינרים ורופאים); וכמובן "מגפת שפעת קטלנית".

[לא ברור כיצד יודעים ב-WHO שמגפת שפעת עומדת להתרגש עלינו, ואיזה זן (או זנים) של שפעת ייגרמו למגיפה זו, אם תתפרץ; אבל בחורף הקרוב, ליתר ביטחון, שוב יציעו לנו חיסון נגדה (שמתבסס על ניחוש מלומד, עליו עובדים כיום טובי מומחי החיסונים).]

לצד אלה נמצאות מגפות שלכאורה כבר היו נכחדות, אלמלא סרבני החיסונים סירבו להצטרף למאמץ הכללי, ולכן (לכאורה) מחלות קשות חוזרות ומתפרצות מחדש, כך לפי ארגון הבריאות העולמי:

Vaccine hesitancy – the reluctance or refusal to vaccinate despite the availability of vaccinesthreatens to reverse progress made in tackling vaccine-preventable diseases. Vaccination is one of the most cost-effective ways of avoiding disease – it currently prevents 2-3 million deaths a year, and a further 1.5 million could be avoided if global coverage of vaccinations improved. Measles, for example, has seen a 30% increase in cases globally. The reasons for this rise are complex, and not all of these cases are due to vaccine hesitancy. However, some countries that were close to eliminating the disease have seen a resurgence. The reasons why people choose not to vaccinate are complex; a vaccines advisory group to WHO [SAGE] identified complacency, inconvenience in accessing vaccines, and lack of confidence are key reasons underlying hesitancy. …

הודעת ה-WHO בעניין "הססני" החיסונים חמורה ביותר, מסוכנת, ועוברת את גבול ההסתה.

ארגון הבריאות העולמי מאשים את ה"מהססים" בהפצת מגפות שכבר יכלו לעבור מן העולם, ובראשן חצבת, שלמרות אחוזי חיסון גבוהים בכל זאת התפרצה, גם בישראל, במקום בו אחוזי ההתחסנות עמדו על כ-95%.

חשוב לזכור שגם יהודים הואשמו פעם בהפצת מגפות, וגם שם התברר שזה כנראה לא היה מדויק.

 

בתרגום לעברית: ההסתה מתגברת

זאת ועוד, ב"תרגום" לעברית, הודעת ארגון הבריאות העולמי קיבלה משמעות חמורה עוד יותר. באתר חדשות מרכזי התפרסמה כתבה שאין לתאר את הכותרת שקיבלה, אלא כ"מפחידה": "מתנגדי חיסונים בראש: 5 האיומים הגדולים על הבריאות העולמית".[2]

לפי הכתבה, "בראש רשימת איומי הבריאות נמצאות המגפות הנובעות מסרבני החיסונים", וזאת לכאורה על-סמך ארגון הבריאות העולמי.

במקור לתאר באופן ביקורתי את עמדת ארגון הבריאות העולמי, ולתהות על התבונה שבהאשמת קבוצה של אנשים (שחלקם בכלל מנועי חיסון, עקב מצבים רפואיים שונים) בהפצת מגיפות, ובפגיעה בבריאות הציבור, השתמשה הכתבה בשיטת הטלפון השבור, והעצימה את הדרמה. לפי לשון הכתבה: מתנגדי החיסונים בראש הרשימה, של האיום במגפות על שלום בריאות הציבור: "המגפות נובעות מסרבני החיסונים. ארצות הברית, ישראל ומדינות נוספות באירופה חוות התפרצויות של מחלת החצבת בשל אוכלוסיות המסרבות להתחסן".

אף שארגון הבריאות העולמי עצמו לא דירג את האיומים—בהודעה עצמה מופיעים בראש הרשימה זיהום אוויר ושינוי אקלים, ו"הססנות" חיסונים מופיעה במקום ה-8—בתרגום לעברית ה"הססנות" הפכה ל"מתנגדי חיסונים", ומהמקום השמיני הגיעו "מתנגדי החיסונים" למקום הראשון באיומים על הבריאות הגלובלית בשנת 2019.

עוד מעניין שהססנות חיסונים נכנסה לרשימה, לעומת דברים אחרים שעשויים היו להיות בה או מוצגים בצורה בולטת יותר. זיהום אוויר חולק את אותה משבצת איומים יחד עם שינוי אקלים, למרות שמדובר בשתי תופעות שונות לחלוטין. יש הבדל בין מחסור באוויר לנשימה—כפי שהיה בתחילת פברואר 2019 בבנגקוק, כשהלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות בוטלו, ומרבית האנשים הסתובבו עם מסכות, מנסים לגמוע מעט אוויר—לבין סיכון לשיטפון מהוריקן או רעב מבצורת עקב שינוי אקלים.

הכל נכנס למשבצת "סביבתית" אחת, כשמחוץ למפת האיומים על הבריאות הגלובלית של ה-WHO נמצאים כל הרעלים התעשייתיים, וגם תופעות הלוואי של תרופות פרמקולוגיות, התמכרויות למשככי כאבים ולכדורים פסיכיאטריים, ועוד. כל אלה הם איומים פחות דרמטיים על הבריאות הגלובלית מאשר הססני החיסונים.

לכן, צדק המתרגם לעברית, שהבין מיד את הכוונה, שכאשר מכניסים קבוצה כזו למפת האיומים, זה באמת עניין אחר/מיוחד, לא כמו כל החלטה אחרת. הוא שגה כשלא הזהיר מפני מגמה מסוכנת זו. 

ה"תרגום" לעברית ממחיש את אופייה המסוכן והבלתי-נשלט של הסתה, שהולכת ומקצינה ככל שהמסר המסוכן מתחיל לחלחל.

למרבה המזל, ההקשר הוא מחלת החצבת, שככלל היא מחלה לא נעימה אולם לא מאוד מסוכנת. סטטיסטיקות אפידמיולוגיות מדברות על סיכון של 1 ל-1,000 למוות בממוצע (לא אבולה או איידס, אבל כמובן שכל מוות הוא מיותר וכל אדם הוא עולם ומלואו); בישראל, טוענים שנפטרה פעוטה אחת, מתוך כ-3500 חולים (סוף פברואר 2019), ולא דווח על פגיעות נלוות חמורות נוספות; פחות חמור מתאונות הדרכים, שגובות כ-300 קורבנות בשנה בממוצע, והן לא נחשבות ל"מגפה" שמצדיקה אמצעים קיצוניים של שמירה על בריאות הציבור כמו הרחקת ילדים של "מתנגדי חיסונים" מגנים פרטיים.

מצ"ב קישור לאופן שבו הוצגה מחלת החצבת בטלוויזיה בארה"ב, לפני שהופיעו החיסונים:

https://www.youtube.com/watch?v=iUr06Q17sdU

נזכיר שבכל שנה נהרגים בממוצע כ-30 רוכבי אופניים, ולא ראינו את משרד הבריאות מזדעק בעניין זה, או מדיר מגנים פרטיים ילדים של נהגים, שמסכנים רוכבי אופניים.

במילים אחרות, פניקה מתוזמרת מלמעלה, שמשדרת היסטריה ללא הצדקה, למעט הרצון העז לראות את כל ילדי ישראל מחוסנים.[3]

כאמור, בחצבת הייתה בהלה ציבורית, ללא מקרי מוות המוניים—לא המגפה השחורה. מה ייקרה כאשר תפרוץ מגפה חמורה של ממש? במקרה של בהלה ציבורית חמורה, ה"סרבנים/מתנגדים/מהססים" עלולים להפוך למטרה לפגיעה אישית ולאלימות, מכיוון שהם (לפי ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות) מסכנים במודע את הציבור. 

לכן, צריך היה מאוד להיזהר עם הפרחת האשמות בדבר "הפצת מגפות". במקום זאת, בחר ארגון הבריאות העולמי להתבטא באופן חסר אחריות, ואילו אתר החדשות בעברית (או כותב הידיעה), בחרו ללבות את האש, ולתת להודעת ארגון הבריאות העולמי כותרת מפחידה ומאיימת עוד יותר. הסתה כפולה ומכופלת.

 

מהי "הססנות"(hesitancy) ?

הביטוי "הססנות חיסונים" מטעה במתכוון. לא במקרה המילה "בטיחות" (safety) אינה מוזכרת בהודעת ארגון הבריאות העולמי. מדוע אנשים "מהססים" להתחסן?

בהודעה מציין ה-WHO שלוש סיבות ל"הססנות": "שאננות" (complacency), "חוסר נוחות"  (inconvenience), ו"חוסר אמון"  (lack of confidence). שלוש הסיבות לא קשורות לחיסונים עצמם, אלא לתכונות אופי של "ההססנים".

במלים אחרות, להססנים יש בעיות נפשיות (שאננות), או שהם קצת עצלנים (חוסר נוחות), ולא לוקחים אחריות (שאננות וחוסר נוחות), ויש להם בעיה בסיסית בלתת אמון (confidence), שזה לא קשור במה שאמורים להאמין בו, מכיוון שכולם יודעים שחיסונים זה סטנדרט מדעי ורפואי בדוק, וכל מי שלא רוצה את הסטנדרט הזה לא יכול להיות רציונלי ולכן את ההסברים צריך לחפש במקומות אחרים, למשל בתכונות אופי שגורמות ל"הססנות".

 

SAGE

מי מתאר כך את הססני החיסונים?

מדובר בוועדה פנימית של ארגון הבריאות העולמי, SAGE: Strategic Advisory Group of Experts. ועדה זו מורכבת מ"מומחים".

מיהם המומחים, מי בחר אותם, ומה בדיוק תחום מומחיותם?

בדף שמוקדש לוועדה באתר ארגון הבריאות העולמי, אין מידע על ועדה עלומה זו; הדף כולל מידע על חיסון האבולה (נשמע טוב—מחלה מפחידה), וגם דיווח על המפגש האחרון של הוועדה, שהקריאה בו מעלה זיכרונות של "פְּרַאבְדָּה" (Правда, "אמת"), שופר המפלגה הקומוניסטית הרוסית בתקופת המשטר הסובייטי והמלחמה הקרה.

ב"פְּרַאבְדָּה" הכל היה טוב, הטרקטורים חורשים בשדות, התפוקות בתעשייה עלו בעקבות תוכנית החומש האחרונה, החיסונים הצילו כך וכך אנשים; מדובר בסיפור הצלחה, הישגים בלבד ללא כל כישלונות בדרך, ולכן צריך להמשיך לעשות בדיוק מה שעשינו עד כה, ויש רק בעיה אחת—הססני החיסונים:[4]

Overcoming vaccine hesitancy and creating vaccine demand remain high priorities. The Director emphasized the importance of SAGE’s recommendation on vaccine hesitancy in 2014. Indicators should be found of the reasons for vaccine hesitancy, and the degree of hesitancy should be assessed nationally and subnationally.

אם כן, הוועדה שבכלל אמורה לכלול מומחים בחיסונים, זיהתה תופעת בריאות חדשה: "הססנות", שזוהתה כרגע רק בהקשר של חיסונים, אבל אנחנו כבר מכירים אותה גם ממקומות אחרים, למשל הפלרת מים. גם שם, המומחים לא מבינים מדוע אנשים "מתנגדים" באופן "לא-רציונלי" ו"לא-מדעי" להוספת רעלן-עצבי ידוע למי השתייה.[5]

הפרוטוקול מפנה לדוח בן 64 עמודים משנת 2014, שבו יש אפילו הגדרה להיסוס:

Definition: Vaccine Hesitancy

Vaccine hesitancy refers to delay in acceptance or refusal of vaccines despite availability of vaccination services. Vaccine hesitancy is complex and context specific, varying across time, place and vaccines. It is influenced by factors such as complacency, convenience and confidence.

במילים אחרות, הגדרה הופיעה ב-2014, והפכה להסתה ב-2019.

אם נחליף את המילה "חיסונים" ב"רעלנים עצביים", יקל לראות עד כמה הגדרה זו מופרכת:

Definition: Neuro-Toxins Hesitancy

Neuro-toxins hesitancy refers to delay in acceptance or refusal of neuro-toxins despite availability of neuro-toxins services. Neuro-toxins hesitancy is complex and context specific, varying across time, place and neuro-toxins. It is influenced by factors such as complacency, convenience and confidence.

במילים אחרות, במקום להבין מדוע אנשים מהססים כאשר מדובר בחיסונים/רעלנים עצביים (למשל, פלואורידים/אלומיניום), שמים את הפוקוס על ההיסוס עצמו, תכונות-אישיות של המהססים.

ביחס להיסוס, מתברר שיש ספקטרום שלם, שנע מדחייה מוחלטת לבין קבלה מוחלטת של חיסונים. המסמך מכוון אל "האמצע" (middle), כדי שיילמד שלא להסס:

Vaccine attitudes can be seen on a continuum, ranging from total acceptance to complete refusal. Vaccine-hesitant individuals are a heterogeneous group in the middle of this continuum. Vaccine hesitant individuals may refuse some vaccines, but agree to others; delay vaccines or accept vaccines but are unsure in doing so.

 

כיצד מכוונים אל המרכז? זאת יודעים מתוך הודעת ארגון הבריאות העולמי. ראשית (א), יוצרים בהלה ממחלה שיש כנגדה חיסון; שנית (ב), מאשימים את הססני החיסונים בהפצת המחלה; וזאת (ג), בהתבסס על תיאוריית "חיסון העדר", להלן.

ומי זיהה את בעיית ההססנות? לא מומחים בפסיכולוגיה, או במדעי החברה, אלא מומחים בחיסונים, ש"הססנות" וסוגיות של אישיות בכלל כלל אינם בתחום התמחותם.

קולם של המהססים לא נשמע, וההססנות מתוארת כתופעה לא-רציונלית מפליאה: נותנים משהו בחינם, הוא אמור להיות ממש טוב, רק צריך לבוא לקחת, לא ברור למה יש בכלל מישהו שמהסס. 

את תחומי התמחות של מאבחני ה"הססנות" ניתן ללמוד מקול קורא שפורסם למינויים בקבוצת עבודה בוועדה[6]:

Expertise needed in the Working Group: Measles and rubella Epidemiology, Public health expertise, Infectious diseases, Paediatrics, Immunization programme planning/management, implementation and monitoring, Vaccine safety, Health economics in the immunization/vaccines area, Expertise in disease modelling.

במילים אחרות, מדובר בקבוצת התמחויות מצומצמת ביותר, שמורכבת ממומחי חיסונים/אפידמיולוגים ואנשי בריאות ציבור בלבד (ורופאי הילדים, שנותנים בפועל את החיסון); הוועדה אינה זקוקה למומחים בביואתיקה, וגם לא באקולוגיה, ביולוגיה התפתחותית, רפואה סינית, או  מומחים ממדעי הרוח או החברה.

כמומחים, הם נבחרים בזכות מומחיותם, בתחומי התמחות צרים, סובבי-חיסונים, וכך יקבעו כמומחים קביעות "אובייקטיביות", בסוגיות שחורגות שנות אור מתחומי התמחותם: למשל בסוגיית ההססנות, שהם רואים בה את ה-בעיה, בעוד שהיא כנראה אינה אלא ה-סימפטום: של חוסר אמון גובר במומחים עצמם, ולכן גם בחיסונים שהם ממליצים עליהם, מכיוון שלאורך שנים רבות עולות שאלות כבדות משקל בסוגיות של בטיחות, שלא מקבלות מענה הגון-אינטלקטואלית; וככל שסימני השאלה מתרבים, כך נדהמים רבים מתגובת ה"מומחים", שעסוקים בהכחשת העובדה שיש בעיות, במקום להגיב עניינית לטענות בעניין בטיחות, וטענות אחרות.

כמו כן, מסוג ההתמחויות שרלוונטיות לוועדה עולה שכמעט כל מי שיהיה שם יהיה מעורב בסוג כזה או אחר של קשר עם מחזיקי העניין המרכזיים בתחום, ולכן בסיכון להיות בדרגה זו או אחרת של ניגוד עניינים, או לכל הפחות אחדות-דעים אידיאולוגית תומכת-חיסונים, ולכן מתקשה להגיב עניינית לביקורת.

במקום להגיב עניינית לשאלות של בטיחות, פעלו בוועדה של ה-WHO  בשני שלבים. ראשית, זיהו בעיה שאינה קיימת, "הססנות", כסוגיה מנותקת מסוגיית ה"בטיחות" (שאיננה מוזכרת כלל):    Fake News; שנית, הפכו את ספקני החיסונים עצמם לבעיית בריאות, במקום לקיים דיון פתוח על בעיות בריאות—בטיחות—שהתגלו בחיסונים עצמם.

אולם, מפייק-ניוז ועד הסתה מסוכנת נגד "מתנגדי החיסונים" הדרך אמורה הייתה להיות ארוכה, ובארגון הבריאות העולמי עברו אותה בקפיצה קלה, ממש בלי שום בעיה,  בהמלצת וועדת המומחים (SAGE) חסרת-השקיפות, חסרת האחריות, חסרת האחריותיות (accountability) וחסרת הפנים.

 

 

חיסון העדר (herd immunity) המוסת

לתיאור אופיים של ה"הססנים" מתווספת טענה חמורה (ההסתה מתגברת): הססני החיסונים לא רק עלולים לפגוע בעצמם, או בילדיהם; בגלל התנהלותם חסרת האחריות, וחוסר יכולתם לתת אמון, "חיסון העדר" עלול להיפגע, וכולנו נשלם על זה בצורה של מגפות, שלא היו מתפרצות לולא הסתובבו בינינו אנשים חסרי אחריות כאלה. את המחיר ישלמו לכאורה קודם כל החלשים, שהיו אמורים ליהנות מ"חיסון העדר", כמו פעוטות, חולים, מעוכבי חיסון וכדומה.

"חיסון העדר" היא תיאוריה הגיונית שראוי להתווכח עליה (היא איננה "מוכחת" מדעית), לפיה כאשר מרבית האוכלוסייה מחוסנת, המחלה תיעלם; לפי תיאוריה זו, הגוף החברתי מגן על עצמו באופן קולקטיבי; כשהרוב מחוסן, לחיידקים לא יהיה על מי להתעלק, והם ייעלמו.

בפועל, בעולם של מחוסנים, חיידקים ווירוסים מסתובבים גם בקרב "חזקים", שעלולים להדביק את החלשים, שלא ממש מסתתרים במרכז אלא חשופים בשוליים. כמו כן, ייתכן שמחלות מתפרצות מראש באוכלוסיות חלשות, ולא בפרטים ה"חזקים" בעדר.

כזכור, עמדת ארגון הבריאות העולמי היא: "המגפות נובעות מסרבני החיסונים. ארצות הברית, ישראל ומדינות נוספות באירופה חוות התפרצויות של מחלת החצבת בשל אוכלוסיות המסרבות להתחסן".

טענה משונה זו אמורה להסביר את העובדה, שלמרות שהיו 95% של מחוסנים נגד חצבת בישראל, בכל זאת התפרצה המגיפה והתוצאה, לפי משרד הבריאות:

"במהלך החודשים מרץ 2018 ועד סוף פברואר 2019, כתוצאה מיבוא של המחלה על ידי מספר מצומצם של תיירים ומבקרים ולאחר מכן הפצה של המחלה בקרב אוכלוסייה לא מחוסנת, נדבקו מעל ל-3505 אנשים בחצבת." https://www.health.gov.il/Subjects/disease/Pages/Measles.aspx

במילים אחרות, הספיק "מספר מצומצם של תיירים ומבקרים" כדי לגרום להתפרצות החצבת, למרות שיעורי החיסון הגבוהים בישראל. "חיסון העדר" ככל הנראה אינו אלא מיתוס של מדע החיסונים, מטאפורה מרתקת, ולא עובדה רפואית/מדעית מהימנה. אם מרבית האוכלוסייה בישראל כבר הייתה מחוסנת (כ-95%), פירוש הדבר שגם חיסון של מרבית האוכלוסייה אינו יכול למנוע לחלוטין התפרצות של מגיפות.

עובדה זו הייתה צריכה לעורר דיון על יעילות החיסונים, מתוך הנחה שלבטח יש תועלת בחלקם, אולם שייתכן שגם בתיאוריית החיסונים נפלו מספר פגמים (למשל, "חיסון העדר"), שהמציאות מסוגלת להראות, אם טורחים להתבונן.

 

ומי הפיץ את החצבת?

הטענה ש"המהססים" או "המתנגדים" אחראים על הפצת החצבת, באופן בלעדי (שמצדיק תקשורת המציגה אותם כסיכון יחיד) היא הסתה ממספר סיבות פשוטות.

ראשית, משרד הבריאות ביצע את מבצע החיסונים שלו לאורך זמן, היו ביקורת על כך שלא היו מספיק חיסונים, או מספיק אחיות טיפת חלב, וכדומה (לפי מערכת דוקטורס אונלי,  בהתפרצות החצבת "משרד הבריאות עשה כל טעות אפשרית בניהול המשבר", 11.11.18;[7]  ביקורות נוספות הופיעו לפני נובמבר, וגם מאז).

החיסון עצמו בוצע באמצעות נגיף חי מוחלש. פירוש הדבר שבמקרים מסוימים המחוסנים עצמם עלולים לחלות, או בכל מקרה להפיץ את נגיפי החצבת, כלומר לתרום להתפרצות המגפה.

לתופעה זו קוראים Vaccine Shedding, או transmission של ווירוסים פעילים במהלך תקופה של מספר שבועות לאחר החיסון. לכן, מזהירים מעוכבי-חיסון (Immunocompromised/deficiency) מפני מחוסנים.

למרבה התדהמה, מסתבר שיש כאלה שמכחישים שתופעה זו קיימת. יש אתר בחו"ל, שטורח להכחיש את דבריה של ד"ר סוזן המפריז בנושא shedding כך:

For example, antivaccine quack Dr. Suzanne Humphries (she is a homeopath, so she clearly embraces pseudoscience) in an article dated today, concludes:

"Some of these cases are confirmed to be among those who have received the MMR vaccine, and for those who have not been vaccinated, is it possible they were infected from those recently vaccinated when the vaccine was still “shedding,” and that the vaccine-strain of measles was passed on from the vaccinated child to the unvaccinated child?"

ולאחר שסיימו לצטט טענה זו, פסקו לגביה כך:

Beware of provocative claims that end in a question mark. That is basically saying that they can’t really prove their claim, but want to put it out there to generate fear and mistrust.[8]

כלומר, הד"ר ההומאופתית רק רוצה לגרום לפחד ולחוסר-אמון, והוכחה לכך היא העבודה שהיא שואלת שאלות (משפטים שמסתיימים בסימן שאלה), מכיוון שבמדע של תומכי החיסונים יש רק סימני קריאה, ולכן זה מדע הרבה יותר רציני מהומאופתיה.

אבל מה שהיא אמרה, זה נכון או לא נכון?

האם מחוסנים עלולים להדביק אנשים אחרים?

התייעצנו (הצוות המקצועי, "שומרי המים") עם גוגל סכולר (חיפוש מקורות מדעיים). לתדהמתנו, אין כמעט מחקרים אפידמיולוגיים בשאלת הסיכון שבהדבקה ממחוסנים. לא טרחו לבדוק את זה. לעומת זאת, יש לא מעט מחקרים, החל משנות ה-80, שמתעדים מקרים של הדבקה ממחוסנים.[9]  לא מחקר קליני או אפידמיולוגי מקיף, אבל סימני אזהרה שראוי היה לבדוק.

כלומר, ההתייחסות אל הדוברת כאל antivaccine quack, אליה כאל הומיאופתית ואל ההומאופטיה כאל pseudoscience, וייחוס כוונות של הפצת [אווירה של] פחד וחוסר-אמון, כל אלה אינם אלא אלימות מילולית, שמכסה את העובדה הפשוטה, שכל מי שמחפש מחקרים כאמור באינטרנט, ימצא אותם, ויכול לספר על זה, ואז להיות מותקף כאדם לא-רציונלי שגם מסכן אחרים.  

 שם האתר הוא:  ScienceBasedMedicine.Org. ושם, מוסבר שהאתר "רפואה מבוססת מדע" מוקדש להערכת טיפולים רפואיים ומוצרים שמעניינים את הציבור באופן מדעי, תוך הקפדה על סטנדרטים מדעיים גבוהים ביותר בתחום הבריאות. אתר כזה נדרש בשל הרפואה האלטרנטיבית הבלתי-מדעית:

Online information about alternative medicine is overwhelmingly credulous and uncritical, and even mainstream media and some medical schools have bought into the hype and failed to ask the hard questions.

We provide a much needed “alternative” perspective — the scientific perspective.[10]

כלומר, הזווית ה"אלטרנטיבית" שאתר זה מספק הוא ניגוח אישי ולא-ענייני סביב סוגיה עניינית (הדבקה ממחוסנים") שהוא ממתג אותה כ"מיתוס", שמי שרק מזכיר אותו מוכיח שהוא quack, שכנראה פועל ממניעים לא כשרים ובכל מקרה אינו מבין במדע.

לכאורה, הבעיה ברפואה אלטרנטיבית היא שהם נכשלים בלשאול שאלות קשות—"failed to ask the hard questions"—למרות שגם שאלות קשות מסתיימות בסימן שאלה, שבציטוט הקודם נחשב לסימן של שרלטנות: " "Beware of provocative claims that end in a question mark. 

אין כאן "מדע", זו התבצרות עיקשת כמעט-דתית ב"מדענות", בטענה שמדענים לא יכולים לטעות, שהיא טענה לא-מדעית בעליל. הביטוי "מדע-מבוסס-עובדות" (או רפואה "מבוססת-עדויות") הופך לסיסמה בלבד.

לאחר שמועלים עוד מספר נימוקים שאמורים להוכיח לכך שד"ר סוזן המפריז טעתה, כולל מחקר בקופים שלא נדבקו מהווירוס בחיסון, מסכם האתר:

Further still – we know the causes of measles outbreaks. This is not a mystery to be solved. In the US measles outbreaks generally occur in undervaccinated or unvaccinated populations where one member brought a measles infection to the community through travel. The outbreak spread through the unvaccinated, or those who failed to develop immunity, or their immunity has waned. The latter is a minority – the vast majority are unvaccinated. So measles outbreaks are caused by antivaccine propaganda and fearmongering, not the MMR vaccine. The evidence is overwhelming and clear.

מול עינינו המשתאות, מתברר שהיפוכה של האמת היא ההסתה. 

במקרה של חיסון הפוליו, משרד הבריאות בישראל, בצדק גמור ומתוך אחריות, קבע לגבי ילדים מדוכאי-חיסון מקבוצה 3 ["חולים עם חסר גאמא גלובולין בדם, או תת גאמא גלובולין משמעותית נחשבים למדוכאי חיסון, גם אם מקבלים טיפול קבוע בIVIG"]: "...לא ניתן לשלוח לבתי ספר וגני ילדים בתקופת מבצע החיסון ועד 6 שבועות אחרי סיומו".[11] אין מחקר ש"מוכיח" שבמקרה של חצבת הסיכון להדבקה נמוך בהרבה. אפשר לטעון שהסיכון נמוך מאוד, אבל לא ניתן לטעון, ללא מחקר, שהסיכון לא קיים בכלל.

טענה כזו משולה לקביעה לפיה "חוק מרפי" (Murphy's law) אינו רלוונטי לסוגיית בטיחות החיסונים.

כידוע, "חוק מרפי" הוא כלל ספק-היתולי לפיו, בכל מצב נתון, אם יש סיכוי שמשהו ישתבש, הוא אכן ישתבש (Anything that can go wrong, will go wrong).

*

כלומר, לא-מחוסנים יכלו לחלות גם כ"תוצאת לוואי" של מבצע החיסונים, ולא רק עקב העובדה שיש "מהססי" חיסונים. מבצע החיסונים עצמו תרם להתפרצות החצבת תרומה לא-ידועה אך גדולה מ-0, בהיקף לא-ידוע שנגזר ביחס ישר למספר המחוסנים, ולמספר המפגשים שהיו למחוסנים עם בלתי מחוסנים.

ניתן היה לטעון שהדבקה כזו, כחלק ממבצע חיסונים, היא סיכון שראוי לקחת, כדי ליצור חברה מחוסנת יותר ב"חיסון העדר". זה עשוי היה להיות שיקול תועלתני מוצדק. אולם, משרד הבריאות בישראל, וארגון הבריאות העולמי, מטילים את האחריות על מתנגדי החיסונים בלבד, מבלי לספר על מקורות הדבקה נוספים, כמו המחוסנים עצמם, וזאת בניגוד למדע, ובניגוד לחובה לדבוק באמת.

הלא-מחוסנים כוללים: (1) את אלה שטרם חוסנו (לא הספיקו, לא היו חיסונים, מבצע החיסונים התנהל בשלבים, וכדומה); (2) מבוגרים, שלא נדרשו כלל להתחסן, אבל שעלולים היו לחלות במחלה; (3) מנועי חיסון (בשל מצב בריאותי, חשש לתגובה עם טיפול אחר, וכדומה), ורק בסוף (מבחינה מספרית פשוטה) (4) ילדים של "מתנגדי" (ספקני) חיסונים.

מבחינה אפידמיולוגית, נטען שהייתה התפרצות בקרב אוכלוסייה חרדית, שבחלקה מסרבת להתחסן, אבל לא הייתה התפרצות בפרדס חנה ובסביבה (נפת חדרה—מקרים ספורים בלבד), למרות שיש באזור ספקני חיסונים רבים.

אחת הטענות שעלו לאחרונה היא שהחצבת נוטה להתפרץ מדי מספר שנים, כשלא ברור אם שאלת אחוז המחוסנים משפיע על מועד ההתפרצות.

 

סיבה להיסוס להתחסן

אחת מהשאלות שעולות בהקשר של בטיחות החיסונים היא השימוש במרכיב האלומיניום בחיסונים (האד'גובנט, ש"ממריץ" את המערכת החיסונית), למשל, שהוא אחד מהגורמים המעוררים חשש בקרב ספקני החיסונים (ולכן הדוגמה לעיל, של "היסוס" ביחס לרעלן עצבי).

מדובר בתרכובות שרקחו "מומחים", שעל-פי החוק בארצות הברית אין עליה "אחריות" (לא ניתן לתבוע את יצרני החיסונים), תרכובת שכוללת גם אלומיניום שהוא (כמו הפלואורידים) רעלן עצבי (neurotoxin).

אם חושבים על זה קצת, מבינים שמותר להתלבט לפני שמחליטים על הזרקה ישירה של רעלן-עצבי לגופם של תינוקות. אלומיניום הרי שייך למשפחה של חומרים שלא טובים לגוף בשום מינון. אבל כששואלים על מבדקי הבטיחות, מתברר שאין הרבה תשובות בעניין זה, והשאלות נענות במנטרה לא-מדעית: החיסונים בטוחים ואפקטיביים, וזאת על-סמך מחקרים אפידמיולוגיים, באיכות נמוכה, שטוענים שלא ניתן להוכיח קשר בין פגיעות נוירולוגיות ומחלות אוטואימוניות לבין חיסונים.

אבל אם אין מחקר ששולל עקרונית סיכון מהאלומיניום בחיסונים (האלומיניום כאן הוא דוגמה בלבד). באותו הרגע האחריות צריכה לעבור להורים, ועל משרד הבריאות להכיר בזכות ההורים לבקש ולקבל תשובות מהימנות, כדי שיוכלו לקבל החלטה-מדעת אם לסכן את התינוק הפרטי שלהם, בחיסון ששאלת בטיחותו מטופלת בידי אנשים המסוגלים להסתה ולהסחת דעת; לחילופין, לסכן את התינוק בהידבקות במחלה עצמה, שגם היא עלולה להיות מסוכנת.

כזכור, מרשימת האיומים על הבריאות הגלובלית נעדר זיהום הים, חשיפה למיקרו-פלסטיקים, זיהומי מים וקרקע, וכדומה. פירוש הדבר שמדובר באנשים שמודאגים יותר מחיידקים ומווירוסים מאשר מרעלים (אלומיניום, הפלרת מים). לעניות דעתנו, לא בלתי-הגיוני להעמיד סדר עדיפויות מנוגד.

לאחרונה הופיע בעברית ספר, "צבים כל הדרך למטה" (2018), שמציג בצורה בהירה ומקיפה שאלות מטרידות בנושא בטיחות החיסונים. מחברי הספר, אינם חתומים בשמם, לכאורה בשל חשש שיבולע להם כרופאים מצד משרד הבריאות, שכידוע כבר החל לזמן ל"שימועים" (אינקוויזיציה?) רופאים המדברים באופן ביקורתי על בטיחות חיסונים.

כלומר, עמדת משרד הבריאות, כמו עמדת ארגון הבריאות העולמי, מונעת דיון מדעי-ביקורתי פתוח בשאלת החיסונים, עובדה שאינה יכולה להתפרש אלא כזיהום המדע בכוחניות ובהשתקה של עמדות אחרות—לא מתכון למדיניות ציבורית רציונלית ושקולה.

 

הערך המדעי של "מתנגדי החיסונים"

למעשה, לא ברור מדוע מותקפים "מתנגדי החיסונים". חיסון העדר לא יכול להיות תלוי דווקא בהם, כשיש אוכלוסיות שאינן יכולות להתחסן, כלומר לעולם לא נגיע לחיסון-עדר מוחלט. מתנגדי החיסונים, לעומת זאת, מאפשרים לנו להשוות בין אנשים שנהנים מהחידושים האחרונים במדע הרפואה, לבין אנשים שבוחרים להימנע מכך. הם יכלו לספק לנו שירות קליני/אפידמיולוגי חשוב בבדיקת השאלה מהן ההשלכות ארוכות טווח של השימוש בחיסונים (או ההימנעות מהם), לעומת קבוצת ביקורת, של המסרבים-מדעת להתחסן. ניסוי טבעי.

מחקר השוואתי אפידמיולוגי/קליני כאמור יכול היה להוכיח-לכאורה את עמדת תומכי החיסונים, שבפרמטרים רבים המחוסנים בריאים יותר מהבלתי-מחוסנים.

מחקר כזה, איש לא טרח לעשות, מאז ראשית תוכנית החיסונים.

 

תזכורת:  אתיקה רפואית

אתיקה רפואית מבוססת על עיקרון האוטונומיה של המטופל. ממנה נגזרים מספר עקרונות ובראשם "הסכמה מדעת". ההסתה כנגד ספקני החיסונים נועדה לכפות עליהם (או על ילדיהם) פרקטיקה שלא היו נוקטים בה מדעת.

תיאור הססנות החיסונים כסיבה עיקרית להתפרצות מגפות,  תוך המעטה מדעת של אחריות החיסונים עצמם (shedding), מהווה סטייה מן האמת, באופנים שלא ניתן להצדיק באמצעות המטרה, שאינה יכולה לקדש אמצעים כמו הסתה ואי-הקפדה על האמת. "מדע" או "רפואה" אינם עניין של יחסי ציבור, אלא דיני נפשות.

האתיקה הרפואית אמורה להניח "ראשית, אל תזיק" Primum non nocere)  או (non-maleficence.  הטיפול הרפואי עצמו, למשל חיסונים, עלול לגרום לתופעות לוואי, כלומר לפגיעה (iatrogenesis). חישובי עלות-תועלת ומחקרים אפידמיולוגיים יכולים לאשש יעילות חיסונים ברמת האוכלוסייה (סיכון סטטיסטי בלתי-ידוע לפגיעה), אבל לא לחייב הורים להסתכן בפרוצדורה רפואית שעלולה להסתיים בנזק לילדים.

אנו מכירים הורים, שמשוכנעים שילדם נפגע מחיסונים. הערכה זו יכולה להיות נכונה או מוטעית, אבל רק בחברה לא-דמוקרטית באופן עמוק ניתן להגיע למצב שבו חופש הבחירה נשלל, בנימוקים של "בריאות הציבור", שהיא "טובת הכלל" כפי שהבינו אותה משטרים לא-דמוקרטיים.  

נזכיר שבנושא החיסונים הוגשה לאחרונה תביעה ייצוגית[12] נגד משרד הבריאות בישראל וחברת סייוואק שייצרה חיסון פגום (Sci-B-vac) נגד צהבת B (לכל הפחות, פגם באריזה), בטענה שפגע באלפי תינוקות.[13] התביעה הוגשה בשם שני ילדים והוריהם, בגין נזקים שנגרמו לכאורה לילדים כתוצאה מהחיסון.

על פי כתב התביעה, מתברר שהחיסון שניתן בשנים 2011-2015  לכ-428  אלף יילודים ותינוקות בישראל, לא אושר בשום מדינה מערבית לפני שניתן בישראל.

זו דוגמה בלבד לעובדה שהחיסונים ככל הנראה בטוחים פחות מכפי שמבטיחים משרד הבריאות וה-WHO. במצב כזה, לא יוצאים למתקפת הסתה כנגד המתנגדים, אלא מנסים לתת תשובות אמתיות, מבוססות-מדע—להשתפר תוך כדי תנועה ולא לטעון שאנחנו כבר כמעט מושלמים.

התנהלות ארגון הבריאות העולמי בשאלת החיסונים מסוכנת. הסוגיה שבה מדובר מורכבת, וראוי שתקבל מענה ענייני, שאינו מזכירFake News  או ספינים ("סחריר", בעברית). למרבה הצער, לא זה מה שקורה כיום, בישראל ובארגון הבריאות העולמי. יוזמות וולונטריות כמו "מחוסן" והצעות חוק הנתמכות בידי רופאים, להגביל מתנגדי חיסונים או קבלת ילדיהם לגנים (תחילת מסלול ההדרה ממערכת החינוך), מסמנות את הססני החיסונים כקבוצה, ופוגעות בעקרונות בסיסיים של דמוקרטיה, זכויות אדם, זכויות החולה וביו-אתיקה.

כל עוד זו מדיניות הבריאות הרשמית, סביר שמספר ספקני החיסונים ימשיך לגדול בעתיד הקרוב, עד שיחל דיון ביקורתי אמתי וענייני בשאלת החיסונים.

 

*גילוי נאות; בנותיו של כותב המאמר חוסנו בעבר לפי תכנית החיסונים המקובלת. 



[1] Ten threats to global health in 2019. https://www.who.int/emergencies/ten-threats-to-global-health-in-2019

[2]  מתנגדי חיסונים בראש: 5 האיומים הגדולים על הבריאות העולמית, YNET, 21.1.19.  https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5450364,00.html

[3] מומלץ לצפייה, מחלת החצבת בטלוויזיה האמריקאית, לפני שפיתחו את החיסון:

Measles, Back In The Days Before The Marketing Of The Vaccine

https://www.youtube.com/watch?v=mDb0ZS3vB9g&feature=youtu.be&fbclid=IwAR2B4hFIoxdTGQX449vT6tjuIPbVZ12-9J6PGxEkAU1UbpQl0Z2NY-pc4jA

[4] https://apps.who.int/iris/bitstream/handle/10665/276544/WER9349.pdf?ua=1

[5] Mishori, D. (2019). Water Keepers, Fluoridation and the Rule of Experts: Bioethical implications of Disciplinary Science. Eubios Journal of Asian and International Bioethics EJAIB Vol. 29 (1): 16-24 .

[6] https://www.who.int/immunization/policy/sage/SAGE_working_group_MR_call_nominations_Jan_2019.pdf?ua=1

[7] https://quality.doctorsonly.co.il/2018/11/152416/

[8]Steven Novella (13.2.19), https://sciencebasedmedicine.org/the-myth-of-vaccine-shedding/

[9] Millson, D. (1989). Brother-to-sister transmission of measles after measles, mumps, and rubella immunisation. The Lancet333(8632), 271.

Murti, M., Krajden, M., Petric, M., Hiebert, J., Hemming, F., Hefford, B., ... & Van Buynder, P. (2013). Case of vaccine-associated measles five weeks post-immunisation, British Columbia, Canada, October 2013. Eurosurveillance18(49), 20649.

Nkowane, B. M., Bart, S. W., Orenstein, W. A., & Baltier, M. (1987). Measles outbreak in a vaccinated school population: epidemiology, chains of transmission and the role of vaccine failures. American journal of public health77(4), 434-438.

[10] https://sciencebasedmedicine.org/about-science-based-medicine/

[11] https://www.health.gov.il/Subjects/vaccines/two_drops/Immunocompromised/Pages/default.aspx

[12] ד"ר יפה שיר-רז (16.9.18).  כתב תביעה חמור: "חיסון ניסיוני ניתן לתינוקות בישראל", YNET. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5348495,00.html

[13] כתבת טלוויזיה: "קורבנות החיסון הפגום נגד צהבת בי, כתבת התחקיר של נועה ברק, ערוץ כאן 11", 2.2.19.

https://www.youtube.com/watch?v=PqZnWezp