עלון מס' 17, ספטמבר 2017
על המדף - טיפולי פריון: האמת שמאחורי המבחנה

טיפולי פריון: האמת שמאחורי המבחנה/ אורית גולן.

אין ספור מילים נכתבו על החשיבות הילודה באתוס הישראלי. בין אם הדבר נובע מתודעת שואה ובין בשל מצוות "פרו ורבו". לא ניתן להתווכח על-כך שישראל נחשבת למדינה פרו-נטליסטית, שבה הילודה והשאלה הדמוגרפית תופסות מקום משמעותי על סדר היום. הד נרחב לדיון ציבורי בעניין זה ניתן למצוא במרחב התקשורתי בישראל. יחד עם זאת, נדמה שדווקא בתחום זה הסיקור התקשורתי מתמקד בצד הטוב והיפה של התמונה. בתקשורת שומעים על סיפורי הצלחה למיניהם של זוגות שהרו בגיל מבוגר, או של נשים שהפכו לאימהות חד-הוריות לאחר שחדלו לצפות לבן זוג ועוד. התמונה הניבטת מן התקשורת אופטימית, ולפיה "השמים הם הגבול", כך שהצופה נוטה להאמין כי העקרות מוגרה מן העולם המערבי כליל.

אכן, הטכנולוגיה בתחום הפריון עשתה כברת דרך משמעותית, וסיכויו של זוג הסובל מבעיות פיריון להרות, הולכים וגדלים משנה לשנה. בשנת 2016 מספר הטיפולים בישראל עמד על 37,270. אחוז התינוקות שנולדים באמצעות טכנולוגיות פריון עומדים על 4% מכלל הלידות, ובאופן כללי מספר התינוקות שנולדו בישראל בשנת 2013 עומד על 9,583 לפי הנתונים האחרונים שפורסמו ע"י משרד הבריאות[1].

אולי בשל כך מפתיע עד כמה דל הסיקור התקשורתי אודות הכאב והקושי המתלווה לתהליך הפריה חוץ גופית. תיאור התקווה והייאוש כאשר ההליך הרפואי אינו צולח לכדי יצירת עובר – כמעט ואינו בנמצא. הסיפור האישי המסופר מנקודת מבטה של האישה שעוברת תהליך זה – כמעט נעדר מן השיח.

לפיכך, ספרה של תמר מדינה :IVF"  " מהווה חידוש מרענן בשיח וחשוב מעין כמותו.  תמר מדינה מבקשת לכתוב את המדריך הידידותי לטיפול הפוריות[2] ובכך מכניסה אותנו בגילוי לב לחייה, לחוויותיה וגם משתפת מהידע שלה בתחום. יש לציין שמדינה עושה זאת בכישרון רב, היא מספרת את סיפורה שלה, חולקת את תחושותיה ותוך כדי מוסיפה מידע רפואי. אך בניגוד לספרות רפואית מדעית פר-אקסלנס, היא מתארת את ההליך הרפואי דרך עיניה של מטופלת,  שכל כך כמהה לילדים משלה, אך מגלה אט אט כמה הדבר אינו טריוויאלי. בפרקי הספר היא כותבת איך מגיבים לכל הדודות המייעצות? מה כדאי לומר בעבודה? איך להיות זוגית ולעבור את הטיפולים בזוג. מדינה משתפת בפתיחות ובאותנטיות אודות הרצון להיות אישה, אדם ולא רק מושא לטיפולים. על אף שהיא עצמה בחרה לבצעם היא כותבת "טיפין, טיפין חזרתי לעצמי. אני בטוחה שהרופא ההוא לא חשב שהוא מזיק לי, אלא פעל לפי הכללים והידע שרכש. הבעיה שהוא לא ראה אותי כמו שאני".. (עמ' 92). הרצון של המטופלת להראות, להיות מישהי ולא פונקציה שאינה מתפקדת ונותנת את גופה ואמונה במערכת הרפואית שוזר את הפרספקטיבה שבספר זה. מדינה אף מדגישה כמה חשוב לנשים להיות מצוידות בידע רפואי, ולא להשליך את כל יהבן על הרפואה. לדעתה, עליהן להיות מעורבות, פעילות ובעלות ידע מקדים. מתוך חיפוש אישי אחר תכנים אלו גמלה החלטה בליבה של מדינה לכתוב ספר זה, כפי שמציינת במבוא לספר. למעט רגשותיה והחוויות שלה, היא מעוניינת להעניק משהו לבאות ה"מועדון האקסקלוסיבי" כפי שמדינה בוחרת לכנות את הנשים הזקוקות לטיפולי פריון, וככאלה היא מפרטת את פרטי תהליך ההפריה עצמו, וכן מספקת מידע אודות אתרי אינטרנט חשובים שיכולים לסייע לנשים החברות במועדון. לבסוף, מדינה מוסיפה פרק פרידה ובו היא מספרת מה עלה בגורלה והאם הטיפולים צלחו.

מעניינים וחשובים לא פחות הם דברי הפתיחה לספר של פרופ' שלמה משיח. מלבד בעלי העניין בתחום ומטופלות הפריון הוא מייעד את הספר גם לצוות המטפל: רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים ואמבריולוגיות. שכן ספר זה מאפשר הסתכלות מעמיקה לנפש המטופלת, שכל מילה מפי הצוות המטפל, הערת אגב, ואפילו ארשת הפנים ושפת הגוף יכולה לנסוך במטופלות אומץ, עידוד ותקווה: או חלילה, לחלופין, כאב, תסכול ואף דכאון (עמ' 14). כל מילה בסלע.

 

Ch.golan.orit@gmail.com      



[1] לקריאת דו"ח משרד הבריאות ראו: https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/IVF1986_2013.pdf

[2] מדינה- הרטום, ת' (2016) IVF, המדריך הידידותי לטיפולי פוריות. ירושלים, הוצאת: הדפס אומנותי ירושלים.